מוקדש לחבר שלי!!! (תבין למה גרמת...) ...

דמעה אחר דמעה, זולגות על הריצפה,

יחד הן יוצרות שלולית אחת גדולה, הכל מתמלא בשחור במקום הלבן, מחכה אני לאחד שיבוא וישנה ת'עולם..

ישנה את ליבי שלא יהיה כמו פעם, מחכה שהוא יבוא ויינגב את דמעותיי, שהשלולית תעלם ולא יהיה עצב על פניי, מתי יבוא האחד שיעיר את רגשותיי, מתי יבוא האחד זה שיזהר בחלומותיי, מתי יבוא האחד שיעשה רק טוב לחיי, ומתי יבוא האחד , זה שאחריו זהdie?

עדיין ליליה לילה, יושבת ומחכה, עדיין לילה לילה , בליבי בוערת התקווה, צל של ספקות, ורקע של בובה עדינה, יושבת ומרגישה אבודה ככוס קטנה, בבוקר מתעוררת , והכל כמו שהיה, וכשהירח עולה, הדמעה ישר לריצפה, ואז המחשבה , עדיין לי מציקה, ואז ההרגשה שבתוכי, ממש לא נוחה, ואז התחושה והגעגוע לתקווה, הלוואי שתתגשם ללא כל אשליה, נוצצת ומבריקה אך במציאות היא מרה, ופתאום ביום בהיר, מגיעה אני למקום, מתחילה שוב לבכות, כי שוב עולה החלום, והכל כל- כך רגיל, ללא כל ניצוץ, אך פתאום בסיבוב ראשי, מופיע היהלום, זה שזוהר מכולם , זה היקר בעולם , זה שהסיט את עיניי, זה שממנו הסמיקו פניי.. ממשיכה אני ללכת וכמו מחסום לפניי, נעצרת מלצעוד, ולפתע חוזרת אל מבטיי, הנוף כל- כך יפה נושק הוא לשפתיי אך הדמעות שוב מעיניי דמעות שפתיי.. מתחילה אני לרעוד, אך שוב מציפות הדמעות, ולבי קורץ משמחה, ההרגשה כל- כך טובה, התחושה בפנים נפלאה, האשליה כבר לא פשוטה, והדמעה נעצרה, ואני שם כמו מלכה, נכנסה בי דמות חדשה, מביטה אל כוכב ומבקשת משאלה, וכך היא התגשמה כנדושה כבודדה ונהפכה להיות שמחה שאותי חבקה , שנהפכה פתאום לטוב בתוך העולם הרע, כבר לא בצבע שחור, כבר לא נורא כאן, כמו שפעם היה כמו שלבי נקרע, כבר לא בדד בתוך ... הרגשות ישר מציפים, את האור בקצה המנהרה לי מראים ומיד לאוזניי לוחשים , הגיע הרגע לחיות את החיים , צאי החוצה ללא תנאים , החופש לידך ומגיע בגלים , כי בלעדיו זה לא יהיה ולא יחזור לעולמים, כי הערת את רגשותיי, וזהרת בחלומותיי, עשית רק טוב לחיי, ובלעדייך-i'm gonna die !!!! כבר לא יושבת ומחכה, כבר לא צריכה התחלה, ולא דרך חדשה, כבר לא מבקשת משאלה, וכלום כמו שהיה, ואין יותר יותר תקווה, יודעת שמעכשיו והלאה תמיד אהיה איתך , ולא משנה מה - תמיד אוהב אותך !!!!