חוסם זכרונות (לא לבעליי לב חלש.....)

בין גבול הדמיון למציאות אני לא מוצא לעצמי מקום ,
מתוך מבט מדחיק רגשות עד שלא נותר לי אויר לנשום ,
יכולתי לספור שנים מאז הפעם האחרונה ששנינו נפגשנו ,
למה לעזאזל הספיקה פעם אחת בשביל לזעזע את שנינו ,


עדין מנסה למצוא את ההיגיון שבוער לי בין העצמות ,
מסתבר שבין הלב למוח עדין לא נפסקו להם המלחמות ,
מרוב הכאב כבר שכחתי מה שאנשים רגילים עוד מרגישים ,
איך זה מרגיש את שואלת ? האם שכחת את אותם ימים ?


אני לא חזרתי מאותו רגע בו הלכנו לדרכינו השונות ,
מחמת הזעם והכעס אני נקרע מבפנים חוסם זיכרונות ,
מה שפעם נקרא רגש נקבר אל מקום בו לא מתעוררים ,
"אנחנו" זה עוד זיכרון שאני משאיר עמוק בין הסדינים ,


לעולם לא אשכח את היום בו השארת את ליבי למות מקור ,
לחשוב שעברתי ייסורים על אותו יום בו ליבי נצבע בשחור ,
אני הוא זה שיש לו בית קברות לרגשות בין 4 קירות החדר ,
עם הזמן עקרתי אותך מחיי אל ימים בהם אין לך כל זכר ,


מוצא את עצמי נחנק מדמעות אל צלילי הלב השבור לרסיסים , 
את כנראה חולמת אם חשבת שתוכלי להחזיר את אותם ימים ,
אני פשוט שונא את ההרגשה בה אני מאבד אלייך כל קסם ,
בורח מתחושה שאת המקום היחידי שיעשה אותי שוב שלם , 


אני לא חזרתי מאותו רגע בו הלכנו לדרכינו השונות ,
מחמת הזעם והכעס אני נקרע מבפנים חוסם זיכרונות ,
מה שפעם נקרא רגש נקבר אל מקום בו לא מתעוררים ,
"אנחנו" זה עוד זיכרון שאני משאיר עמוק בין הסדינים ,


איך מלהסתכל עלייך פעם אחת את מחזירה הכל מחדש ?
אחריי שנלחמתי לשכוח את הכל את שוב מחזירה בי חשש ,
לו יכולתי לספור את הזמן בו אני אספתי את כל השברים ,
זה היה נראה כמו נצח איך הלכו להם לטמיון כל המאמצים ,


באמת מאסתי בכאב הבלתי נסבל אל לילות שאין להם מחר ,
לא רוצה לראות , לא רוצה להרגיש , לא רוצה להיפגע בכלל ,
אני יודע שזה עוד ניסיון להחזיר את האני הישן שוב לחיות ,
מסתבר שעולם שלם כאב עומד מאחורי מילה אחת להתראות ,


אני לא חזרתי מאותו רגע בו הלכנו לדרכינו השונות ,
מחמת הזעם והכעס אני נקרע מבפנים חוסם זיכרונות ,
מה שפעם נקרא רגש נקבר אל מקום בו לא מתעוררים ,
"אנחנו" זה עוד זיכרון שאני משאיר עמוק בין הסדינים ,