עוזב

הפלגתי על ספינת התקוות למקום בו הלב נכבש ,
אל שעון לא מתקתק אני מתחיל את דרכי מחדש ,
עדין לא יכול לתפוס את תחושת הבלבול שבוערת בי ,
אל לילות ריקים מנסה להיאחז במציאות שנלקחה בשבי ,


דרך שכזו מלאת רגשות צבעה את חיי בצבעי הקשת ,
זה באמת היה ? חלמתי חלום ? או שזה רק השקט ?
עם כל ההקרבות ועם כל הרגש שאני משאיר מאחור ,
אני חמוש בתרמיל האופטימיות אל דרך שאין לה חזור ,


עכשיו אני קם ועוזב , קם והולך אל דרך סלולת מחשבות ,
ארזתי את האומץ , והכוח בעוד עטיפה מלאה באשליות ,
בהיתי בלילה , מספר הכוכבים כמספר הצעדים הביתה ,
לא עוד געגועים אל מקום שבו הכל נראה כחיים באגדה ,


גלשתי בחלומותיי אל מקום בו חיבה ואהבה באוזני נלחשות ,
מה שבעבר נקרא בית קיבל משמעות של גן עדן עלי אדמות ,
ישבתי על עדן החלון בהיתי בקסמו של הלילה נראה כה שקט ,
מתוך הלילה אל זמן האמת , שוב מחוגי השעון עמדו מלכת ,


בהיתי ב 4 קירות הבית הקר הזמן נראה כאויבי הגדול מכולם ,
בדייט עם הבדידות הקרה מוצא את עצמי מחושל יותר מאי פעם ,
מה שהיה נראה כי מחליש , מרוקן ומכרסם אותי כל פעם מחדש ,
התגלה כמים הנמשים מבאר התקוות אל מקום בו לא נמצא כל רחש ,


עכשיו אני קם ועוזב , קם והולך אל דרך סלולת מחשבות ,
ארזתי את האומץ , והכוח בעוד עטיפה מלאה באשליות ,
בהיתי בלילה , מספר הכוכבים כמספר הצעדים הביתה ,
לא עוד געגועים אל מקום שבו הכל נראה כחיים באגדה ,


אל פרק הזמן עברה לה כמעט שנה ועדין לא נרדם בלילות ,
בחלומותיי אני ממתין על רציף האכזבות , ממתין כמה דקות ,
הרחק באופק נמצאת רכבת הדמעות , נסיעה שכזו מלאה ספקות ,
אין לי שום סיכויי לחזור אחרת , בחרתי בדרכי ללא שום חרטות ,


מה שלא הספקתי לומר ולהרגיש , כותב בכאב אל שיר מציאותי ,
מרוכז בעצמי , מתפתל בתוכי מצולק ושבור אל מקום לא אמיתי ,
את הכאב תופר על רקמה מדממת , ליבי נשבר אל גשם החששות ,
אני נקרע בין פרידה לבין עצמי , שוב דמעה זולגת אל מעיין השאלות ,


עכשיו אני קם ועוזב , קם והולך אל דרך סלולת מחשבות ,
ארזתי את האומץ , והכוח בעוד עטיפה מלאה באשליות ,
בהיתי בלילה , מספר הכוכבים כמספר הצעדים הביתה ,
לא עוד געגועים אל מקום שבו הכל נראה כחיים באגדה ,