מושלם ועצוב

הוא הולך ומבקש מימנה לא להביט לאחור..


היא מנסה אבל בידיים את הדמעות היא מסתירה.. אולי זה יתן לו הרגשה שהיא אמיצה


והוא יחזור אלייה.. אבל היא שוב טועה.


הכאב שבליבה זה כאב שאף-אחד אינו מודע למה שעובר עלייה


את העצב שמסתיר את פנייה..


הוא הולך והיא בוכה הוא לא מבין למה היא עומדת לבדה ולא מתעייפת הוא ממשיך ללכת ומתרחק. היא עודה עומדת ולא מוותרת היא עוד חושבת שהוא יבוא לה מאחור..


יחזיק ידייה שלא תיפול. אבל הזמן חולף רק מנורה באמצע הרחוב אשר כבוי כבר מיזמן


היא עוד זוכרת את המנורה מהפעם הראשונה..


הכאב שבליבה זה כאב שאיש אינו מודע להה..


היא רוצה רק אותו לאחוז ולגעת בוא


הזמן עובר שעה ועוד שעה איש נו רואה את כאבה


היא מתחילה לרוץ מקווה שכך הכאב העצום יעזוב אותה


היא רצה ועל פנייה דמעה היא רצה והדמעה נעלמה


מגיעה אל תוך ביתה מחכה לו דקה אולי בכל זאת יבוא מאחורה


אבל היא יודעת שהוא עזב וזה יהיה קשה היא ניכנסת אל ביתה


אל חדרה, מתיישבת על מיטתה מסתכלת על התמונות על המכתבים על השורות המילים היפות איך הפכו הן למרות


לוקחת את מה שהוא לה קנה עוד מאז מיום הולדתה


נר גדול מברזל של "אני אותך אוהב"..


הדליקה אותו ישבה עימו שעות מביטה אל תוך הלהבות


כך עברו השעות ועייניה לא נעצמות.


נישאר הברזל הדק והכואב את ורדיה היא חותכת ועכשיו דממה היא שותקת


עייניה נעצמות מה שהיא יחלה קרה היום והיא לשכוח לא להתעורר ואת עיינה לא לפקוח..


הוא רץ אל ביתה הוא רצה לאמר לה שטעה


הוא ניכנס לחדרה מוצא את גופתה..


את חיוו הוא שנא .כל רגע ניצל ללטף אותה..


ומה שנותר זה לאמר "אהבתי אותך."


עכשיו ברקע דממה..