סיפור אהבה!!! חובה לקרוא!!!

זהו סיפור לא בדיוק של אהבה ראשונה,

אבל היא הייתה גדולה יותר מכל אהבה,

כי עכשיו בלעדיו אני לא יכולה,

אני אוהבת אותו כל כך, אוהבת בדממה...

ראיתי אותו, וישר הרגשתי אליו קרובה,

ידעתי באותו הרגע שהוא נשמתי התאומה,

בחודשים הראשונים לא הרגשתי אליו משהו יותר מידידה,

אהבתי אותו בצורה קצת שונה...

אהבתי אותו כאילו היה אחי,

לא רציתי איתו קשר יותר רציני...

ידעתי שאותי הוא אוהב,

לא רציתי לנצל אותו, אבל פחדת גם שיתאכזב,

אמרתי לו שאני כן מרגישה משהו אליו אבל אני פשוט לא בטוחה מה,

הוא אמר שלא נורא, העיקר שאליו אני קרובה.

בחודשים שאחרי היינו הידידים הכי טובים,

היינו יחד בזמנים טובים וגם רעים,

כולם חשבו שאנחנו מאוהבים...

וזה מרוב שהיינו פשוט-בלתי נפרדים!

לא יכולנו אחד בלעדיי השני,

ואז באה הצרה הכי גדולה שלי...



חברתי הכי טובה,

אמרה לי שבו היא התאהבה...

שהוא אוהב אותי, היא כן ידעה..

וזה פגע בה, פגע בה נורא...

באותו הזמן הרגשתי שגם אני מתאהבת בו,

לא יכולתי יום אחד אפילו לא לראות אותו...

וכשהיא אמרה לו שהיא מאוהבת בו,

פחדתי כל כך שאני יאבד אותו...

הוא אמר לה שהוא מאוהב בי,

והייתי עצובה בשבילה ושמחה בשבילי בו-זמנית...

ואז כשהבנתי שאותו אני רוצה,

החלטתי להגיד לו אבל זאת לא הייתה הבעיה...

אמרתי לו שאני מפחדת לפגוע בחברתי הכי טובה,

אז עדיף שננתק קשר, ופגעתי בו נורא...



לא דיברנו שבוע שבשבילנו זה שיא,

ואני?! כבר לא הייתי עצמי...

בסוף לא יכולנו וחזרנו להיות ידידים,

אבל אף פעם בעצם לא חזרנו להיות כמו פעם קרובים...

בסוף...הוא התאהב בה, והרגתי כאילו הנחיתו עליי פצצה!!!

הרגשתי פתאום כל כך בודדה,

לא רציתי לחיות אפילו לא עוד דקה...



הלכתי לכביש במטרה מסויימת,

לא חושבת, אחרי הלב רק הולכת...

המכוניות נוסעות,

לא שמות לב אליי, לילדה שעיניה בוכות,

לידי עוברת חבורה של בנות,

על בנים מרכלות, כל הזמן מצחקקות,

לחייך לא מפסיקות, מהחיים מאושרות...



חושבת לעצמי,

שפעם הייתי ככה גם אני,

זה לא היה כל כך מזמן בעיקרון...

זה היה באחד מימי ראשון,

ביום שאיבדתי אותך...

ואז נשמתי פשוט כבתה...

בכאב שלי קשה לי לא להאשים אותך,

כי אם היית פה להתאבד כלל לא הייתי רוצה!



על שפת הכביש נעמדת,

פעם אחרונה אותך עוד מדמיינת...

על הכביש כבר צועדת,

משאית עצומה אליי מתקרבת,

אומרים שרואים את כל החיים עוברים מול הפנים...

מה אני יגיד לך?! טועים!

כי הדבר היחיד שראיתי...זה אותך,

מביט בי עם העיניים שלך,

מנסה להגיד לי משהו...ולשמוע איני יכולה,

אין רעש סביבי, הכל דממה....



כל העיניים פתאום מופנות אליי,

אני רואה אנשים מפחדים על חיי,

צועקים לי מהמדרכה דברים,

דברים לא מובנים...

פתאום אני מסונוורת,

נהייתי חיוורת,

שומעת צפירה,

את אוזני היא קרעה...

הייתה כל כך חזקה!!!

ופתאום המשאית עצרה,

מספר סנטימטרים ממני עמדה!

ואני, אני הייתי המומה!!!!!!



אף אחד לא ידע על זה, עד עכשיו...

ואף אחד שמכיר אותי, גם לא יידע...

כשהורידו אותי מהכביש וחזרתי למדרכה...

הרגשתי פתאום חרטה עצומה,

פתאום הבנתי...אם הייתי מתה, מה הייתי עושה בלי קולך?!

הייתי מתבוננת בך מלמעלה מאוהבת, שקטה...

אבל ת'אמת?! לא הייתי מסתדרת, בלעדייך פשוט לא יכולה!!!



אחרי שהבנתי שאתה באמת באמת אוהב אותה,

אמרתי לך שזה בסדר, תהיה איתה...

אני יודעת שבליבו הוא רצה,

אבל זה לא משנה כי חברתי אמרה לו שלפגוע בי היא לא יכולה,

וכך הם אהבו, אהבו אבל בדממה...

באמת שלא ידעתי שהם לא יחד, ושאני זו הסיבה...

אז שתקתי, לא רציתי חלק במריבה!

הם התחילו לריב הרבה פעמים,

עד שבסוף הם לא רצו להשלים...

לדעתי זו הייתה טעות,

כי המריבה הזאת הייתה על שטות,

אבל לא יכולתי לדבר...

נמאס לי להתערב, לא רוצה את זה יותר...

רציתי ששניהם יהיו מאושרים,

והם אמרו לי שיהיה להם יותר טוב בלי כל הריבים..

למרות שאהבתי אותו,

באמת שרציתי רק מה שטוב בשבילו!

אני יודעת שאומרים את זה הרבה ולפעמים לא מתכוונים,

אבל אני אומרת רק ת'אמת מה שאני מרגישה בלב עמוק בפנים...

בסופו של דבר, היה כבר במילא מאוחר...

הם ניתקו קשר אבל לא הלכו לאחרים,

ואני והוא נשארנו ידידים...

עכשיו נראה כאילו הוא מתאהב במישהי חדשה,

ואני מפחדת כל כך, שהכל יתחיל מההתחלה...