כנסו.. פעם ראשונה שאני כותבת פה.

היום חזרתי מפולין, יצאתי לשם עם חברי הכיתה שלי. כשראיתי את כל המחנות ההשמדה האלה ואת המשרפות פרצתי בבכי נוראי, לא חשבתי שאני אקבל את זה כל כך קשה. ובעקבות הדברים שראיתי החלטתי לשתף אותכם ברגשותיי באמצעות שיר שכתבתי.


כמליון וחצי ילדים ניספו בשואה. ילדים שלא זכו להגיע לבגרות            ולהגשים את זכותם לחיות, לחלום חלומות, לאהוב לשחק ולצחוק... 
 גורלו של הילד היהודי בשואה, אם בגטאות, אם ביערות אם במחנות,
היה אכזרי וקשה במיוחד. הוריו ומשפחתו הקרובה לא יכלו להעניק
לו את הביטחון וההגנה שכל הורה מבקש להעניק לילדו. הילד הקטן
לא זכר את החיים שמחוץ לחומה, לא זכה לראות שדה פתוח, עץ
מלבלב, אגם מים ובעלי חיים. לא שמע סיפור ולא צלילי שיר
הנושאים עמם צהלה ותקווה. הילד והילדה לא הבינו מדוע כולם
מתהלכים קודרים, מדוע הכל אסור, ומדוע כל בקשותיהם ותחנוניהם
נענים ב"אין" ו"לא".... מדוע קר כל כך והרעב אינו מרפה.
נפשם של הילדים יצאה אל מחוזות הילדות ולעיסוקי ילדות רגילים.
גורלו של הילד היהודי בשואה, אם בגטאות, אם ביערות אם במחנות,
היה אכזרי וקשה במיוחד. הוריו ומשפחתו הקרובה לא יכלו להעניק
לו את הביטחון וההגנה שכל הורה מבקש להעניק לילדו. הילד הקטן
לא זכר את החיים שמחוץ לחומה, לא זכה לראות שדה פתוח, עץ
מלבלב, אגם מים ובעלי חיים. לא שמע סיפור ולא צלילי שיר
הנושאים עמם צהלה ותקווה. הילד והילדה לא הבינו מדוע כולם
מתהלכים קודרים, מדוע הכל אסור, ומדוע כל בקשותיהם ותחנוניהם
נענים ב"אין" ו"לא".... מדוע קר כל כך והרעב אינו מרפה.
נפשם של הילדים יצאה אל מחוזות הילדות ולעיסוקי ילדות רגילים.