הפעם הראשונה בכאב ובאכזבה לי נעשתה/קרו

חשבתי שזה יהיה נחמד,

שזה יהיה משהו מיוחד.

אבל אתה הכאבת ובכוח בי משכתה ולא הפסקתה.

הרגשתי את גופך מעלי,

הרגשתי איך שנחרב עולמי מול עייני.

אני נאבקת וכמעט נחנקת,

בוכה ומבקשת ממך ממני בבקשה לרדת

אבל אתה אינך מפסיק ובי ממשיך להחזיק.

כבר ניגמר לי הכוח ואני מנסה להאבק במוח,

אני מספרת לך כמה שאותך אני אוהבת

ואיתך אני ישכב אבל באמת שלא עכשיו!

אני חושבת בינתיים על דרך מילוט,

דרך שתוביל אותי "לחרוט".

אני נלחמת ומנסה אך איניני מצליחה,

וכך אתה עושה בי כירצונך.

אני כואבת ובוכה על כל מכה ומכה.

וכך דבר כל כך יפה בכוח עלי אתה כופה!

הפעם הראשונה בכאב ,ללא אהבה ובאכזבה רבה,

בליבי כל כך כאבה!



הכל כבר נגמר ועבר אבל הכאב בליבי תמיד נישאר.

אני יושבת ובוכה על העבר ולא יכולה לחשוב יותר על המחר.

על העבר המתוק, מלא הצחוק,

שבו הייתה איתי והייתה הראשון שכך עורר בי אהבה,

אך עכשיו בליבי אני מרגישה רק אכזבה והמון שינאה!

תמיד אמרת שכשאתה איתי אין לי ממה לדאוג

ועכשיו אני לא מפסיקה לפחוד.

עולים בי זכרונות מהעבר שבו היינו יחד..

איך יכולתי להיות לצידך, להיות קרובה לנישמתך

ולא להרגיש "במחלתך"?!!!

מכל זיכרון הקשור בך עוברת צמרמורת בגופי,

ונחנקת נישמתי.

תגיד לי איך יכולתה?! איך יכולתה "אהובי"?!!



אתה הוא זה שהרס את חיי

ועכשיו אני בוכה יום וליל בלי די!!!