בחיים לא הרגשתי כך

הייתי במן מקום לא מובן, הכרתי שם מישהו, הנסיך שלי, בדיוק כמו שרציתי אותו, הוא היה עם מישהי אבל רמז לי שהוא לא אוהב אותה, היה בינינו קשר ישר מההתחלה, כשהסתכלתי עליו ראיתי את הטוב בעיניו, לא יודעת איך זה היה אבל התקרבנו, נהיינו בקשר אבל עדיין פחדתי כי לא רציתי לקבל עוד אכזבה מגבר, בתוכי הרגשתי כמה טוב להיות איתו, כמה הוא עושה אותי מאושרת, והכי חשוב כמה הוא באמת אדם טוב, סיפרתי את זה לאמא שלי ואמרתי לה שאני לא רוצה לפתח ציפיות שאח"כ ירדו לטמיון, אני זוכרת ששם, במקום הלא ידוע, הוא הציל אותי ממשהו כמה פעמים, והרגשתי את אותה הרגשה כשמאוהבים, אבל לא נתתי לרגש לסחוף אותי, התקרבנו מבלי לדעת איך, אני לא זוכרת ממש אבל הוא אמר לי את המשפט שרציתי לשמוע המון פעמים, אבל רציתי לשמוע אותו ולהיות מאושרת, הוא אמר לי "אני אוהב אותך" ובלב הרגשתי מאושרת, כמו שבחיים לא הרגשתי, לא עניתי לו, והוא אמר לי מתי שתהיי מוכנה תאמרי לי את זה, הוא חיבק אותי חזק ואמרתי לו, כשאתה מחבק אותי אתה מרגיש משהו?? ולפתע בשניות ספורות, בלי הרבה מחשבות, הפלאפון צלצל והתעוררתי בהרגשה מאושרת דיברתי כמה שניות וכשניתקתי הבנתי שהכול היה לא יותר מחלום יפה, חלום לא מציאותי, ומאוד כאב לי כי בחלום הרגשתי את האהבה שלו, הרגשתי טוב שהוא מחבק אותי, הרגשתי אושר שכמה שאני יכולה להסביר אותו, אין לי מילים לתאר אותו, משהו פשוט לא יאומן, הרגשתי שם, בחלום, מאושרת כאילו יש לי את כול מה שאני צריכה בעולם, ולא כאילו, כי באמת היה לי כול מה שאני צריכה, בחלום הרגשתי טיפת כאב, ולא יותר מזה, וזה פשוט אין לי מילים, אבל עכשיו חזרתי לעולם המציאותי, לסדר היום הרגיל, לסבל האין סופי, לדמעות שיורדות ללא הפסקה, לאותו כאב שלא עוזב אותי, ובמיוחד לחוסר אונים שאני עושה הכול, וכלום לא עוזר, הדבר היחיד שיעזור זה שאני אשכח אותו, אבל זה רק יקרה בחלום, בעצם אפילו בחלום לא שכחתי אותו, לצערי!!!


אלוקים מתי כבר אני אזכה להיות מאושרת? יש המון פיגועים, המון התאבדויות, מחלות, ועוד הרבה דברים קשים, ואני בטוחה שזה קשה לאותם אנשים שעוברים את זה, ולסביבתם, אבל כמה שזה נראה קטן הכאב שלי, רק אתה אלוקים יודע כמה זה גדול, יש אנשים שחושבים שהכאב שלי כמו כול אכזבה רגילה, אבל רק אתה יודע איך זה באמת, כי עברתי המון דברים קשים בחיים, אבל הכי גרוע זה מה שאני עוברת עכשיו, עברתי ניתוח קשה, אמרו לי שיש סיכויים שאצא משותקת, אמרו לי שהכאב ימשיך, כאב חזק עד שלאט לאט יתרפא המקום, אבל היום כמה שכואב לי הגב, אני רואה כמה זה קטן לעומת הכאב שבלב, כי הכאב שבלב גורם לי ליותר דברים מאשר הגב, הגב זה כאב פיזי, וכמה שזה נשמע אולי מוזר יכול להיות שתמיד יהיה לי כאבי גב חזקים, אבל אני מעדיפה את הכאב גב מאשר להיות עצובה, ללא שמחת חיים, מאשר להיות עם אותה תחושה שאני קמה בבוקר לחיים עצובים. היום היה לי בדיקות, בקושי הייתי יכולה לעמוד על הרגליים, בגלל שאני לא אוכלת, בגלל הדיכאון שלי, ועוד המון דברים שקשה לפרט אותם.


אני יודעת שבסופו של דבר בעז"ה החלום הזה יתגשם, אבל נראה לי שמעטים יודעים מה זה לחיות כול יום בלי שמחה, בלי חיוך על הפנים, להיות בעצבות, לשבת בחדר, מלאה כאבים פיזיים, נפשיים ולחכות לאיזה נס שיציל אותי, לחכות לחלום שיגיע, הכוחות שלי אוזלים, ואין לי כוח להמשיך לחכות כול יום בתקווה למשהו שיגיע, אבל בינתיים אני הולכת ונגמרת מיום ליום,כמה זה מייאש וקשה, אין לאף אחד מושג. אהבתי אותו מאוד, יותר מעצמי ובסה"כ לא ביקשתי ממנו שיביא לי את הירח, ולא את הכוכבים, ביקשתי שיאהב אותי כמו שמגיע לי, ושלא יגרום לי עוד כאב, אבל לשווא, כול מה שעשיתי, כול מה שהתפללתי, כול מה שסבלתי היה לשווא, ועכשיו אני צריכה להמשיך לסחוב את כול הכאב והוא בטח ממשיך עם השטויות שלו, אני שונאת אותו כ"כ על כול מה שהוא עשה לי, שונאת אותו, כי כול דבר שקורה לי זה בגללו, לא יודעת איך אי פעם אסלח לו על מה שהוא עשה כי כמה כול הפיגועים וכול המחלות, זה בדיוק כמו מה שאני כרגע, אף פעם אי אפשר לדעת מה יש בתוך לב של אדם, אני יוצאת החוצה, נראית טוב, מתאפרת, חושבים שאני מאושרת אבל אף אחד לא יודע שימי עוברים בכאב, שכול יציאה שלי מהבית זה כדי לשכוח אותו, להוציא אותו ממוחי, היום כול דבר שקורה לי ואני מתעצבנת, אני בוכה, ובזמן שאני בוכה אני נזכרת על אותם דמעות שהוצאתי בגללו, בגלל מעשיו, ואני עוד יותר בוכה, זה כבר הפך להרגל אבל אין לי מה לעשות הדבר היחיד שנותר לי זה להתפלל שהחלום יתגשם כי הוא הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים, ואני יודעת שבחיים לא אשכח את החלום הזה כי בחלום הזה הרגשתי הכי אהובה , והכי מאושרת יותר משאי פעם הרגשתי, חשתי כאילו הוא אמיתי...