אהבת אם! מוקדש לכל האמהות ( מאוד יפה ) מקווה שתגיבו

ביום שמש בהיר, התחמק מלאך מגן עדן וירד אל עולם בני האנוש.

טייל המלאך בשדות והיערות,טייל בערים ובכפרים, ואמר: " עכשיו ביקורי מתקרב אל קצו ועלי לחזור לעולם האור, אבל לפני

שאלך ברצוני לקחת עמי מזכרות מביקורי כאן ".

הביט המלאך סביב וראה שדה פורח בשלל גוונים. אמר המלאך :

" כמה נאים וריחניים הפרחים הללו, אינני רואה דבר פורח וריחני

יותר מהם, אקח אותם איתי ". קטף המלאך זר פרחים ונשא אותו

עימו.

המשיך במעופו וראה קשת בענן. אמר המלאך: " מה יפים

הצבעים שבקשת,מה עליזה השמש המפזזת בין טיפות הגשם,

אינני מכיר דבר כה צבעוני כקשת הזאת, אקח אותה איתי ".

לקח המלאך את הקשת ונשא אותה. המשיך במעופו ליד בית קטן

בכפר ראה תינוק בעל עיניים כחולות נוצצות ולחיים ורודות מחייך

אל פניה של אמו. אמר המלאך:" מה יפה חיוכו של הילד, יפה

אף יותר מזר הפרחים ומהקשת, אקח גם אותו איתי".

לקח המלאך את חיוכו של התינוק ולפני שהמשיך הביט באם וראה

את מבטה המלטף את תינוקה. אהבת אם זרמה דרך עינייה כנהר

שוצף וכנחל רוגע, מבטה חודר בעדינות, מלטף ומרגיע.

אמר המלאך :" כל כך הרבה דברים יפים יש כאן, אבל אני חושב

שאהבת האם הזו היא הדבר היפה ביותר שראיתי בעולם הזה,

אקח גם אותה איתי ". כשארבעת האוצרות בידיו, נופף המלאך

בכנפיות ועלה לשערי גן עדן. לפני שעמד להיכנס בשער, החליט

לבחון את המזכרות שלקח. הביט בזר הפרחים, והנה הם קמלו,

הניחוח אבד ואיתו גם היופי. הביט המלאך בקשת, אך בלי השמש

המפזזת וטיפות הגשם העדינות, לא היו שום צבעים בקשת,

כל יופה אבד לה כשנלקחה ממקומה אל בין העננים. וחיוכו של

התינוק, גם הוא נמוג, כדרכם של חיוכים שפעם עולים ופעם

מסתתרים. התאכזב המלאך -כל אוצרותיו שהיו יפים על פני כדור

הארץ, התכרמו בעולם העליון.

הביט המלאך באהבת אם , רק היא נותרה לפניו בכל יופייה

הטהור. ממשיכה לזרום וללטף בעדינות ובשצף. השליך המלאך

את הפרחים הנבולים, את הקשת ללא צבעים, את חיוך הנמוג

והתעופף מבעד לשערים וכינס את השמיים וכל צבאם ואמר :"הנה

הדבר היחיד שמצאתי בעולם שמתחת,שיופיו משתמר עד לגן עדן"

" מה הדבר ?" שאלו אותו כולם.

התעופף המלאך מעלה ואמר : " א ה ב ת א ם " .



מוקדש באהבה לכל האמהות הנפלאות בכל העולם !!!