את תמיד היית זאת שנותנת...ובסוף??הם לקחו אותך!!

ילדה יפה...עיניים כל כך יפות..צחוק מתגלגל וחינניות שכובשת כל אחד במבט אחד...כלום לא היה חסר לך..בכל צעד שהיית פוסעת ברחוב כולם הפנו מבט..עלייך באמת היה אפשר לומר "שלמות"...

כל בוקר אצלך היה מתחיל בצדקה...מי לא זוכר את אותה עלמת חן שהייתה מכינה 30 כריכים לאגודה לנזקקים...ומשם ממשיכה לבית סבתך לעזור לה...כמו תמיד בחיוך ובאהבה שבלתי ניתנת לתיאור...הייתי מתקשרת אלייך ואת תמיד היית אומרת לי:"דנוש כמה דקות אני אצלך...אני נשארת פה עוד כמה רגעים עם סבתוש...." ואני??תמיד הייתי מתמהמהת ולא מבינה איך נערונת כמוך יכולה להספיק הכל????!!לתרום לעזור ולבשל...להעניק אהבה לכולם מבלי שתישאר לך דקת פנאי לעצמך...

אחרי עשר דקות שדיברת איתי בטלפון..הגעת כשכולך מחוייכת...ועוד הצעה נדיבותית מפיך..."יש התרמה לילדים חולים...בא לך לעזור לי"??

נו שאני יוכל לסרב לך??את שנרתמת לעזרת כולם...ומעלה חיוך לאנשים עצובים..את שבכל חג נכנסת לביה"ח עם משלוחי מנות...את שכל יום עובר לך במחשבה של למי צריך לעזור??

את שאת הכסף שאמא שלך נתנה לך לבגדים לחג היית קונה בו לנזקקים..ואומרת לי:"אני ילבש מה שיש...יש כאלו שאין להם"..את שהכסף שהיית אמורה לקנות לעצמך משהו לאכול בקפיטריה בבית הספר...היית מניחה בקופסא של הגברת שישבה וביקשה נדבה...

את??את משהו שלא מוצאים כל יום..את מלאך...זוכרת שתמיד אמרתי לך את זה??

הגענו לבית ספר..התיישבנו בכיתה..וכשהמורה מכתיבה חומר את עסוקה בלכתוב לי..דנוש..אלו האזורים שנתרים בהם...

אחחח מאמי איזו נכס את!!!

הצלצול ...יש!!! הסתיימו להן 6 שעות מתישות..."דנה...בחמש את אצלי!!!!!לא לאחר אה??!!"ואני מחייכת לעברך..מישהו יכול לעמוד בפנייך??

נפגשנו...התחלנו בדרכנו..איש ועוד איש ואת בקסמך האישי משיגה עוד כסף ועוד שטר נוסף..ולוחשת באוזניי..:"כמה כיף!!השקית שלנו מתמלאת...בקצב הזה...לא נצטרך לבקש עזרה מגיידאמק"

ואני ??חייכתי..אהבתי לראות אותך שמחה ומאושרת כשאת דבקה במטרה שלך!!

הגענו למרכז..ואמרת לי וויאי במסעדה הזו יושבים כל הסלבריטאים..חייב להתרים פה...ואני??אמרתי לך מה פתאום??פאדיחה אני לא נכנסת!!ואת כהרגלך לא ויתרת או התייאשת..אמרת לי טוב..חכי אני אכנס וכמה דקות ייצא..."תחזיקי לי אצבעות"..

חיכיתי בחוץ עשר דקות..התחיל להיות קר..וכשאני באה לצעוד לעבר המסעדה כדי להיות איתך..נשמע פיצוץ אדירררר כל הזכוכיות שבמסעדה עפו..ואני??רצתי לעבר המסעדה אך השוטרים מנעו ממני להיכנס..כשכולי רועדת סובבתי את הראש וקלטתי אותך כשכולך בדם...שאלתי את החובש מה מצבך??והוא ענה:מצטער..היא ....הדמעות לא הפסיקו לרדת מעיניי..ואז הבטתי לעברך..עינייך היו עצומות והיית שלווה כל כך עם חיוך של אושר..ובכיסייך הייתה את אותה שקית ועליה כתוב:"צדקה תציל ממוות"..

כנראה שבכוונותייך הטובות מבלי לדעת..אני ניצלתי מהתופת בזכותך...אבל..

מאמי שלי...את תמיד היית זו שנותנת...אז למה הם לקחו לי אותך???????????????????????????