שני סיפוווררים עצובבים רצחח

1.

היא נכנסה לכיתה,

כולם הסתכלו עליה,

היא לא ידעה למי לפנות,

עם מי לדבר-

כי לא הכירה אף אחד.

אז תפסה מקום ריק וישבה.

רעות נכנסה לכיתה,

התקדמה לעברה ואמרה

"חמודה זה המקום שלי!"

היא אמרה בלחש

"אה סליחה לא ידעתי" וקמה,

ואז דור עצר אותה,

ופנה לרעות

"זה לא המקום שלך!!!

אני הייתי פה הראשון בכיתה

ואת לא ישבת פה"

רעות אמרה לו "מה

אתה מתערב בכלל?

מה אתה מגן עליה?

היא כולה חדשה פה"

הוא חיקה אותה

"כולה חדשה פה..

ובגלל זה את צריכה

להתייחס אליה מגעיל?".

רעות רתחה "מה כבר עשיתי?!??!

וואי אל תחפור לי באמא ש´ך.."

דור עשה לה פרצוף.

פנה אל ההיא ושאל אותה "את בסדר?"

"כן" היא ענתה לו. "תודה."

"בכייף,היא סתם מרימה ת´אף זאתי..

איך קוראים לך?"

"נעמה"

דור חייך,"נעים מאד, דור"

דור היה ילד

יפה,החיוך שלו כבש

את נעמה בין רגע,

וכנראה גם שנעמה כבשה אותו

אם הוא התייחס אליה ככה.

דור עבר לשבת ליד נעמה.

בשיעור הוא הסביר לה

למי כדאי לה להתחבר ולמי לא.

ואז הוא שאל עליה..

"למה עברת ללמוד פה בכלל?"

היא ענתה לו..

-"כי עברנו דירה, מראשון לבאר שבע,

אז יצא ככה.."

"אהה ובביצפר הישן

היית מאד קשורה?"

הוא שאל.

"ת´אמת לא ממש.

היו לי שם 3 חברות טובות,

אבל כל השאר היו צבועות."

ניגמר השיעור,הפסקה.

דור שאל את נעמה

אם היא רוצה ללכת לשתות משהו,

והיא אמרה שכן.

הם שתו,צחקו יחד,מה לא?

התקרבו השכבה של כיתה יא´,

דור אמר לה "או,תזהרי מאלה,הם מחפשים

רק לחרמן בנות.."

"אזהר,מבטיחה"

איזה ילד שעבר שם קרץ לה עין.

היה צלצול,הם נכנסו לכיתה שמחים,

ואז ליאת קפצה על דור

"דור נשמה שלי!!!!!!

כמה זמן לא ראיתי אותך

מתחילת החופש הגדול,

התגעגעתי!!!!"

ונתנה לו נשיקה לפה.

נעמה התקדמה לעבר המקום שלה,

קצת מאוכזבת.

דור לא התייחס לליאת,

הוא היה יותר שקוע בנעמה

שהלכה,עזב את ליאת

והתקדם אליה,

"היא לא חברה שלי או משהו!

היא סתם אוהבת לתת לי נשיקות בפה"

ואז הוסיף בלחש "נו שרמוטה את יודעת.."

עברו חודשיים מאז,

דור ונעמה נהיו ידידים ממש טובים,

ודור אמר לה

"נעמה אני צריך לדבר איתך על משהו.."

"דבר,"היא אמרה לו

"תקשיבי,אני לא יודע אם אני הולך

להרוס את הידידות בנינו או לא,

אבל אני ממש חייב להגיד לך את זה,

אחרת אני אתפוצץ"

"נו..?"

"תקשיבי,אני אוהב אותך,

אני אוהב אותך מהרגע

הראשון שראיתי אותך"

היא הסתכלה עליו,

הוא הוריד את הראש באכזבה,

הוא הסתובב,

ואז היא משכה אותו.

"גמאני"

"לא באמת נעמה אני לא נפגע

או משהו אם את לא אוהבת אותי גם"

"גמאני!!!"

"מה אמרת?" אמר דור באושר

"גמאני אוהבת אותך"

הם התקרבו,והתנשקו.

נעמה הייתה מקובלת בגלל דור,

ואותו אחד מיא´ שקרץ לה,מאור,

בא אליה ואמר לה

"וואה וואה כפרה את ממש יפה"

"תודה" היא אמרה לו בחיוך.

"יש מצב בנינו?"

"יש לי חבר"

"נו..?"

"מה נו? יש לי חבר.."

"אז מה,גמלי יש חברה"

"נו אז שיהיה בהצלחה"

"תודה"

היא הסתובבה לכיוון השירותים,

מאור הלך אחריה,

היא באה לפנות לכיוון של הבנות,

אך מאור משך אותה לכיוון של הבנים,

וסתם לה ת´פה.

הוא הכניס אותה לאחד התאים

וניסה להוריד לה את החולצה,

ילד שהיה שם במקרה,

תפס את מאור,

ונעמה ברחה,ראתה את דור

וחיבקה אותו בכל הכוח שלה.

"מה קרה?" אמר דור.

"הוא הוא הוא.."

"מי?! מה קרה?"

הוא היה קצת יותר מודאג.

"הוא הוא ניסה ל..אנוס.. אותי"

"מה?!!!!"

צעק דור.

"מי?!?!??!!?!"

"מאור,מיא´,בשירותים"

דור רץ לעבר השירותים,

הייתה שם שלולית דם,

ואותו הילד שתפס את מאור

היה בתוכה, דור עמד שם,המום.

"הוא רצח אותו" אמר בלחש,

"את מי רצחו?" אמר המנהל שעבר שם.

ואז ראה הכול.

"מי עשה את זה?"

"מאור,מיא´,הוא ניסה לאנוס את חברה שלי,

והוא הגן עליה" הצביע עליו.

מלא ילדים התאספו שם.

המנהל הרחיק את כולם והזעיק אמבולנס ומשטרה.

דור פנה לעבר הכיתה "אתה נשאר כאן"

אמר המנהל "בעצם,לך תקרא לחברה שלך,"

דור רעד,נכנס לכיתה,וסיפר לנעמה.

נעמה החלה לבכות, "הוא סה"כ

הגן עליי,איך הוא

הספיק לרצוח אותו

בכזה מהירות?!

ואיפה הוא עכשיו?"

"זה לא חשוב עכשיו,"

אמר דור, "המנהל קורא לך"

היא צעדה לשירותים,ראתה אותו על אלונקה.

"לא אשכח את מה שעשית בשבילי.." אמרה לנער.

בתחנת משטרה היא סיפרה הכול.

אותו הנער היה עדיין בטיפול נמרץ

בתקווה להציל אותו,

את מאור תפסו,ואת העונש שלו הוא קיבל.

אותו הנער ניצל אחרי שבוע ימים,

נעמה באה לבקר אותו,אמרה לו "תודה"

אמר לה "לא הייתי נותן לו לאנוס אותך.."

"אני לא יודעת מה היה קורה אם לא היית שם.."

"אני אוהב אותך"

"מה?,איך אתה יכול לאהוב אותי אם אתה לא מכיר אותי?"

"תאמיני לי שאני מכיר אותך," .

"תשמע,אני מאד מאד מודה לך שהצלת אותי,באמת,

אבל יש לי חבר ואני אוהבת אותו,"

נעמה הרגישה מבולבלת,מה היא תעשה?

הוא הציל אותה,והיא חייבת לו,והוא אוהב אותה,

אבל מצד שני,יש לה חבר,והיא אוהבת אותו..

"אני מבין.." הוא אמר.

"אבל אם אתה רוצה אנחנו יכולים להיות ידידים"

"זה לא אותו דבר,אולי נהיה ידידים,

אבל כשאראה אותך עם חבר שלך

אני לא אוכל לחיות עם זה.."

היא הורידה ת´ראש.

באותו יום קרה משהו מזעזע,

דור עבר תאונת דרכים,

"כמה צרות יכולות לקרות לי?! כמה??!

משהגעתי לפה אני רק סובלת"

היא בכתה,ליד המיטה של דור,

שהיה על קביים,

"נו מה זה לא כזה רציני,

אני עוד חודש על הרגליים"

הוא חייך,

"יפה שאתה אופטימי,אבל זה לא מה שאמרו הרופאים...."

"הם סתם מגזימים" הוא אמר.

"אני מעדיפה לחזור לראשון,תאמין לי.."

"אה לא טוב לך איתי?"

"מה אתה חושב?.."

"לא יודע.."

"ברור שטוב לי,אבל העיר הזאת עושה לי מזל רע!"

"תעשי מה שבא לך.."

הוא אמר, בפרצוף חמוץ.

עבר חודש,דור חזר ללכת רגיל.

הוא ונעמה היו מאושרים ביחד.

כול מי שראה אותם קינא ורצה גם אהבה כזאת.

"עוד שבוע יש לדור יומולדת,

מה אעשה בשבילו?"

שאלה את מעיין,חברתה.

מעיין אמרה לה בשקט,ונעמה הנהנה.

כול אותם ימים נעמה

לא התייחסה לדור,

דור? חשב שבגלל שיש לו יומולדת

והיא לא רוצה לעשות לו כלום

אז היא מתרחקת,הוא התקרב אליה,

והיא אמרה שיש לה דברים לעשות,

היום הגדול הגיע,

נעמה נכנסה לכיתה עם בלונים

וחיבקה את דור, "חשבת ששכחתי אותך?"

דור חייך.

נגמר היום,

נעמה הציעה לו שילכו לבית שלו

לראות איזה סרט בווי.או.די

ומשם לקניון.

זה היה יומולדת ה-16 שלו.

הם הגיעו לבית שלו.

הוא נכנס לחדר, והיה המום.

כול החדר היה מפוצץ בנרות ריחניים,

במיטה היה עלים ריחניים בצורת לב,

ובאמצע המיטה היה הקדשה :

"לא צריכה כלום מאשר אותך,

נתת לי חודשים מדהימים.

אני כ"כ אוהבת אותך,

המון מזל טוב.

נעמה"

דור חיבק אותה באושר.

וגרר אותה למיטה,

כי חשב שזה רמז למשהו.

"לא"

הורידה נעמה את הידיים של דור

מהמותניים שלה שעלו טיפה למעלה.

"אה סליחה אני מצטער ראיתי את זה וחשבתי.."

"מצטערת שחשבת ככה.." היא קטעה אותו.

הוא הוריד ת´ראש,

"היי דור,אל תהיה עצוב,

אתה לא ידעת, אני אוהבת אותך

למרות הכול"

הוא נישק אותה.

כול היומולדת הם היו מחובקים,

וראו סרט יחד.

ופתאום שמעו רעשים,

"מזה היה?!" שאלה נעמה בבהלה.

"אין לי מושג" ענה.

"אני פוחדת.."

דור חיבק אותה

ואמר:"אולי זה סתם רעשים מהטלוויזיה"

"אתה חושב?"

"כן בטח מי זה יכול להיות?"

נגמר הסרט,ונעמה הלכה לבית שלה,

היו עדיין רעשים,

זה היה עידן-הילד שהציל אותה-,

הוא היה עם סכין ביד. מלאה בדם.

"הבהלת אותי!!!!

מזה? מה עשית!?"

"כלום סתם,חתכתי לעצמי את הורידים"

"מה ? למה?"

עידן שתק.

היא צעדה לבית שלה,

חלמה על דור שלה.

למחרת בבוקר,

היו צלצולי טלפון בלי הפסקה,

זו הייתה אמא של דור,

"דור נרצח אתמול"אמרה בקול מוחנק מדמעות.

נעמה לא יכלה לנשום,

התמונות של הסכין הדהדו בראשה,

עידן,הכל התערבב.

היא התקשרה לעידן,

"למה עשית את זה?" היא בכתה.

"למה עשיתי את מה?!" הוא אמר.

"אתה רצחת את דור!אני יודעת!"

היא רעדה בקולה.

"מה?!?! למה

את חושבת שרצחתי אותו?!!"

"הסכין,הדם,אתה רצחת אותו"

"לא אני לא ! אני באמת חתכתי ת´ורידים שלי"

"אני לא מאמינה לך.

אני מתקשרת למשטרה"

המשטרה עצרו את עידן.

"אני נשבע לכם!

אני לא עשיתי את זה"

הוא אמר בקול צרוד.

"היא ראתה אותך עם הסכין"

"הפלילו אותי!

אני לא הייתי עושה את זה,

אני לא רוצח"

עידן היה בתחנת משטרה

המון זמן,

לא היו סימנים למישהו אחר שרצח את דור.

נעמה לא אכלה באותם שבועות אלו.

היא לא עיקלה את זה.

היא רק בכתה כול היום,

עבר עוד שבוע,

עידן עדיין עצור.

ונעמה חלמה חלום מוזר,

דור היה בחלום,

והוא אמר לה

"לא נעמה,זה לא עידן,זה לא הוא"

ואז היא התעוררה בבהלה!

אמרה לעצמה "זה היה דור?

זה לא עידן? מה?"

היא הרגישה מבולבלת.

אבל החליטה ללכת לפי החלום.

היא הלכה לתחנת משטרה באמצע הלילה.

וסיפרה להם על החלום,הם צחקו עליה.

היא חזרה לבית,למחרת בבוקר היה כתבה בעיתון

"מאור זריהן,נער בן 17 וחצי,

ברח לפני מספר שבועות מכלא הנוער."

נעמה זרקה ת´עיתון על הרצפה.

זה היה הוא,היא רעדה,

"זה היה מי?" שאלה אמה.

"הוא." היא הצביע עליו.

"את חושבת ש.. יו,

זה באמת יכול להיות,

בואי מהר לתחנת משטרה"

היא לקחה איתה את העיתון.

שתיהן סיפרו למשטרה

על ניסיון האונס, הדקירות בשירותים,

ואולי זה היה הוא הן שיערו.

המשטרה לקחו את זה בחשבון.

וחקרו את העניין, החיפושים החלו.

ולא מצאו אותו.

והתחילו לחשוד שהוא ברח מהארץ,

אבל איך? אין עליו גרוש.

אבל הם חשבו אולי הוא סוחר סמים.

המשטרה היו תקועים בפרשה,

ולא יכלו להשאיר את עידן בתחנה.

ולכן שיחררו אותו,

אבל הוא היה במעצר בית.

נעמה הלכה אליו לבית,

ושאלה אותו:

"עידן,אתה אוהב אותי נכון?"

"אני כבר לא יודע,אחרי שהאשמת אותי.."

"תראה,אני עדיין חושבת

שאולי אתה עשית את זה.

אני עומדת פה ומתה מפחד ממך,

אתה צריך להבין אותי,

ותגיד לי מה עשית שם עם הסכין?"

"אמרתי לך,חתכתי ת´ורידים"

והראה לה ת´סימנים בידיים.

"אבל,למה?"

"כי ראיתי אותו מנסה להוריד לך ת´חולצה,

ולא יכולתי לעמוד בזה ששכבתם..אז,"

"לא! לא שכבנו,הוא רצה,אבל לא!"

"מה? לא שכבתם?"

"ממש לא."

טוב אני לא רוצה לדבר עליו.

כואב לי כול כך.

אני רוצה שתעזור לי

למצוא את הרוצח,

"זה ההוא שדקר אותי.."

"מה?"

"אני לא יכול יותר,

אני יספר לך עכשיו ת´אמת..

הלכתי אל דור,כמו שסיפרתי

ידעתי שאתם שם,מסקרנות,

של מה אתם עושים,

ואז ראיתי את מאור,הוא אמר לי

´פיייי הם שוכבים אה?´

שאלתי אותו : ´מה אתה עושה פה? תלך מכאן!´"

"אלו הרעשים ששמענו.." היא אמרה..

"כן,ואז הוא לקח סכין וחתך לי ת´ורידים..

ולקח את הסכין,

את הלכת,

הוא נכנס לבית דקר את דור בכל כוחו,

והביא לי את הסכין ליד,

הייתי המום,מהכאבים בידיים,וממנו.

ואז ראיתי אותך,לא ידעתי מה להגיד"

נעמה עמדה שם,המומה ממה שגילתה,

"יכולנו לתפוס אותו אם היית מספר לי באותו רגע!

עכשיו איך נמצא אותו?איך?!"

עידן לא יידע מה להגיד.

למחרת בבוקר,התקשרו אל נעמה,

"תפסנו את החשוד"

נעמה חייכה,

הלכה למשטרה עם עידן

ושניהם סיפרו להם את כל הסיפור.

מצאו שערות של מאור בכניסה

לבית של דור,

ועל זה הוא נעצר לגמרי,

אחרי כמה חקירות הוא נשבר,

והעבירו איתו לכלא נוער יותר קשה.

נעמה הרגישה הקלה, שהוא לא בסביבה,

עידן ונעמה נהיו ידידים טובים למרות הכל.

נעמה עדיין לא התגברה על דור,

והיא עדיין אוהבת אותו,

עידן בא אליה יום אחד,

וראה מלא קרטונים,

"מה? את עוזבת?"

"כן," היא חייכה

"כדאי שמהר אלך מהעיר הזאת,חזרה לראשון "

"אבל,אני אתגעגע.."

"גמאני,אבל אין מה לעשות..

המקום הזה לא טוב לי,גם אבא שלי מרוויח פחות פה.."

עידן חיבק אותה.

נעמה נפרדה מכולם,מהביצפר, מהמורים,מהרחוב,

ומהקבר של דור,בפעם האחרונה.

"דור,יקר שלי,

מדהים שלי,

כנראה שזאת הפעם האחרונה שאני פה,

כי לא אוכל לחזור לכאן שוב

שיקרה לי משהו,

אני אוהבת אותך,ותמיד אהבתי,

בחיים לא תבין את זה,

גרמת לי לחיות חוויות שבחיים לא אשכח,

עצוב לי לדעת שנרצחת ביומולדת שלך,

עצוב לי כל כך,אני מתגעגעת,נורא.

אוהבת אותך,תמיד,נעמה"

"גמאני אותך" היא שמעה קולות מהקבר.

היא נבהלה ורצה משם במהרה אבל

הרוח השיגה אותה,ונכנסה בה,

נעמה הייתה כמו פסל.

לא זזה,הרוח שלטה עליה.

היא צרחה "שמע ישראל!!!",

והכל נעלם,הרוח נעלמה.

היא יצאה משם במהרה.

וידעה שהיא לא תחזור לשם בחיים.

היא רצה אל האוטו של אמא שלה

והמשפחה שחיכו לה עם המזוודות,



והזדעזעה לגלות,שכולם שם

ללא רוח חיים :O



_____________________________________



2.



נועה נועה את מקשיבה לי?!"

"כן כן המורה!" שכחתי לרגע שאני בשיעור,

"הלוח לא בחלון" אמרה.

"אני יודעת,סליחה" השבתי.

"לא אופייני לך נועה" לחש לי אורן.

אורן,הילד העבריין של הכיתה,מה הוא חושב לעצמו?!

שאני אהיה כמוהו?!

הסתובב כל היום בחוץ ואעשן סיגריות?!

"אולי תשתוק?!" החזרתי לו.

"סתובבי סתובבי ללוח י'חרשנית"

"מה קשור חרשנית!? אני רוצה להוציא ציונים טובים"

"את כולה בכיתה ח' יש זמן עד הבגרות"

"זה אומר שאני לא צריכה להשקיע עכשיו?!",הוא השתתק.

אני נועה,כיתה ח'4,באר 7.

בת יחידה.

ההורים שלי גרושים,כל חודש אני ישנה אצל מישהו אחר.

הציונים שלי? תמיד היו טובים.

מקובלת? אף פעם לא הייתי.

ואני לא ניראת הכי בעולם,אבל די סבבה.

שיער שחור חלק. נמשים על האף,שאני ממש שונאת,עיניים ירוקות,ועור בהיר.

הושמע הצלצול.

דנה צעקה לעברי "נועה בואי לקפיטריה,יש פיצה!"

"אני באה" צעקתי לעברה בחזרה.

אני ודנה אכלנו פיצה,ואז היא אמרה לי:

"אז מה,על מה דיברתם את ואורן?!"

"על כלום,סתם דפוק,יורד עליי שאני לומדת."

"אויש איזה תינוק הוא!"

"כן." אמרתי.

דנה הסתכלה עליי במבט ערמומי,ואמרה:

"אני קולטת אותך.."

"מה?!"

"את דלוקה עליו.."

"לא נכון!" צעקתי. כולם הסתכלו עליי.

"אני בכלל לא דלוקה עליו מאיפה הבאת את זה?" הפעם לחשתי.

"כן אז למה כ"כ התעצבנת שאמרתי את זה עכשיו?"

"כי זה לא נכון!!"

"טוב טוב אל תדאגי אני לא אספר לאף אחד."

אורן הלך לעבר הקפיטרייה,

דנה הסתכלה עליי,ואז עליו,וחייכה.

"דנה תסתכלי הוא גנב משם משהו!"

דנה לא אמרה כלום.

קמתי הלכתי אליו ולחשתי.

"למה גנבת?!"

"מי גנב מה את מתערבת?"

"מה חסר לך כסף?! הנה אני אקנה לך,אבל למה לגנוב?!"

"לא חסר לי ולא בטיח! אני אמרתי לו שאני ישלם לו מחר,מה יש לך?" אורן קרץ לבעל הקפיטריה,והוא החזיר קריצה.

"טוב סליחה טעיתי.."

"את טועה יותר מדיי.."

"אנשים טועים,אף פעם לא טעית?!"

חזרתי ליד דנה.

"נו!?" היא אמרה.

"כלום"

"מה כלום!? הוא גנב?"

"לא סתם טעיתי.."

"וואי.. נו לא נורא מה את מתבאסת..?"

"כי סתם האשמתי אותו.."

"אז תפצי אותו,תזמיני אותו לסרט או משהו.."

"כן ממש.. רק הוא ירצה ללכת לסרט איתי,נו באמת זה ניראה לך הגיוני?! הילד הכי עבריין בכיתה והילדה הכי חרשנית בכיתה הולכים לסרט.. ממש.."

"תנסי,מה יקרה?"

"טוב.."

הלכתי לעבר אורן..

הוא הסתובב ואמר "מה הפעם?! שוב גנבתי משהו?"

"לא נו,אני מצטערת אמרתי לך,אמממ אורן?"

"מה?"

"א...תה רו..צה לבוא איתי ל..סרט!?"

אורן צחק. "יום טוב חמודה" והלך.

חזרתי לדנה.

"את והרעיונות שלך!"

"מה הוא אמר!?"

"הוא צחק לי בפרצוף לא ראית?! בטח עכשיו הוא יצחק עליי עם כל החברים שלו"

"לא לא ניראה לי.."

דנה לא הייתה כמוני,היא הייתה ניראת יותר טוב,והרבה יותר מקובלת ממני,יש לה חבר,חודש,מאור קוראים לו,והוא חתיך,כן..

לפעמים אפילו קינאתי בה,שהיא כ"כ מצליחה עם בנים.

היה צלצול. חזרנו לכיתה.

"נועה," לחש לי אוראל,

"מה!?"

"יש לך פתק" הוא זרק לעברי.

תפסתי ביד אחת. פתחתי את הפתק,

היה רשום שם בכתב קצת לא ברור,אבל הצלחתי לקרוא.

"אני מסכים. אורן" חייכתי לעצמי.

"אז היום ב6?" החזרתי לעברו את הפתק

"סבבה" אמר.

חיכיתי ב6 בול ליד הקולנוע.

חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי.

היה כבר השעה 6 וחצי,והוא לא בא.

התעצבנתי,קמתי והלכתי.

ירדתי במדרגות של הקניון ואז ראיתי אותו.

"מצטער שאירחתי!

אבא שלי ביקש ממני משהו ממש לפני הרגע האחרון,מצטער"

"אנשים טועים," חייכתי.

הוא החזיר חיוך.

"אז שנלך?" הוא אמר.

הינהנתי בראש.

נכנסנו לאולם. שורה אחרונה.

זה היה סרט אקשן,כמו שאני אוהבת.

וכנראה שגם אורן אהב את זה.

היינו שקועים בסרט.

ואז היה הפסקה,נדלק האור.

הסתכלתי על אורן,הוא אמר "נו מה באמצע המתח הם מפסיקים?!"

צחקתי. "ככה זה תמיד.."

"אוף טוב אני הולך לשירותים,כבר בא."





"את מבינה דנה?! הוא אמר שהוא הולך לשירותים והוא ברח!"

דנה צחקה. "איזה מניאק! אבל לאן הוא ברח?"

"אין לי מושג! אבל הוא עוד ישמע ממני."

אורן נכנס לכיתה,היה צלצול והמורה נכנסה.

שלחתי לאורן הודעה "לאן נעלמת אתמול בדיוק?!"

אחרי 2 דק' הוא החזיר "אני מצטער ראיתי את חברים שלי ולא יכולתי להגיד להם שאני איתך.."

היו לי דמעות בעיניים.

הוא מתבייש בי?!

אני מוחקת אותו מהחיים שלי.

לתמיד.

בהפסקות התעלמתי ממנו.

כל מקום שהוא היה בו-הלכתי לצד השני.

ואז זה הגיע "אורן תפסיק לדבר עם גיא! תעבור ליד נועה ואורית תעברי ליד גיא!"

ניבהלתי. ואמרתי "אני יכולה לעבור ליד גיא?!"

"לא. " היא אמרה.

התבאסתי.

הוא הסתכל עליי בשיעור.

עשיתי את עצמי מקשיבה למורה.

"בוחן פתע!" אמרה המורה .

"שיט אני לא יודע כלום!" אמר אורן למי שישב מאחוריו.

חייכתי לעצמי. כי ידעתי שאני לא יעזור לו.

ושהוא יכשל.

המורה חילקה את הדפים.

עניתי מהר לכל התשובות.

ואורן ניסה להציץ מדיי פעם.

"נו תראי לי" הוא לחש.

"קפוץ לי" אמרתי לו. והגשתי את הדף.

יצאתי מהכיתה,לשירותים.

ניגבתי את האף.

יצאתי מהשירותים וראיתי אותו.

"למה את עושה לי את זה?!"

"כי אני מתביישת בך ואני לא רוצה שיראו אותנו ביחד ואני בכלל לא רוצה להתקרב אליך אתה מגעיל אותי"

אורן הסתכל עליי.

"את יודעת מה?! את יכולה ללכת להזדיין!

באותו יום של הקולנוע?! שנעלמתי!?

את יודעת איפה הייתי?! -"

" -עם חברים שלך" קטעתי אותו.

"לא!" הוא אמר. "בבי"ח"

"מה עשית בבי"ח?"

"בדיקות."

"של מה?"

"של משהו שאני לא יכול לספר."

הסתכלתי עליו. והוא עליי. עמדנו כחצי דקה ולא אמרנו כלום.

"טוב אני חוזרת לכיתה" אמרתי.

ישבתי במקום שלי.

וחשבתי על זה "למה אורן עשה בדיקות?! איזה בדיקות?! ובשביל מה!?"

שהגיעה ההפסקה סיפרתי לדנה הכל.

היא אמרה "את שוב טועה לגביו. את שופטת אותו ישר."

"אשמתי שהוא לא אומר לי ת'אמת ישר?"

"את צריכה להבין אותו."

"לפחות שהיה מידע אותי שהוא לא יחזור. הוא ייבש אותי שם שעה וחצי."

"אויש נועה נו באמת"

מאור הצטרף אלינו "היי בננות"

הוא הדביק נשיקה לדנה לשפתיים.

"על מה אתן מדברות?"

"על זה שנועה אוהבת את אורן"

"דנה!!!" צעקתי לעברה

"אל תדאגי אני כותל" חייך מאור.

"כדאי מאד שזה לא ייצא מימך"

"סמכי עליי" הוא אמר.



קניתי בגט,וחזרתי לשולחן שבו היו דנה ומאור שאכלו אחד ת'שני בנשיקות.

"תביאי קצת יא שמנה" אמרה דנה. נתתי לה חצי.

ניגמרה ההפסקה.

חזרתי לכיתה. הסתכלתי על אורן. הוא עבר ליד מיראל,הילדה הכי יפה בשכבה.

קשקשתי על השולחן. ואז נכנס המורה "שלום לכולם,היום אני לא ילמד כי אני לא מרגיש טוב. אז אני אתן לכם שאלות ואחלק אותכם לקבוצות" התפללתי שאני לא אהיה עם אורן באותה קבוצה.

ולא הייתי. בזכותי כל הקבוצה סיימה את השאלות מהר וחזרנו לבית לפני הזמן.

ישבתי מול המחשב.

"אורן גיל" הלכתי עם העכבר על השם שלו באייסיקיו. ולחצתי.

אני:היי

לא הייתה תגובה.

אני:אתה מסנן אותי!?

שוב לא ענה.

אוח,למה לא הורדתי מירנדה? התעצבנתי.

"טוב רק רציתי להגיד לך שאני מחכה לך ב8 בגן השושנים.ביי"

עדיין לא הגיב.

שמתי עליי את הבגדים הכי יפים שהיו לי.

שמלה לבנה עם פסים ירוקים בלי כתפיות. וז'קט ג'ינס.

נעלי שפיץ ירוקות. ועיפרון בעיניים.

היה השעה 7 וחצי.

"לבוא מוקדם או לא לבוא?" שאלתי את עצמי מול המראה.

וואי מה אני עושה מעצמי צחוק?! הורדתי את הבגדים ולבשתי מכנס ג'ינס וחולצה טריקו לבנה עם ז'קט ג'ינס.

ועוד לבוא מוקדם!? יצאתי מהבית ב8.

שהגעתי היה 8 ורבע. הוא היה שם. ישב על הנדנדה.

"היי" באתי אליו מאחורה. הוא הסתובב.

"היי" הוא הוציא קופסאת סיגריות והתחיל לעשן את כל הקופסא לאט לאט,עד שהתחלנו לדבר,השה הייתה כבר 8:35

"למה ביקשת שאבוא?!"

"מה שלומך?"

"סבבה"

"למה עשית היום בדיקות?!"

"זה לא משנה."

"נו דבר מה יש לך?"

"מה יש לך!?" הוא צעק.

"מה אתה צועק עליי?!"

"כי ככה בא לי מה את מתערבת לי בחיים!?

מי את בכלל?!"

עמדתי שם.

עם דמעות בעיניים.

הוא הסתכל עליי,

במבט כואב.

ידעתי בפנים שקרה לו משהו.

אבל לא ידעתי מה.

התקרבתי אליו,חיבקתי אותו.

הוא התרחק ממני.

"תעזבי אותי" הוא אמר בשקט.

והלך משם.

נשארתי שם עומדת,והתחלתי לבכות,

בכיתי שם איזה רבע שעה.

ואז הלכתי.

הגעתי לבית.

והדבר היחיד שיכולתי לעשות זה לשלוח לו הודעה לאייסיקיו:

"אני אוהבת אותך"

"גמאני אותך.."

"אני מצטערת על הכל.. סה"כ רציתי לדעת מה קרה לך באותו יום שנעלמת,דאגתי לך.."

"אני מצטער אני לא יכול לספר לך.."

"איך שבא לך.."

"נווווועה! בואי למטה יש לי משהו לספר לך!"

"אני באה!" צעקתי לעבר אמא שלי.

"טוב אני חייבת לעוף נדבר מחר בביצפר.." והתנתקתי בלי לראות את התגובה שלו.

"תקשיבי נועה'לה,אני ואבא שלך נוסעים לסופשבוע באילת,כדי לשקם את היחסים בנינו,את יודעת שהם אף פעם לא היו טובים,ככה שיש לך את כל הבית לרשותך,כל השבוע!!"

"יששששששששששש" צרחתי."מתי אתם נוסעים?!!"

"עוד הערב"

"איזה יופיייי.. זותמרת,אני אתגעגע !"

"גם אנחנו מתוקה"

"תהנו! לעזור לכם באריזה?"

"כבר ארזנו הכל" אמר אבא שלי.

התקשרתי לדנה,

אני:דננננננננהה!!!

דנה:מה את מאושרת ימזרובה?

אני:ההורים שלי נוסעים לאילת!!!

דנה:הם לא גרושים!?

אני:הם משקמים את היחסים בניהם אני יודעת,אבל למי אכפת!?

יש לי את כל הבית כל השבוע..!

תתכונני כי זה הולך להיות השבוע הכי כייפי שהולך להיות לי!"

דנה צחקה. "אל תדאגי אני יבוא להתנחל הרבה. אני ומאור"

צחקתי" תבואו חופשי!"

"אז מה נועה'לה?! מה חדש עם אורן!?"

"לא הרבה.. הוא לא רוצה לספר לי איזה בדיקות הוא עושה.. דיברנו היום,הוא לא ממש דיבר.. רואים שעובר עליו משהו.."

דנה:"אמרת לו שאת אוהבת אותו..?"

"כן"

"נו?!"

"מה נו !??! הוא אמר שגם הוא.. אבל ניראה לי שהוא סתם אמר.."

דנה:"נועה חמודיזה,תפסיקי להיות כזאת חסרת ביטחון! תעריכי את עצמך!!! ותפסיקי להשפיל את עצמך מפניו"

"צודקת," אמרתי לה "מהיום,הוא יכול לקפוץ לי! אני לא ארדוף אחריו! "

"יופי זה מה שרציתי לשמוע,אז מה את מתכוונת לעשות בימים שההורים שלך משקמים ת'ייחסים שלהם?" היא צחקקה.

"מסיבה!!!"

"מגניב!! מתי את עושה אותה?"

"מחר!"

"את מזמינה את אורן?!"

"אני מזמינה את כל הכיתה אז אני חייבת להזמין גם אותו.."

"אני יכולה להביא את מאור למרות שהוא לא לומד איתנו?"

צחקתי,"טיפשה. ברור שאני מרשה לך להביא את החמור הזה!"





ארגנתי את הדברים למסיבה.

אבא השאיר לי 300 ₪ ואמא השאירה לי 500 ₪ ככה שיש לי 800, 300 למסיבה,500 לכל השאר.

קניתי עוגות,עוגיות,וכל מה שצריך בשביל מסיבה,

הלוואתי דיסקים וצרבתי מכל מי שאני מכירה,אין ספק,זאת המסיבה הכי טובה שתהיה לי!



בכיתה,צעקתי לכולם "מחר יש אצלי מסיבה!"

אז מיראל צחקה "מסיבה עם ההורים שלך? לא תודה"

"את לא חייבת לבוא אם את לא רוצה! ההורים שלי באילת"

כולם התלהבו.

ורק אורן ישב בצד.

הסתכלתי עליו,הוא הביט בי לפעמים,באתי ישבתי לידו.

"מה קורה?"

"סבבה"

"אתה בא היום?"

"אולי"

"למה אולי?"

"ככה."

"טוב איך שאתה רוצה"



בערב ארגנתי הכל,

ב9 הייתה המסיבה,

הייתה השעה 7,

דנה תקתקה בדלת,

"יפה שלי!"

"חיים שלי!" שמחתי לראות אותה.

"מה קורה?"

"המסיבה ב9 למה באת עכשיו?"

"מה חשבת?! שאני אתן לך לארגן הכל לבד?"

"כפרה עלייך" חיבקתי אותה.

"מאור הקופיף הזה אמר שהוא יבוא אבל בטח יבוא ב10 כמו שאני מכירה אותו.



אני ודנה ארגנו הכל,

הייתה השעה 8 וחצי.

"פווווי אני גמורה!"

"אם עכשיו את גמורה איך את רוצה בערב לרקוד?"

צחקתי. "אל תדאגי,נרקוד נשתגע.."

הגיעה השעה 9,

באו חבורה של ילדים,

"מצחיק שהבנים באו ראשונים"

"כן אה.."

"שלום בננות.. מה אף אחת לא באה?"

"יבואו יבוא" אמרה לו דנה.

עבר 10 דק',

מיראל וכל החבורה שלה באו.

"שלום" אמרה מיראל עם כל הפוזה והאיפור שלה.

לאט לאט הגיעו כל הכיתה. חוץ מאורן.

ישבתי שם,די עצובה.

דנה באה אליי "נו נועוש מאמי אל תהיי עצובה חבל שתחכי לו סתם.. בואי תרקדי יהיה כייף"

ואז הוא בא "שלום" חייכתי אליו. הוא לא התייחס.

מיראל באה אליו "אורני! בוא נרקוד"

הוא התחיל לרקוד איתה במשך חצי שעה.

ישבתי והבטתי בהם..

ואז דנה אמרה "בחייאת רבאק תפסיקי להסתכל עליהם ככה,את לא מבינה שזה מה שהוא רוצה?!"

"צודקת" הלכתי לעבר גיא והתחלתי לרקוד איתו.

אורן הפסיק לרקוד וישב בצד והסתכל עלינו.

בכוונה נמרחתי על גיא כדי שהוא יקנא.

אורן משך אותי,

"בואי נרקוד"

"אתה לא רואה שאני רוקדת עם גיא?!"

חזרתי אל גיא.

אורן המשיך להסתכל עלינו במשך חצי דקה. ויצא מהבית שלי.

יצאתי אחריו.

"לאן אתה הולך?"

"לבית!"

"למה?"

"כי המסיבה שלך פאקינג מזויינת"

"מה יש לך?! אתה מקנא או מה?"

"כן אני מקנא"

הסתכלתי עליו.

הוא עליי.

"טוב אתה בא או הולך?"

"הולך"

הוא התקדם 10 צעדים,

"לא אל תלך" רצתי אליו,תפסתי לו ביד.

"אל תלך.."

ואז הוא ליטף לי ת'לחי,והדביק את השפתיים שלו לשלי,התנשקנו כמשך דקה או שתיים.

הוא חייך אליי.

"שנכנס?"

נכנסנו,וביקשתי מדנה שתשים שיר שקט,

והיא שמה,

והתחלנו לרקוד,

"אמרו לך פעם שאת יפה?"

"תמיד יש פעם ראשונה"





הייתה השעה 2 כבר,

הייתי גמורה,וכולם הלכו לבית,ורק אני ואורן נשארנו.

"אורן מה אנחנו?" שאלתי אותו.

"לא יודע מה אנחנו?"

נישקתי אותו. "זה מה שאנחנו"

הוא חייך.



כל השבוע עבר די סבבה.

אני ואורן היינו תמיד יחד,

ואז הגיע חודש,חודש שלנו ביחד,

קניתי לו חולצה של MAM'Z

"יאו איזה חמודה את!"

"לא אתה חמוד!"

"אני אוהב אותך"

"ואני יותר"



אורן התחיל להסתובב עם כובע "מה אורן? התחלת להיות סטייליסט של כובעים? כל יום כובע אחר?"

"כן אה? מה לא יפה לי?"

"הכל יפה לך"

"גם קרחת?"

צחקתי. "הכל יפה לך! גם קרחת!"



באתי אל אורן לבית באותו יום,היה לו מכתב בדואר,

ממשרד הבריאות.

"לאורן גיל שלום,

יש לך תור לבדיקות יום חמישי בשעה 10"

מזה כל הבדיקות האלו? אני חייבת לגלות,אמרתי לעצמי.

יום חמישי עקבתי אחרי אורן,

אחרי שהוא יצא מתוך חדר הבדיקות הלכתי לרופא

"תגיד לי איזה בדיקות הוא עשה?"

"מה את בשבילו?"

"חברה שלו"

"מה הוא לא סיפר לך?"

"לא," נלחצתי "מה הוא כבר היה צריך לספר לי? הוא כל הזמן אומר לי שיש לו בדיקות אבל לא של מה."

"תקשיבי,החבר שלך,חולה בסרטן"

ניסיתי לעכל את זה.

הרגתי שכואב לי בכל הגוף פתאום

"יפה לי גם קרחת?" זה הדהד לי בראש.

"בגלל זה הוא התחיל להסתובב עם כובע" אמרתי בשקט.

"מה אמרת לא שמעתי, את בסדר גברת?"

"כן כן.." אמרתי.

כל הדרך הביתה כעסתי ובכיתי. למה הוא לא סיפר לי? למה?

"היום אתה אצלי ב6 הבנת?!" רשמתי לו באייסיקיו.

"מזה פקודה?"

"כן"

"חח טוב.."



הוא בא אליי ב6,

הוא נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים,

"מה קרה לך?"

"אורן שב," אמרתי לו. הוא ישב. "תגיד לי ת'אמת,"

"נו דברי!"

"בשביל מה כל הבדיקות האלו שעשית?"

"בדיקות מזה משנה בשביל מה?!"

"זה נכון שאתה.." הנמכתי את הקול,

"נכון שמה?"

"זה נכון שאתה חולה בסרטן?"

הוא שתק.

הוריד את הראש.

"כן.." אמר בלחש

"ולמה לא סיפרת לי?!"

"כי.. לא יכולתי.. אם הייתי מספר לך היית מתרחקת ממני"

"למה ניראה לך שהייתי מתרחקת ממך?! אני אוהבת אותך!"

"ואת תמשיכי לאהוב אותי.. עם קרחת?!"

"כן אורן,אני תמיד אהב אותך.."

הוא הסתכל עליי.

"כמה זמן אתה חולה ?"

"מאותו יום של הסרט.."

ישבתי על הספא.

ובכיתי.

"למה לא סיפרת לי באותו יום?! ולא צריך זה ניתוח?!"

"כן אבל זה המון כסף והוא לא מתמיד מצליח.."

"לא אכפת לי! אני ישלם הכל! אני יאסוף כסף!"

"ואם הניתוח לא יצליח? לא חבל על הכסף?"

"לא אכפת לי!!"



שבוע עבר,

עבדתי כל היום,חזרתי מהלימודים ב1,ישר לבייביסיטר,עד 6 ואז למסעדה,

הרווחתי ביום-600 ₪

"יש לי 3,100" אמרתי לאורן.

"זה לא יעזור. הניתוח הזה עולה חצי מילון שקל.."

"זה כן יעזור אתה מבין!? אני ימשיך לאסוף כסף"



ביקשתי כל יום מאמא שלי 50 שקל,וכמובן שהיא הביאה לי,מאבא שלי ביקשתי גם 20,

וגם הוא הביא לי,הגעתי לסכום של 10,000

"יש לך עוד 490,000 איך תשיגי אותם?"

"ואתה לא יכול לעזור?"

"לי יש 2000 שחסכתי."

"נו יופי כבר יש לנו עוד 479,000"

"אבל את לא מבינה,זה לא יעזור,יש לנו עוד הרבה"

"אל תדאג!"

הלכתי לרשות ההתרמות,סיפרתי להם,והם הביאו לי תקופונים של הקבלות,

עברתי בית בית בשכונה שלי והתרמתי,ודנה עברה בשכונה שלה ומאור בשכונה שלו.

ביחד השגנו 1500! שזה גם משהו. עבר חודש. קיבלתי את המשכורת החודשים מהמסעדה. 6000

"נישאר לנו להשיג עוד 471,000,כמה השגת בזמן הזה?"

"4000"

"יופי גם משהו, עוד 467,000"



יום למחרת אורן בא אליי קופץ ומאושר,

"נועה נועה!"

"מה קרה?"

"מסתבר לי שמתי שסבא שלי ניפטר הוא הוריש לי 200,000"

"יש!!" הלכתי וחיבקתי אותו.

"תודה על כל מה שאת עושה בשבילי!"

"בשביל זה אני פה. עוג 167,000" חייכתי אליו.

"נישמע הרבה אבל אנחנו נצליח."

עברו חודשיים,והשגנו את כל הכסף!

"אני לא מאמינה שעשינו את זה!"

"כן נועה הצלחנו!"

נישקתי אותו.

הוא טס לחו"ל למחרת. ואני איתו, לעשות את הניתוח.

ישבתי בחוץ. שהסתיים הניתוח הרופא הגיע אליי.

"מה איתו?!"

"קודם כל תשבי."

"לא אל תגיד לי לשבת! מה התוצאות?!"

"אין עדיין תוצאות. הם יגיעו מחר"

עד מחר? אמרתי לעצמי. קטן עליי.

כל הלילה הייתי ליד המיטה שלו.

בזמן שהוא היה מחובר לכל הצינורות.

הסתכלתי עליו.

על המלאך שלי.

בבוקר קמתי ב1. "יו בטח התוצאות הגיעו!"

רצתי לעבר הרופא. "מה התוצאות?"

הרופא הסתכל עליי. במבט רציני. "הוא ניפטר לפני כמה דקות"

"לא!!!!!!" צרחתי "לא. זה לא יכול להיות! איך?! איך?!"

"תירגעי!" ניסה להרגיע אותי הרופא. אבל לא נירגעתי.

"מה קרה לו ?! למה הניתוח לא הצליח ?!"

"תירגעי ואני אספר לך" ירדו לי שטף של דמעות.

"היה לו שלוש גידולים בראש. מסיגריות אני מניח" ואז ניזכרתי בכל הסיגריות שהוא עישן."הגידולים התחברו לגידול אחד.. וזה הרס אותו ולא יכולנו להציל אותו."

בכיתי. כמו שלא בכיתי לעולם.

נכנסתי לחדר. ראיתי אותו שם. ליטפתי לו ת'לחי,

"איך עזבת אותי פתאום? למה ?! תחזור,פשוט,תחזור."