הריכוז שליי-->>תהנווו =] -רותם-

חמודיםםם..אני מספרת לכם על כל מה שעבר עליי בתקופה האחרונהה..הלוואי וזה ירגש אתכםם=)



"עובר הזמן ואיני יודעת מה לעשות,

פשוט אין לי מושג מה עובר לי בראש,

מאז אותו יום שחיבר בינינו ליותר מידידים,

לא ידעתי שהחיים שלי יהיו כאלה מבולבלים,

חשבתי שאוכל לעבור בשקט ולהמשיך קדימה,

אבל ניסיתי ולא הצלחתי, אתה לא מבין כמה,

אותו החיבוק, אותה הנשיקה, אותה הנגיעה,

זה פשוט קרה, אף אחד לא תיאר או ידע,

עכשיו אני יושבת, חושבת ולא מבינה,

האם הידידות בינינו הפכה לאהבה,

או שפשוט הנשיקה הרסה את החיבה?

סיפרתי לכמה חברות וידידים,

הם אמרו שצריך להמשיך הלאה בחיים, שהזמן יעשה את שלו,

הייתי בטוחה שזה הדבר הדפוק ביותר לעשות,

אבל את דעתי שיניתי ובינתיים אני חיה במחשבות,

האם הכול יישאר אותו דבר, או שהכול נהרס וחבל,

אני כל כך רוצה להסביר את רגשותיי,

אבל איני יודעת מה עובר במחשבותיי,

אני רואה אותך לידי כמעט כל יום,

אבל אנחנו בקושי מדברים, אלא רק אומרים שלום,

נפגשים בסופי שבוע עם החברים,

יושבים על הספסל, כרגיל מדברים,

אבל שום דבר לא רגיל, מרגישים ,

תגיד לי עכשיו אתה, מה עושים?

אתה אוהב אותי כידידה,

או שבהמשך אהפוך להיות בתור חברה?

אני רואה אותך מחבק אחרות,

אבל יודעת שאותן מחשיב אתה כידידות,

מדי פעם יורדות לי הדמעות,

לא ידוע אם הן משמחה או עצב,

לא ידוע אם יעזרו לכאב,

חושבת אני בכל דקה עלייך,

וגם בטוחה שאני נמצאת במחשבותייך,

כבר נגמר לי הדף, למרות שיש עוד הרבה מה להגיד,

תדע בשבילי כבר לא תהיה רק ידיד,

הלוואי ואשמע ממך אותו דבר,

אני אשמח הכי הרבה בעולם,

האמת, איני יודעת אם נהיה חברים,

אולי זה רק קטע בחיים,

קטע שאהבתי ואף פעם לא אשכח,

תמיד אני אחשוב עלייך ועל מה שיקרה בינינו מחר,

היום החלטתי לכתוב, להתפרק, לספר,

להגיד את כל מה שיש בליבי, כמה שכואב לי,

כי אפילו אחרים אומרים שאנחנו הכי מתאימים,

למה הכול זז כל כך לאט,

למה אי אפשר לחזור לאותו הרגע היפה והנחמד,

של הנשיקה שכל כך אהבנו,

שעליה שנינו חשבנו ולא התנגדנו,

דיברנו ולא ידענו מה לומר,

אולי הדבר הפשוט הוא לחכות למחר,

מקווה שהכול יסתדר,

כי אולי בסוף בשבילי תהיה החבר.."..





"חודש עבר, כלום לא נגמר, שוב חוזר אותו הסיפור,

אני, אתה ובינינו החיבור,

מתראים כמעט כל יום ואומרים רגיל שלום,

האמת, זה נראה פשוט כמו חלום,

אחרי מה שקרה, כלום לא השתנה,

נשארנו בקשר טוב של ידידים,

אבל עדיין זה לא בכיוון של חברים,

היית איתי ביומולדת שלי, לידי ובליבי,

אהבתי כשהגעת ואותי שימחת,

ביקשתי משאלה לאותו היום,

אבל כנראה שכלום לא היה צריך לקרות,

רציתי להיות איתך בכל דקה,

אבל הייתי צריכה להמשיך עם החברים במסיבה,

לא רוצה שישימו לב, אבל להסתיר את זה,

תאמין לי יותר כואב,

אתה יודע, אמרו לי שלהתרחק לא כדאי,

חשבתי שאצליח, טעיתי, אולי,

אני רואה אותך וקשה לי רק לראות,

לפעמים פשוט בא לי לבכות,

לא מרגישה את הדמעות, הן לא זולגות,

אולי זה בגלל שאין על מה, "מי ישמע מה קרה",

הייתי רוצה שהכול יהיה שונה ויפה,

תגיד לי, האם גם לך זה קשה?

לא אוכלת ורק חושבת, רוצה משהו וקורה אחרת,

חברות אומרת שאני נראית מאושרת,

אבל לא יודעות כמה אני רק מהרהרת,

אתה ממני ביקשת זמן,

הכול מבולבל ושום דבר לא מובן,

למה דברים כאלה קורים?

למה החיים לא יכולים להיות קלים?

התמונה שלנו אצלי כל יום בראש, בלב,

אני מתארת שאתה יודע כמה זה כואב,

לדעת שאנחנו רוצים, אבל לא יכולים,

מי יודע אם דבר כזה מתישהו יתגשם,

אולי בסוף זה בין החברים יתפרסם,

ואתה תבין שאת שנינו שום דבר לא יפריד,

לפחות תישאר אצלי בלב תמיד,

מנסה לדעת מה קורה בראשך,

מנסה לחוש מה אומר לי ליבך,

לצערי, אני כל כך לא מצליחה ,

כמה כואבת היא האהבה,

אמרת לי שעליי אתה חושב,

אבל לא ידוע לך שזה כזה כואב,

רוצה שכבר נהיה ביחד, שנינו,

שכולם ידעו, יחושו וירגישו,

את האהבה השוררת בינינו,

את המילים היפות שעוברות בראשי,

כל פעם מחדש, אפשר גם לראות,

את המחשבות הרצות,

בחיים לא חשבתי שאוהב אותך,

אבל כעת אני רוצה רק אותך,

מאמינה בחיים ובגורל,

בסוף הכול יהיה קצת מושלם,

איך הידידות הפכה לאהבה,

והכול בגלל נשיקה אחת קטנה.."..





"עדיין אותה התקופה,

עלייך חושבת ללא הפסקה,

הכול כל כך קשה, שום דבר לא משתנה,

אתה משחק משחקים ושנינו מתנהגים כמו ילדים קטנים,

ראיתי אותך במקום אליו הלכתי, הופתעתי,

אליי לא התייחסת, הרגשתי וכאב לי,

לא יודעת למה זה ככה, קשה להאמין לך,

את הבנות לידי חיבקת שוב ושוב,

רציתי לחזור הביתה, לך זה לא היה חשוב,

מסתכלים במבט מפוחד אחת על השני,

מתי תקלוט מה עובר בראשי,

לא מבינה למה ממני אתה מתרחק,

אולי בגלל שאותי אתה אוהב,

חשבתי שאני מדמיינת ולא רואה את האמת,

אבל ברגשות שלי אתה שולט,

מי יודע מה יהיה, לטוב רק נקווה,

תחליט מה אתה רוצה כדי שהכול יהיה שונה,

אוהבת כשאתה מסתכל, אבל כלום לא אומר,

הזמן רק טס ועובר, תגיד, את מה שקרה אתה זוכר?

אולי אני צריכה אלייך להתקרב,

אני לא יודעת מה יותר כואב,

להיות איתך או רחוקה ממך,

האם אתה חושב כמוני ולא יודע מה קורה,

מתי הכול יסתדר ויהיה יפה,

מתי נהיה ביחד כמו "זוג יונים",

כמו שכל החברים אומרים,

למה לי אתה עושה דווקא,

אמרת שבי אתה לא רוצה לפגוע,

זוכרת את אותם הרגעים היפים,

ששנינו היינו מדי פעם מחובקים,

עכשיו הכול מוזר ולא ברור,

מרגישה שהמצב קצת "חמור",

מבקשת רק אלייך, קשה לי בלעדייך,

לא רציתי יותר להתאהב, פחדתי שיגדל הכאב,

אבל איני מחליטה את מי לאהוב,

רוצה אותך לידי קרוב,

אתה האהבה הראשונה שלי,

לא ידעתי שזה יכאב לי,

לא אחזיק מעמד אם אאבד אותך,

ומחכה שיגיע הרגע שאהיה איתך.."





"הנה עברו להם 3 חודשים,

3 חודשים בהם חשבתי עלייך,

3 חודשים שהיה קשה לי בלעדייך,

3 חודשים בהם הזמן טס ולא עצר,

3 חודשים בהם הלב אותך שמר,

עוד לא שכחתי ולא בטוחה שאשכח,

נראה שאתה לא מבין מה קורה וחבל,

איך אומרים-האהבה היא עיוורת, וכרגיל, היא גם כואבת,

אני אוהבת אותך ולא מבינה למה, למה אנחנו לא ביחד,

למה אני לא מתגברת על הפחד,

לבוא ולדבר איתך יכול להיות מאוד קל,

לעכל ולהבין הכול אתה בטוח תוכל,

אבל, הבעיה היא רק בי,

אני לא יכולה לפרוק אצלך מה יש בליבי,

כנראה בגלל שהיינו ידידים טובים,

ואולי לא תחשוב עלינו בחיים כחברים,

כל הסיפור הזה לא מסתדר,

זה לא נכון שעם הזמן הכול עובר,

כל יום אני רואה אותך,

ושוב פעם הכול חוזר לרגע הראשון,

מתי יגיע הרגע האחרון?

הרגע בו תגיד לי את מה שאני רוצה לשמוע,

ושבי לא תמשיך יותר לפגוע,

יש לי תחושה שגם אתה רוצה,

אולי אתה לא מבין איך את "הגבול" תחצה,

אבל, אולי הלב שלי טועה,

ובאותו הזמן הוא גם בוכה,

בוכה כדי שתקלוט מה הוא מרגיש,

בוכה כדי שגם אתה תרגיש,

את אותה האהבה שנמצאת בתוכו,

ואת הצעקה שתהיה רק איתו,

וכל פעם שאני רואה אותך מחבק אחרות,

גם אם הן רק ידידות,

מתחילות להתפוצץ לי בפרצוף התקוות,

ואז פורצות שוב פעם אותן המחשבות,

אם אתה אוהב או לא, אם אתה מרגיש כמוני,

או שאתה משחק עם הלב שלי,

הלב השבור שלא קיבל אותך,

ורוצה עכשיו לשכוח את שמך,

אבל הוא לא מצליח, זה חזק וכואב,

ועל מה שהיה הוא הרבה חושב,

על אותה הנשיקה הראשונה, ו

כנראה שהיא גם הייתה האחרונה,

הכול הפך לאהבה, שיכולה להיות יפה,

אבל אני כולי אינה שלמה,

בלעדייך אני לשניים חצויה,

אם אתה לא איתי,

אני לא רוצה מהאהבה הזאת אפילו חצי,

אני רוצה אהבה כמו בסרטים ובאגדות,

אהבה אמיתית, שמלאה באשליות.."..



והנה עוד משו קטן שכתבתי על חברה שליי =]



"אני כותבת לך בלי סיבה, אפילו לא יודעת מי אתה,

רק רואה אותך כל יום, לא אומרים שלום,

המבטים בינינו מתחלפים, אנחנו ממש כמו שני זרים,

לא יודעת איך לידך להתנהג, תגיד, גם אתה על זה חושב?

מתי נכיר ונדבר, אולי בסוף תהיה החבר,

רואה אותך מסתכל עליי, מכיר אותי, אולי,

אבל לא אומר כלום, מוזר,

הימים עוברים וכלום לא מתחיל,

למרות ששום דבר לא מכשיל,

שנינו שונים אבל לא מבינים,

איך כזה דבר קורה בחיים,

זה לא שאנחנו לא יכולים,

פשוט נראה לי שאנחנו מתביישים,

להסתכל עלייך זה פשוט ויפה,

אבל יותר מזה יהיה לי קשה,

את שמך אני יודעת,

עלייך חושבת ומאחרים שומעת,

לא מבינה למה להכיר לא מצליח,

זה דבר די שכיח,

כי אני אוהבת לקבל מה שאני רוצה,

אבל מפחדת לדבר איתך,

מדברת עלייך בלי הפסקה,

כדי להכיר אותך אני צריכה רק שנייה,

עדיף שכבר עליי תשמע ותדע,

אולי הפחד הוא סתם דבר,

אולי בגללו הכול ייהרס וחבל,

החברות אומרות לי להפסיק,

אותי הן מנסות כל הזמן להשתיק,

לא יכולה לא לדבר ולהגיד,

שחושבת שעלייך אסתכל תמיד,

לא בגלל האופי ,כנראה בגלל המבטים והיופי,

כי אותך איני מכירה, איני יודעת אם זאת באמת אהבה.."..



"אותה התקופה, אותו הזמן,

כלום לא מובן, אין ממך שום סימן,

הכרנו כשני ילדים זרים,

הפכנו להיות הידידים הכי טובים,

עברנו את הטוב והרע ביחד, שנינו,

אני לא אשכח את החיבור בינינו,

אצלך פרקתי את הלב, גם אם זה היה כואב,

סיפרתי לך הכול, מה שעובר עליי, מה שקורה בחיי,

אבל פתאום משהו לא טוב קרה,

לדבר הזה הייתה סיבה,

בינינו התפתחה מריבה,

החלטנו לתפוס מרחק ולקחת הפסקה,

לא דיברנו חצי שנה,

רק אם היינו מצליחים לפחות,

להחזיר את הגלגל לאחור,

הבנו שהכול יכול להיות,

לא ידוע מה בהמשך יכול לקרות,

החיים ממשיכים הלאה אבל אותך לא שכחתי,

איתך כידיד וכחבר הכול עברתי,

הגיע הזמן להשלים, חזרנו להיות ידידים,

אבל כלום לא אותו דבר, המריבה הרסה הכול וחבל,

ממני אתה מתעלם ובקושי איתי מדבר,

בי זה פוגע ופשוט לא עובר,

גם הרגשתי את המועקה בלב,

אוף, כמה בגללך הלב כואב,

בשבילי הפכת ליותר מידיד,

למרות כל מה שקרה אזכור אותך תמיד,

עכשיו אני מוחקת אותך מחיי ומליבי,

תדע, אתה הפסדת אותי,

אולי אתה חושב שזה סתם רגע בחיים,

שעוד נחזור שוב פעם להיות ידידים,

אבל אתה לא יודע כמה אתה טועה,

הכול מתחיל להיות מעכשיו שונה,

בלעדיך יהיה יותר קל, אותי איבדת, בשבילך חבל,

אני אתחיל להכיר בנים אחרים,

שאני בטוחה שממך יהיו שונים,

כי אותך עקרתי מליבי,

אבל תמיד אזכור שהיית באותם זמנים איתי ולצידי.."..



זהו לבינתייםם תגיבו אם בא לכםם..

ועוד משו: כולכם כותבים מהמםםםם..

אוהבת אתכם ותמשיכו לכתוב זה עושה טובב..רותםםם =]