S&E -- אהבה לא מתממשת= סיפור שאני כתבתי. כנסו ואולי תאהבו.

אוקיי, אז ככה...זה סיפור שלי שאני כתבתי.

אין לו שום קשר למציאות ולמה שקורה לי .

וכתבתי עוד המון סיפורים בסגנון, אם תאהבו אפרסם עוד.



" זה היה עוד ערב סגרירי, גשם בחוץ ועצב בפנים.

הייתי כל כך עצובה ומדוכאת, כיאלו זה היום האחרון בחיי

וצדקתי.

והסיפור שלי הולך כך:

הגשם, החורף, העצב, הזכיר לי את החורף שעבר

את החורף שבו כל יום הייתי מדמיינת את פניי מול שלך

של דמעות, תפילות שאינן מתגשמות ואכזבות מרובות.

האהבה שלי אלייך הייתה כל כך בלתי מוסברת, כל כך בלתי ניתנת לתיאור

כל כך עצומה, כל כך לא מוגדרת, כל כך אהבה.

רק חבל שלא ייצא לה להתמשש, היית עם מישהי, ובשבילי זה היה מאוחר מידי

שאפנה ואגיד לך את כל אשר על ליבי.

בכל זאת, כשלך טוב אז גם לי.

והכל עבר, החורף האביב והקיץ. והינה עוד שנה. מהחברה הישנה כבר הספקת להיפרד

ולמצוא לך אחת אחרת, חדשה. יותר טובה? פחות טובה? את זה תגיד אתה.

לאחר כל כך הרבה זמן שלא דהית מליבי ומראשי, החלטתי שזהו, שאני רוצה לספר לך את הכל על רגשותיי העזים.

אבל, היית כבר עם מישהי, שנה שלמה. עוד שנה של סתיו חורף אביב וקיץ בלעדייך.

שנה אתה איתה, שנה של תפילות וחלומות, שאינן מתגשמות והופכות לאשליות כואבות שמשאירות פצע עמוק בלב....

למרות שהקשר של שניכם היה ארוך הרגשתי בליבי שזה לא באמת אהבה מה שקורה בינך לבינה, לפי המילים המשפטים

ההתנהגות, אתה יודע דברים קטנים של אוהבים.

אז באמת באתי אלייך הבאתי לך מתנה כל כך נפלאה, ישבנו תחת כיפת השמיים ושוחחנו שעות, אפילו אמרת שאני חמודה.

שאני מוצאת חן בעינייך, וחבל שלא באתי קודם. שאני כבר יימצא את האהבה שלי. ואת האחד שלי. שאתה איתה.

ושאתה אוהב אותה.

המילים כאבו ופגעו בלב כחץ. אבל לי הייתה עוד תקווה ואמונה, שהכל יסתדר.

מצאתי חן בעייניך? חשבתי. אני חמודה? הרהרתי.

ולבסוף הבנתי. שאתה לא באמת אוהב אותה, שאתה איתה רק כי אתה רגיל אלייה.

באתי ואמרתי לך מה דעתי על האהבה שלך כלפייה. ואת האמת שצדקתי. אבל כבר לא יכלת להרוס קשר של שנה וחצי.

כנראה שהמשפט אף פעם לא מאוחר לא כל כך עבד בסיפור שלי.

אחרי הרבה זמן שלא התראינו, לא דיברנו, ואפילו חיוכיים לא החלפנו.

ייצאת מראשי, מליבי לא, כי בכל זאת אהבה של שנים לא נשכחת בקלות כזאת.

אבל המחשבות היו על מישהו אחר. מישהו חדש. שנכנס לחיי ואותי כבש.

אז היינו ביחד. והיה לי נחמד.

צחקנו בילנו והרגשתי מאושרת עד הגג.

אבל מאוהבת? מה קורה לי? למה אני נמצאת עם מישהו שאיני מאוהבת בו.

למה כשאני איתו אני חושבת עלייך?

המחשבות עלייך רצות ורצות.

ושוב, חזרת להיות חלק ממני, אחרי שנים שלא דיברנו ולא התראינו, חזרת בבום לראשי ולליבי.

נפרדתי מאחר, ידעתי שזה לא פייר כלפיו אם אני אהיה איתו וחושבת עלייך.

אבל שוב, היה מאוחר, ושוב, כלום לא חשוב.

אתה כבר לא היית פה.

עזבת לחו"ל להתמקם שם לבדך. מהחברה מזמן נפרדת ואת התקופה הזו בחייך עברת.

אבל לא היית פה, פתאום זה ניראה לי שונה, אז גם כשהיית איתה, לפחות היית כאן.

אבל היום אתה אינך כאן יותר.לא יודעת מה קורה איתך. לא מודעת לקיומך הסדיר.

יום אחד, אחרי הרבה זמן, הרגש התלותי נשאר בליבי, אולי בגלל שלא הצלחתי לממש אותו.

החלטתי שאני רוצה לבקר בבית ההורים שלך, שאני רוצה לראות מה היה איתך, אז בתקופה ההיא.

אז אימך אירחה אותי ושוחחנו מעט.

היא אמרה שהיא ממהרת וכשאצא אנעל את הדלת ואשאיר את המפתח מתחת לשטיח.

אמרתי אוקיי, והלכתי לכיוון החדר שלך. חדר חשוך כיאלו אדם לא דרך שם.שנים.

פתחתי לאט את המגירות שבשידה וגיליתי המון ניירות, חלק מכתבים מהחברה הקודמת.

ומכתב אחד שם דיבר אליי, הוא היה מיועד לי!!!

כנראה שמצאתי חן בעינייך יותר מידי, כנראה שהייתי יותר מידי חמודה.

במכתב היה כתוב כך:

"אני כבר לא יודע מה לעשות, אני לא יודע מה אני רוצה

מאז שסיוון נכנסה לחיי שכחתי מי אני ולאן אני פונה,

אני מרגיש שאני מאוהב. אבל ממש. הייתי נותן בשבילה את עיניי

אבל זה לא כל כך חשוב כי גם שאני פרוד מחברתי היא עם מישהו אחר,

כנראה שהיא הצליחה לשכוח ממני ממש מהר,

אני לא אפריע לה יותר, אני אלך מכאן למקום שונה,

אני אשכח ממנה זה אפשרי.

כמו שהיא שכחה אותי"

הרגשתי כל כך רע ממילים אלו שפשוט רצתי מביתו אל ביתי בריצה, הגשם בחוץ כיסה את פניי

ואת הדמעות שזלגו מעיניי. כל כך כעסתי על עצמי יכלתי להיות עם האדם שאני אוהבת יותר מכל

וכל זה לא קרה בגלל מה? בגלל שהייתה לי גחמה של מישהו אחר. טעות זה מה שעשיתי לעצמי טעות!

אבל לא נלחמתי כי לא נותר בי יותר כוח, החלטתי לוותר.

אחרי שנים של הרפתקאות וחוויות שונות, קיבלתי הודעה בפלא' שמבשרת:

"היי סיוון זה מייקל זוכרת אותי?

רציתי שניפגש היום בבית הקפה בשעה 5 "

לר האמנתי, הטלפון שלי נשאר לו בזיכרון.

כמובן שישר הסכמתי.

ורצתי להתארגן.

בדרכי לשם הרגשתי קור פנימי. כיאלו קרה משהו

כשהגעתי הבנתי מיד מה. היית שם בתוך המכונית, שרוי ועטוף בדם,

עשית תאונה!

פניי החוירו, גופי החל לרעוד.

נשמתי זעקה וכוח לא נותר בי עוד.

פינו אותך ישר לבית החולים. ואני אחריהם.

יום שלם ישבתי ליד מיטתך ובכיתי המון,

החורף בחוץ שוב הזכיר לי את החורפים שעברו, את השנים הצעירות.

ופתאום התעוררת. הסתכלת בעייני והתחלת לבכות.

אמרת לי שאתה אוהב אותי ואני לא מצליחה לצאת לך מהראש.

אמרת שאני הכל מאותו היום שנפגשנו שהתוודתי לך על אהבתי.

נישקת אותי, הרגשתי בעננים. הייתי כל כך מאושרת, סוף סוף הכל הסתדר.

סוף סוף אהיה איתך!

אמרת לי שאתה אוהב אותי לא משנה מה יקרה לך אמרת שתמיד תחכה לי למעלה בשמיים, תשמור עליי לבנתיים.

אבל אני לא התייחסתי לא הקשבתי רציתי שתחלים ושלא נחשוב על דברים כאלו.

כשיצאתי מבית החולים להתקלח ולהחליף בגדים, וחזרתי ישר לבית החולים בחזרה.

כשחזרתי אמרו לי שהחמיר מצבך. ושהם מצטערים אך הם איבדו אותך, ואת נשמתך הטהורה.

נפלתי מרגליי, בכיתי בלי די. רציתי רק למות.

חזרתי הבייתה והגשם בחוץ שוב בכה יחד איתי, המלאכים בשמיים בוכים, עלית עליהם, ועוד לב נשבר.

ועכשיו מה נותר לי? לחכות למותי......................



ועכשיו אני יודעת שסופי קרב, עכשיו אני גרה לבדי מקומטת כולי.

עוברת במקומות שפעם ביליתי, רואה אנשים שזמנם עבר, שהיו איתי צעירים פעם, שישבו איתי במקומות שונים.

הבתים הישנים הכל. הזכיר אותך.

עכשיו אני יעלה לשמיים.

עכשיו ניהיה יחד. ועכשיו נגיד אחד לשני את כל מה שלא הספקנו בעולם למטה.

ועד שאגיע למעלה. תדע, שאני אוהבת אותך פשוט אוהבת אותך!

כך, בחרתי לספר את הסיפור שלי ."





מקווה שאהבתן

:)