משהו שקרה ונתקע לי בראש, נדמה לי שהתאהבתייי=]

"עובר הזמן ואיני יודעת מה לעשות,

פשוט אין לי מושג מה עובר לי בראש,

מאז אותו יום שחיבר בינינו ליותר מידידים,

לא ידעתי שהחיים שלי יהיו כאלה מבולבלים,

חשבתי שאוכל לעבור בשקט ולהמשיך קדימה,

אבל ניסיתי ולא הצלחתי, אתה לא מבין כמה,

אותו החיבוק, אותה הנשיקה, אותה הנגיעה,

זה פשוט קרה, אף אחד לא תיאר או ידע,

עכשיו אני יושבת, חושבת ולא מבינה,

האם הידידות בינינו הפכה לאהבה,

או שפשוט הנשיקה הרסה את החיבה?

סיפרתי לכמה חברות וידידים,

הם אמרו שצריך להמשיך הלאה בחיים,

שהזמן יעשה את שלו,

הייתי בטוחה שזה הדבר הדפוק ביותר לעשות,

אבל את דעתי שיניתי ובינתיים אני חיה במחשבות,

האם הכל ישאר אותו דבר,

או שהכל נהרס וחבל,

אני כל כך רוצה להסביר את רגשותיי,

אבל איני יודעת מה עובר במחשבותיי,

אני רואה אותך לידי כמעט כל יום,

אבל אנחנו בקושי מדברים אלא רק אומרים שלום,

נפגשים בסופי שבוע עם החברים,

יושבים על הספסל, כרגיל מדברים,

אבל שום דבר לא רגיל, מרגישים,

תגיד לי עכשיו אתה מה עושים?

אתה אוהב אותי כידידה,

או שבהמשך אהפוך להיות בתור חברה?

אני רואה אותך מחבק אחרות,

אבל יודעת שאותן מחשיב אתה כידידות,

מדי פעם יורדות לי הדמעות,

לא ידוע אם הן משמחה או עצב,

לא ידוע אם יעזרו לכאב,

חושבת אני בכל דקה עלייך,

וגם בטוחה שאני נמצאת במחשבותייך,

כבר נגמר לי הדף,

למרות שיש עוד הרבה מה להגיד,

תדע בשבילי כבר לא תהיה רק ידיד,

הלוואי ואשמע ממך אותו דבר,

אני אשמח הכי הרבה בעולם,

האמת, איני יודעת אם נהיה חברים,

אולי זה רק קטע בחיים,

קטע שאהבתי ואף פעם לא אשכח,

תמיד אני אחשוב עלייך ועל מה שיקרה בינינו מחר,

היום החלטתי לכתוב, להתפרק, לספר,

להגיד את כל מה שיש בליבי, כמה שכואב לי,

כי אפילו אחרים אומרים שאנחנו הכי מתאימים,

למה הכל זז כל כך לאט,

למה אי אפשר לחזור לאותו הרגע היפה והנחמד,

של הנשיקה שכל כך אהבנו,

שעליה שנינו חשבנו ולא התנגדנו,

דיברנו ולא ידענו מה לומר,

אולי הדבר הפשוט הוא לחכות למחר,

מקווה שהכל יסתדר,

כי אולי בסוף בשבילי תהיה החבר.."..



תגיבו בבקשההה=]