כבר לא ילדים

אסף: אוי מאי, הוא עושה את זה בשביל פוזה ובשביל שתקנאי.
ישבתי עוד קצת עם אסף וחזרתי לחדר.
עברו שבועיים מטורפים, בקושי יצאתי רק כשהבנות באו אלי קצת חייכתי, נפלתי לבאסה רצינית... ראיתי את בן והלב שלי נפל. לא דיברנו... לא הסתכלנו אחד על השנייה.
קמתי בבוקר ו..
וירדתי למטה להכין לי קפה, לא הייה אף אחד בבית. פתחתי את הטלוויזיה ושמתי MTV.
סידרתי קצת את הבית, ישבתי קצת עם הבנות.
בערב אמא, חיים, ליאן ועדי נסעו לחברים ואני סידרתי קצת את החדר.
שמעתי ממש צעקות מהחדר של אסף, התקדמתי לשם וראיתי את בן יוצא עצבני ורץ החוצה.
אני: מה הלך פה עכשיו? אמרתי והסתכלתי על אסף
אסף: כלום...
אני: מה כלום? בחיים לא שמעתי אותכם צועקים ככה.
אסף: כלום מאי!
סגרתי את הדלת וירדתי למטה ראיתי את גיל וליאור.
אני:מה רואים?
גיל: בואי יש סרט ממש טוב. התיישבתי ביניהם ולקחתי פופקורן.
ליאור: מה קרה קודם עם בן ואסף?
אני: לא יודעת.. לא סיפר.. אמרתי ובדיוק אסף ירד למטה.
גיל: בוא אחי, תראה איתנו את הסרט.
הייה סרט ממש טוב, אחרי שעה הפלאפון של אסף צלצל.
אסף: הלו...מה? הוא אמר והייה בשוק והתיישב... איפה?... מתי?.. טוב.. בי... בי.. הוא אמר לבן.
אני: אסף מה קרה?
הוא הסתכל על הרצפה ושתק..
אני: נו אסף?
גיל: אסף מה קורה? הוא אמר והלך להביא כוס מים מהמטבח
הוא פשוט הייה לבן כמו הקיר.
אסף: בן...
הוא אמר בן ואני כבר ישר קפצתי.
אני: מה קרה?
אסף: הוא..עשה תאונה.. כנראה מהעצבים כשהוא יצא מפה.
אני: מה? אמרתי בהלם..
אסף: הוא בבית חולים עכשיו, רועי לא ממש סיפר לי מה קרה... אני נוסע לשם
גיל: אתה לא נוהג ככה.
אני: אני.. אני אנהג אמרתי בקושי.
גיל: ממש לא אני אקח אותך
אני: גם אני באה..אמרתי מסדרת את עצמי מרוב הלחץ
עליתי לחדר, לבשתי טיצ שחור, גופיה ושמתי ג'קט בתיק כי קריר קצת.
ירדתי למטה ויצאנו.
אני: על מה רבתם בכלל?
אסף: סתם שטויות שהתפתחו לריב.
אחרי חצי שעה הגענו.
אסף רץ ואני הלכתי אחריו.
הגענו למחלקה, ראיתי את אמא שלו בוכה.. התקרבתי אליה.
אני: אורית.. אמרתי והיא הרימה את הראש.
אורית: מאי... היא חיבקה אותי חזק והמשיכה לבכות..
אני:מה קרה?
אורית: נכס בו אוטו ברמזור, והאוטו נסע ממש מהר.. עכשיו הוא בניתוח עוד מעט יגידו לנו מה איתו
חיבקתי אותה והלכתי לשבת עם רועי , אסף וכמה חברים שהיו שם.
רועי: מאי.. התגעגעתי.. הוא אמר וקם לחבק אותי.
אני: גם אני...
לא כ"כ עיכלתי, מה שקרה שם...
אחרי כמה דקות הרופא יצא והתקדם להורים של בן.
הרופא: שלום אתם המשפחה?
אורית: כן..
הרופא: טוב, הוא יצא מהניתוח.. כרגע הוא תחת הרדמה.. מחכים לראות שהוא התעורר, הוא כרגע תחת סכנה עדין כי הפגיעה היא בראש.
אורית: כמה זמן זה יכול לקחת?
הרופא: יום, יומיים, חודש, חודשיים.. אי אפשר לדעת.
רועי: מה? הוא אמר והעיניים שלי כבר התמלאו דמעות... התיישבתי על הכיסא ולא הצלחתי לעצור אותן
מתן התקרב והתיישב לידי, מאי הכל יהיה בסדר. זה בן! הוא חזק!
אני: אמן... אחרי שנייה ראיתי את צליל ויוגב. היא התיישבה לידי וחיבקה אותי.
אסף דיבר עם אמא ואמרתי להם שאני נשארת שם.
ב4 בבוקר כולם כבר הלכו... התקדמתי לרופא.
אני: סליחה.. אני יכולה להכנס לבן?
הרופא: כן אבל לא להרבה זמן.
אני: בסדר.
נכנסתי לחדר, ראיתי את בן שוכב שם. מחובר לכל מיני מכשירים מפחידים. התיישבתי על הכיסא שהייה לידו.
בן, אני לא מאמינה שאני רואה אותך ככה. במצב הזה, תמיד אתה החזק שיכול לעשות הכל. ועכשיו ככה, חסר אונים ואי אפשר לעשות כלום עם זה.
אתה חייב לצאת מזה בן, אתה לא יכול להשאיר אותי לבד. תמיד הבטחת לי שאתה תהייה לצידי ולא תעזוב. אז עכשיו זה המבחן! דיי, תקום והכל יהיה בסדר אני מבטיחה שהכל יהיה בסדר.
אני מצטערת על הכל בתקופה האחרונה. הדמעות שוב התחילו לרדת.
אני אוהבת אותך כל כך, לא הייה כלום עם עידן הזה. אני שלך הייתי ותמיד יהיה! אתה החיים שלי, הלב שלי, אתה האוויר לנשימה שלי. אל תלך לי, אם אתה הולך אתה לוקח איתך את הלב שלי.. אמרתי והרגשתי את הגוף שלי מתהפך.. שמעתי עליו את הראש לא הפסקתי לבכות..
שמעתי רעש והסתובבתי החוצה וראיתי את אמא של בן.
התקדמתי אליה.
אורית: לא יכולתי שלא לשמוע... את מדהימה מאי..
היא חיבקה אותי ויצאנו החוצה.
רועי: מאי להקפיץ אותך הביתה?
אני: לא, מאוחר כבר אני נשארת פה.
רועי: טוב בואי נלך לשתות משהו.
ירדנו למטה ורועי קנה לי ולו שוקו.
רועי: מה איתכם באמת?
אני: כלום.
רועי: את לא מבינה כמה הוא אוהב אותך..
אני: כן , העיקר הוא הייה עם משהי לפני שבועיים.
רועי: אבל הוא גבר מאמי שלי, הוא עושה את זה כדי שתקנאי. אני חיי איתו בבית, אני מדבר איתו כל יום. את לא מבינה כמה הוא אוהב אותך.
אני: גם אני אותו, אמרתי ושוב התחלתי לבכות.
רועי: די מאמי אל תבכי.
אני: הוא יהיה בסדר?
רועי: ברור! זה בן!
אני: אמן.
חזרנו למעלה, נרדמנו קצת בבוקר התעוררתי מהשמש.
אורית: מאי לכי תשתפי פנים חמודה.
הלכתי לכיוון השירותים וב 10 כבר כל החבר'ה הגיעו.
מתן: מה איתו?
אני: לא יודעים עדיין.
היינו שם כל היום..
אסף: יאללה מאי, כבר 8 בערב בואי הביתה.
אני: לא רוצה אמרתי..
אורית: מאמי שלי, לכי הביתה תתקלחי ותאכלי.
אני: אני רוצה להיות לידו.
אורית: הכל יהיה בסדר היא אמרה בקושי מאמינה לעצמה. תבואי בבוקר.
אני: טוב, אבל אם קורה משהו תתקשרי אלי.
אורית: ברור!
נתתי לכל המשפחה שלו חיבוק ויצאנו.
אסף: מאי, דיי יהיה בסדר.
אני: אני כבר לא יודעת... אמרתי מנגבת את הדמעות
כל הדרך עברה בשקט,אני במחשבות שלי ואסף בשלו.
הגעתי הביתה ואמא ישר באה אלי, חיבקתי אותה חזק ושוב התחלתי לבכות.
אמא: די יפה שלי, הכל יהיה בסדר.. ישבתי איתה קצת ועליתי לחדר.
התקלחתי ונכנסתי למיטה. לא הצלחתי לעצום עין. ב7 כבר הייתי במטבח ושתייתי קפה.
לבשתי ג'ינס וגופיה, התאפרתי טיפה כי הייתי ממש חיוורת.
הלכתי לחדר של אסף וראיתי שהוא גם ער..
אני: לא נרדם?
אסף: ממש לא...
אני: אני נוסעת, אתה רוצה להתארגן ולבוא?
אסף: כן חמש דקות.
אני: טוב אני מכינה לך קפה.
אחרי 10 דקות הוא ירד שתה את הקפה
לקחתי את האוטו ויצאנו לכיוון הבית חולים אחרי חצי שעה הגענו.
ראיתי את כולם שם, התיישבתי. הייה יום שישי אז אמא של בן הלכה הביתה להכין אוכל.
רועי: מה באת כל כך מוקדם.??
אני: נראה לך שהצלחתי לישון?
רועי: משוגעת, שלא תתעלפי.
הוא הביא לי מים.
אחרי 10 דקות אמא של בן ועוד כמה מהמשפחה שלו הגיעו.
הרופא: משפחת לוי..?
אמא שלו ישר קפצה.
הרופא: בואו אלי למשרד.
ההורים של בן הלכו עם הרופא ואנחנו לא הבנו מה הולך.
יוגב הכין למשפחה של בן קפה ואנחנו ישבנו.. מחכים לשמוע מה הולך.
אחות של בן התיישבה לידי ודיברנו קצת, ואחרי 10 דקות ההורים שלו יצאו.
אמא של בן היית לבנה וישר התיישבה ליד אמא שלה והיא חיבקה אותה.
רועי: אבא מה הוא אמר?
אבא: המצב לא טוב.. הוא אמר ולקח מים.
רועי: מה הוא אמר?
אבא: שהוא בקושי מצליח לנשום לבד אז הגבירו את המכשירים, ובינתיים אין מה לעשות רק לחכות שהוא יצליח לחזור לנשום לבד ושהתעורר לבד.
הבכי לא איחר לבוא.. צליל חיבקה אותי חזק...
צליל: מאמי בואי החוצה.
היא לקחה לי את היד והתקדמתי איתה לדשא בחוץ.
צליל: מאי תסתכלי עלי... הכל יהיה בסדר!
אני: איך יהיה בסדר? איך צליל?
ישבנו בדשא והיא פשוט חיבקה אותי.. אחרי כמה דקות עלינו וראיתי את אור במעלית.
אור: יפה שלי... היא חיבקה אותי.. ואני לא דיברתי.
אור: יהיה בסדר מאמי שלי!
התקדמנו ראיתי שרק אסף, יוגב, מתן, לירן ואושר יושבים שם.
רועי הייה עם המשפחה התקדמתי לההורים שלו.
אני: להביא לכם משהו?
ליאת (אחותו): לא מקסימה שלי תודה.
חזרתי לשבת עם כולם, ואז ראיתי את אמא וחיים באופק.. רצתי אליה היא חיבקה אותי חזק והם התיישבו עם ההורים של בן.. זה הייה כל כך הזוי לראות את זה.
השעה היית כבר 6 בערב, נשארנו רק החברים הטובים.
מתן: אני יורד לקנות משהו לשתות, מאי בואי איתי.
התקדמתי איתו בחוסר ברירה..
מתן: מאי את יכולה להירגע? הכל בסדר
אני: איך בסדר מתן? אמרתי ושוב הדמעות עלו, הוא חיבק אותי... ידעתי שהוא מבין אותי בכל זאת שנינו באותה הרגשה.
קנינו שתייה וחזרנו למעלה. התחיל להיות מאוחר וכולם רצו ללכת.
אני: אני נשארת.
אסף: די מאי בואי הביתה.
אני: לא רוצה.
אור: מאי בואי נלך לישון בבית, זה לא עושה לך טוב להישאר פה.
רועי התקדם אלי. מאי תקשיבי, לכי תשני בבית.. את חייבת לישון קצת.
הלכתי עם אסף ואור לכיוון האוטו. ואחרי חצי שעה הגעתי הביתה.. נרדמתי קצת באוטו סוף סוף.
התקלחתי וירדתי למטה, לקחתי כוס זירו והתיישבתי בגינה. הראש הייה מפוצץ במחשבות. כל כך התגעגעתי אליו, לריח שלו, לדיבר שלו למגע שלו. רציתי שהוא יהיה עכשיו לידי.
קיבלתי הודעה וראיתי שזה "נדב"
WTF חשבתי לעצמי. מה הקשר עכשיו?
" מאי שמעתי מה קרה לבן, מצטער לשמוע. ואם את צריכה משהו את יודעת שאחרי הכל אני פה לעזור תמיד"
קראתי והייתי קצת בהלם.
" תודה נדב, מעריכה מאוד"
סיימתי לשתות והלכתי לחדר, נכנסתי למיטה ונרדמתי.. כל שעה התעוררתי, ממחשבות ומפחד כל כך דאגתי.
התעוררתי בבוקר, הרגשתי ריקנות מטורפת. לא הייה לי כח וחשק לכלום. הדלת נפתחה וריאתי את צליל וקרין.
קרין: יאללה קומי קופה..
אני: מה?
צליל: הולכים לטייל קצת.
אני: לא.. אין לי כח בנות.
צליל: מאי דיי, את לא יכולה להיות ככה. תראי איך את, שלושה ימיים בלי אוכל ושינה.
קרין: יאללה בואי.
אני: באמת שאין לי כוח, אולי נשאר פה ונראה סרט טוב?
צליל: יאללה.
קרין: מלך האריות?
אני: כןןןןן ! הבאתי לנו קצת שטויות מלמטה וראינו את הסרט. הייה לי כיף קצת לשכח.
בערב נסעתי עם אסף לשם, הבאתי קצת אוכל שהייה לנו.
אני: היי, קחו הבאתי לכם. תאכלו !
רועי: את מדהימה מאי.
אני: מה איתו?
ליאת: הכל אותו הדבר היא אמרה מפוצצת דמעות.
אני: מה? התסכלתי עלייה וראיתי שאמא של בן עם העיניים לרצפה.
אני: אורית?
אורית: אני מתגעגעת אליו כל כך היא אמרה וחיבקתי אותה חזק. לא הצלחתי לשחרר.
ישבנו שם עד אור הבוקר
השבוע עבר מהר... שבועיים כמעט בלי בן... רזיתי ברמות.
הגיע שוב יום שישי והייה יום הולכת ללירן. אז כולם החליטו שנעשה משהו רגוע וסתם נשב אצלו בבית.
אני: אין לי כח נראה לי אני הולכת לבית חולים.
אסף: די מאי.. כולנו אוהבים אותו וחברים שלו. אבל את צריכה גם לחיות.
לבשתי סתם משהו והלכנו, כולם ניסו לחייך אחד לשנייה אבל באמת הצליחו. ראיתי שהשעה שלוש היית לי הרגשה מוזרה בבטן.
החלטתי לנסוע לבית חולים.. אחרי חצי שעה הגעתי.
ראיתי את אמא של בן ודודה שלו יושבות שם התקדמתי אליהן ו..

מה דעתכן 😊?

מדהים!
אני אוהבת את הקטע של "האהבה תנצח" אבל אולי הם באמת מיצו כבר..
נכון שהם אוהבים אבל הם לא מפסיקים לריב, לא באמת טוב ביחד..

סקרנית להמשך!

החלטתי לנסוע לבית חולים.. אחרי חצי שעה הגעתי.
ראיתי את אמא של בן ודודה שלו יושבות שם התקדמתי אליהן ו..
אורית: מאי, מה את עושה פה בשעה כזאת? ביום שישי..
אני: אני מתחרפנת.. חייבת להיות לידו.
אורית: את משהו מיוחד.
ישבתי איתם קצת ונכנסתי לחדר של בן, הוא הייה נראה כל כך רע.. שמתי שיר שהוא אוהב ופשוט שמתי עליו את הראש.. הרגשתי שהוא עוד רגע נעלם לי... הרגשתי שהזמן הולך ושהוא לא מתעורר, כבר התחלתי לאבד תקווה.. הלב שלי כאב..
נרדמתי, כשהראש שלי עליו...
בבוקר הרגשתי ליטוף על הפנים, פתחתי את העיניים וראיתי את רועי...
רועי: בואי מאמי, לכי תתארגני על עצמך קניתי לנו קפה.
התעוררתי על עצמי, הלכתי לשירותים והתיישבתי בחוץ בדשא עם רועי.
רועי: משוגעת, איך ישנת ככה כל הלילה?
אני: מה אני יעשה, לא יכולתי לישון בבית... מה יהיה רועי?
רועי: יהיה טוב זה בטוח! אסור להישבר.
אני: אני כבר לא יודעת..
רועי: מאי תסתכלי עלי, הכל יהיה בסדר!
אני: אמן, שתייתי את הקפה ואחרי כמה דקות ראיתי את אסף,אור, מתן ויוגב.
אור ישר רצה אלי וחיבקה אותי.
אור: איך את מאמי?
אני: בסדר אני יודעת..
עלינו כולנו למעלה, אמא שלו הלכה קצת הביתה להתקלח ואנחנו ישבנו שם.
אסף ישב ליד הקיר מיואש כל כך, אור מחבקת אותו.. ויוגב ומתן מדברים עם אבא של בן, מנסים לשנות אווירה.. אבל לאט לאט לכולם נאבדת התקווה.. התקווה שהוא יחזור אלינו.
אור: מאיצ אולי אני יביא לך משהו לאכול?
אני: לא אין לי חשק..
אור: את חייבת לאכול...
אני: לא בא לי..
הבנות באו ישבנו שם כולם עד שהתחיל להיות מאוחר וחזרנו הביתה.
אמא: מאי, נו מה איתו?
אני: כלום, אין חדש.. אני במקלחת.
עליתי לחדר נכנסתי להתקלח, הראש לא הפסיק לעבוד.. יותר נכון כל התקופה הזאת הוא עובד שעות נוספת.
סיימתי להתקלח וסוף סוף נכנסתי למיטה.
הרגשתי רע, חולשה מטורפת. הרגשתי כאילו הוציאו לי את הלב, כאילו לקחו לי את החמצן. בבקשה תחזור אלי בן.. לחשתי לעצמי בשקט.
אחרי כמה שניות נרדמתי, והתעוררתי בבוקר מהצעקות שהיו בבית.
התעוררתי על עצמי וירדתי למטה, שמעתי את גיל וליאור רבים.. התקדמתי למטבח
אני: נו מה אתם צועקים על הבוקר.. אמרתי והתחלתי להכין קפה.
ליאור: שלום לך.. הוא אמר
אני: שלום שלום אמרתי והתיישבתי...
גיל: מה עם בן?
אני: אותו דבר..
גיל: רוצה לעשות היום משהו?
אני: לא ממש.. אמרתי והסתכלתי עליו
אני: סורי שאני ככה...
גיל: זה בסדר יפה שלי.
עבר חודש.. חודש שלם בלי בן.. חודש שניסיתי לחזור לעצמי.
ישבתי קצת עם החברים והלכתי לישון.
בבוקר התעוררתי מהפלאפון ראיתי שהשעה 8 בבוקר, וזה רועי.
אני: הלו..
רועי: מאי? שמעתי אותו צועק עם מלא נשיפות..
אני: כן?
רועי: מאי...מאי...מאי... מאי...
אני: רועי? דברררר? אמרתי והתחלתי ללכת מצד לצד בחדר.
רועי: הוא קם.. מאי. הוא קם.... הוא קם... הוא פשוט קם שמעתי אותו צועק..
אני: מהההההה? אני באה!
סגרתי את הפלאפון רצתי לחדר של אסף, ראיתי שהוא ואור ישנים.
אני: קומווו צעקתי עליהם
אסף: מה את דפוקה? מה יש לך...
אני: קומו כבר... בן התעורר!!!!
אסף: מההההההההה?
אני: כן.. יאללה תתארגן.
רצתי לחדר שלי לבשתי גינס וגופיה לבנה תוך חמש דקות הייתי מוכנה וככה גם אור ואסף.
נכנסו לאוטו ואחרי 35 דקות הגענו לשם..
רצנו לקומה שלו בטירוף, כאילו רודפים אחרינו..
ראיתי רק את סבא וסבתא שלו בחוץ.
סבתא: מאיל'ה... מתוקה שלי בואי.. והיא חיבקה אותי... הכל בסדר!
אני: איזה כייף.. אמרתי עם דמעות אחרי שנייה ראיתי את רועי וליאת.
קפצתי עליהם.
רועי: אמרתי לך !! הוא אמר עם דמעות...
ואני לא מפסיקה לבכות...
פחדתי כל כך להיכנס לחדר, אחרי כל כך הרבה זמן ככה.
אחרי שההורים שלו יצאו מהחדר חברים שלו נכנסו.. אחרי חצי שעה סוף סוף יכולתי להיכנס אליו בשקט.
התקדמתי לאט, כל כך רציתי כבר לראות אותו אבל ביחד עם זה גם כל כך פחדתי.
הדמעות לא מפסיקות, פתחתי את הדלת והתקדמתי למיטה..
ו...


מה דעתכן😊?

סוף סוף המשך!! מהמם....תמשיכי 😊

המשך מקווה שאהבתן....
המשך לא קל 😊I

החלטתי לנסוע לבית חולים.. אחרי חצי שעה הגעתי.
ראיתי את אמא של בן ודודה שלו יושבות שם התקדמתי אליהן ו..
אורית: מאי, מה את עושה פה בשעה כזאת? ביום שישי..
אני: אני מתחרפנת.. חייבת להיות לידו.
אורית: את משהו מיוחד.
ישבתי איתם קצת ונכנסתי לחדר של בן, הוא הייה נראה כל כך רע.. שמתי שיר שהוא אוהב ופשוט שמתי עליו את הראש.. הרגשתי שהוא עוד רגע נעלם לי... הרגשתי שהזמן הולך ושהוא לא מתעורר, כבר התחלתי לאבד תקווה.. הלב שלי כאב..
נרדמתי, כשהראש שלי עליו...
בבוקר הרגשתי ליטוף על הפנים, פתחתי את העיניים וראיתי את רועי...
רועי: בואי מאמי, לכי תתארגני על עצמך קניתי לנו קפה.
התעוררתי על עצמי, הלכתי לשירותים והתיישבתי בחוץ בדשא עם רועי.
רועי: משוגעת, איך ישנת ככה כל הלילה?
אני: מה אני יעשה, לא יכולתי לישון בבית... מה יהיה רועי?
רועי: יהיה טוב זה בטוח! אסור להישבר.
אני: אני כבר לא יודעת..
רועי: מאי תסתכלי עלי, הכל יהיה בסדר!
אני: אמן, שתייתי את הקפה ואחרי כמה דקות ראיתי את אסף,אור, מתן ויוגב.
אור ישר רצה אלי וחיבקה אותי.
אור: איך את מאמי?
אני: בסדר אני יודעת..
עלינו כולנו למעלה, אמא שלו הלכה קצת הביתה להתקלח ואנחנו ישבנו שם.
אסף ישב ליד הקיר מיואש כל כך, אור מחבקת אותו.. ויוגב ומתן מדברים עם אבא של בן, מנסים לשנות אווירה.. אבל לאט לאט לכולם נאבדת התקווה.. התקווה שהוא יחזור אלינו.
אור: מאיצ אולי אני יביא לך משהו לאכול?
אני: לא אין לי חשק..
אור: את חייבת לאכול...
אני: לא בא לי..
הבנות באו ישבנו שם כולם עד שהתחיל להיות מאוחר וחזרנו הביתה.
אמא: מאי, נו מה איתו?
אני: כלום, אין חדש.. אני במקלחת.
עליתי לחדר נכנסתי להתקלח, הראש לא הפסיק לעבוד.. יותר נכון כל התקופה הזאת הוא עובד שעות נוספת.
סיימתי להתקלח וסוף סוף נכנסתי למיטה.
הרגשתי רע, חולשה מטורפת. הרגשתי כאילו הוציאו לי את הלב, כאילו לקחו לי את החמצן. בבקשה תחזור אלי בן.. לחשתי לעצמי בשקט.
אחרי כמה שניות נרדמתי, והתעוררתי בבוקר מהצעקות שהיו בבית.
התעוררתי על עצמי וירדתי למטה, שמעתי את גיל וליאור רבים.. התקדמתי למטבח
אני: נו מה אתם צועקים על הבוקר.. אמרתי והתחלתי להכין קפה.
ליאור: שלום לך.. הוא אמר
אני: שלום שלום אמרתי והתיישבתי...
גיל: מה עם בן?
אני: אותו דבר..
גיל: רוצה לעשות היום משהו?
אני: לא ממש.. אמרתי והסתכלתי עליו
אני: סורי שאני ככה...
גיל: זה בסדר יפה שלי.
עבר חודש.. חודש שלם בלי בן.. חודש שניסיתי לחזור לעצמי.
ישבתי קצת עם החברים והלכתי לישון.
בבוקר התעוררתי מהפלאפון ראיתי שהשעה 8 בבוקר, וזה רועי.
אני: הלו..
רועי: מאי? שמעתי אותו צועק עם מלא נשיפות..
אני: כן?
רועי: מאי...מאי...מאי... מאי...
אני: רועי? דברררר? אמרתי והתחלתי ללכת מצד לצד בחדר.
רועי: הוא קם.. מאי. הוא קם.... הוא קם... הוא פשוט קם שמעתי אותו צועק..
אני: מהההההה? אני באה!
סגרתי את הפלאפון רצתי לחדר של אסף, ראיתי שהוא ואור ישנים.
אני: קומווו צעקתי עליהם
אסף: מה את דפוקה? מה יש לך...
אני: קומו כבר... בן התעורר!!!!
אסף: מההההההההה?
אני: כן.. יאללה תתארגן.
רצתי לחדר שלי לבשתי גינס וגופיה לבנה תוך חמש דקות הייתי מוכנה וככה גם אור ואסף.
נכנסו לאוטו ואחרי 35 דקות הגענו לשם..
רצנו לקומה שלו בטירוף, כאילו רודפים אחרינו..
ראיתי רק את סבא וסבתא שלו בחוץ.
סבתא: מאיל'ה... מתוקה שלי בואי.. והיא חיבקה אותי...
אני: חיבקתי אותה עם דמעות אחרי שנייה ראיתי את רועי וליאת.
קפצתי עליהם.
רועי: ההורים עכשיו בשיחה עם הרופא.. הוא אמר שהם צריכים לדבר.
אני: ונכנסתם כבר לבן?
ליאת עוד לא...
ההורים שלו יצאו וראיתי את אמא של בן עם דמעות בעיניים..
אורית: טוב תקשיבו, הוא התעורר... אבל...
ואני שיר קפצתי... המילה "אבל" כל כך מפחידה ומלחיצה..
חגי: היית לו פגיעה בראש.. והוא לא זוכר.. יכול להיות שהזיכרון יחזור לו ויכול להיות שלא.
אני: מה? אמרתי בשקט ונפלתי על הכיסא.. אור התיישבה איתי והחברים הסתכלו אחד על השני.
ההורים אמרו שהם נכנסים עם המשפחה ואחרי זה החברים יכנסו.
אני: אור אני לא מאמינה... הסתכלתי עלייה...
אור: די מאמי שלי..
אני: את רוצה להגיד לי שהוא לא זוכר אותי?
אור: אני בטחה שכשאת תכנסי הוא היזכר..
אני: יאו.. אמרתי והתחלתי ללכת מצד לצד... החברים נכנסו ואחרי חצי שעה התקדמתי לחדר שלו.
פתחתי את הדלת ראיתי את בן שוכב שם, סוף סוף ער..
אני: שלום...
בן: היי הוא אמר מנסה להבין מי אני..
אני: הבנתי שאתה לא זוכר כלום. אמרתי בקושי מעכלת, מפוצצת דמעות שוב.
בן: כן... מי את? הוא אמר במבט לא מובן והדמעות והבכי התעצם. ראיתי שהוא מסתבך עם עצמו.
אני: אתה בערך.. האהבה של החיים שלי.. אמרתי מפוצצת דמעות.
בן: היינו חברים?
אני: כן הרבה זמן. אמרתי מנסה להירגע מהבכי..
הרופא נכנס: מאי מתוקה.. הוא חייב לנוח קצת.
אני: דוקטור.. הוא יהיה בסדר?
הרופא: הוא כבר בסדר, אני מקווה שהזיכרון יחזור.
אני: גם אני..
בן: נדבר יותר מאוחר טוב?
אני: טוב. אמרתי בלחש ויצאתי משם..
מתן ויוגב חיבקו אותי. והחלטנו לחזור משם כי גם ככה בבוקר משחררים אותו.
אסף: בואו לזולה..
אחרי רבע שעה הגענו לזולה.
התיישבנו כולנו.
צליל: נו מה איתו?
יוגב: לא זוכר כלום
אסף: איזה מטורף זה... אבל אנחנו נעזור לו והוא יחזור לעצמו מהר.
מתן: מקווה.
שמעתי את אסף ומתן מתלחששים
מתן: היא גמורה אה.?
אסף: כן, חבל לך על הזמן.
אני: צליל בא לך לזוז איתי לסיבוב?
צליל: בטח..
אמרתי ביי לכולם ונכנסו לאוטו של צליל.
נסענו לים והתיישבנו על הסלע הקבוע.
אני: צליל, אני לא מאמינה. אני פשוט לא מאמינה אמרתי ושוב הדמעות חזרו.
עד שהוא התעורר, הוא לא זוכר. איך? כל מה שהייה בנינו נמחק עכשיו את קולטת את זה? הוא לא זוכר כלום....
צליל חיבקה אותי וניגבה לי את הדמעות.
צליל: יפה שלי, הוא אולי לא זוכר אבל אני בטוחה שהוא מרגיש. והוא יראה תמונות וישמע סיפורים אני בטוחה שהכל יהיה בסדר, אסור לך לאבד תקווה.
אני: אני כבר לא יכולה, כל התקופה הזאת היית שם חזקה לא איבדתי תקווה.. די אין בי כבר כח צליל.
צליל: תסתכלי עלי מאי, הכל הסתדר את תראי! ישבנו שם עוד קצת וחזרתי הביתה.
ראיתי את אמא וחיים בסלון, כל כך רציתי את החיבוק שלה.
אני: אמא...אמרתי והיא הסתכלה עלי, התיישבתי לידה והיא כמובן חיבקה אותי את החיבוק הענקי שלה, והבכי לא איחר לבוא.
אמא: אסף סיפר לי יפה שלי... היא מחבקת מלטפת לא עוזבת לרגע.. אחרי שנייה חיים חזר עם כוס ביד.
חיים: קחי מתוקה הוא אמר והתיישב לידי.
שתייתי את המים מנסה להירגע.
אמא: אל תדאגי מאמי, אחרי הכל זה בן.
אחרי שנרגעתי עליתי לקומה שלנו.. שמעתי דיבורים מהחדר של אסף, נכנסתי וראיתי את ליאור גיל ואסף מדברים.
אסף: חזרת..? נרגעת קצת?
אני: כן.
אסף: משחררים אותו, אנחנו הולכים אליו בבוקר את רוצה לבוא?
אני: תהיו איתו החברים, אני כבר אבוא מתישהו...
אסף: מאי תסתכלי עלי, הוא אמר וליאור וגיל שתקו
אני: מה?
אסף: הכל יהיה בסדר..
יצאתי מהחדר נכנסתי להתקלח ונשכבתי במיטה, הראש שלי התפוצץ כבר מרוב מחשבות.. קראתי כמה הודעות שקיבלתי.. ואחרי כמה מחשבות נרדמתי.
התעוררתי בצהריים, ישנתי יחסית טוב, התעוררתי על עצמי.. לבשתי טיצ שחור גופיה לבנה התאפרתי קצת והחלטתי לצאת לכיוון בן.
אי אפשר להסביר את מה שעבר עלי בגוף בדרך אליו.. אחרי חמש דקות מצאתי חניה והתקדמתי אליו.
דפקתי בדלת וכמובן שרועי פתח לי.
אני: היי.. אמרתי
רועי: נסיכה בואי.. הוא אמר ונכנסתי.. אמרתי שלום להורים שלו.
אני: החברים פה?
רועי: כן, זה ממש עושה לו טוב. הם פה מהבוקר ולא מפסיקים לצחוק איתו.
אני: כן.. אמרתי בשקט.
רועי: מה יש?
אני: כלום רועיקי..
הוא הלך לחדר ואני עליתי לכיוון החדר של בן.. דפקתי בדלת ואחרי כמה שניות נכנסתי.
ראיתי את: אסף, מתן, יוגב, ולירן.
בן: היי..
אני: היי אמרתי בשקט הבנים אמרו לי שלום והלכו...
התיישבתי על הכיסא מול בן..
בן: אז הבנתי מהם שאת אחות של אסף, והיינו ביחד המון זמן.
אני: כן.. הייתה הרגשה כל כך מזורה.
בן: אז ספרי לי קצת עלינו.
אני: אמ.. היינו ביחד הרבה זמן, הכרנו דרך אסף.. האהבה גדלה מפעם לפעם פה ושם רבנו.. אומנם ריבים רציניים אבל אחרי הכל האהבה שלנו נצחה. אמרתי עם עיניים נוצצות והתיישבתי לידו.
התגעגעתי אלייך כל כך אמרתי והתקרבתי אליו והוא זז..
אני: מה.. אתה רוצה להגיד לי שאתה לא זוכר כלום? לא מרגיש כלום.
בן: כלום...
קמתי, התקדמתי לכיוון הארון שלו והוצאתי את האלבום שפעם הכנו.
אני: הנה תראה...
הוא הסתכל בתמונות, מנסה להיזכר וכלום.
בן: תראי מאמי, אני מבין אותך. אבל אני לא מצליח להיזכר אני לא יכול לעשות את זה בכוח. הרופא אמר גם שזה לא בריא..
אני: הבנתי..
_בן_
הסתכלתי איתה באלבום, זה לא עשה לי כלום. כאב לי לראות בחורה במצב כזה. ראיתי שהיא אוהבת אותי.. אבל קשה לי.. ניסיתי להיזכר ופשוט כלום כאב לי... זה כמו שאומרים לך תזכר במישהו שבחיים לא הכרתי....
אני: תראי מאמי, אני מבין אותך. אבל אני לא מצליח להיזכר אני לא יכול לעשות את זה בכוח. הרופא אמר גם שזה לא בריא..
מאי: הבנתי.. היא אמרה ויצאה מהחדר.
כאב לי, אבל די החלטתי שאני מניח לראש שלי לנוח ומתחיל לחיות את החיים, יהיה מה שיהיה.
יצאתי מהחדר של בן, מנסה לנשום ובקושי מצליחה...

מה דעתכןן... 😊?

מהמם,מהמם,מהמםםםםםםםםם....אוליי התחלה של סוף טוב קצת!??!?!
😉

יצאתי מהחדר של בן, מנסה לנשום ובקושי מצליחה...
שמעתי את רועי קורא לי אבל לא הצלחתי להישאר שם, נכנסתי לאוטו ואחרי שנייה גם רועי.
רועי: מה קרה מאי? הוא שאל..
ואני מנסה להסדיר את הנשימות שלי..
אני: כלום רועי.
חכי פה, אני הולך להביא לך מים.. אחרי כמה שניות הוא חזר עם בקבוק מים.
רועי: את לבנה בטירוף.. תשתי, את לא יכולה לנהוג ככה.
אחרי שסיימתי את הבקבוק ונרגעתי קצת... רועי יצא ואני חזרתי הביתה.
חניתי את האוטו בחנייה הקבועה ונכנסתי הביתה.. הייה שקט. רצתי לחדר נשכבתי על המיטה ופשוט הבכי יצא.. לא הצלחתי לעצור אותו.. אחרי שעתיים של בכי במיטה שמעתי דפיקות..
אני: מההההה
גיל: אפשר להיכנס?
אני: לא...
אחרי כמה שניות שמעתי שהוא הלך.
הפלאפון שלי צלצל לא ממש הייה לי כח לענות...
היו עוד דפיקות בדלת..
אני: דייי, עזבו אותי צעקתי עם דמעות.. נרדמתי וכשהתעוררתי ראיתי שכבר חושך.. הסתכלתי בשעון וראיתי ש8 בערב.. נכנסתי להתקלח וכשחזרתי ראיתי את אמא.
אמא: מאי בואי לאכול ונשב קצת.
אני: לא בא לי אמא..
אמא: מאי לא אכלת כלום היום, כל היום את בחדר..
אני: יופי אין לי חשק אמא.. את יכולה להשאיר אותי לבד קצת?
אמא הסתכלה עלי במבט עצוב ויצאה.
שמתי פי'גמה ראיתי בפלאפון הודעות מהבנים ומדניאל מהעובדה ומתן.
לא עניתי.. שמתי את הפלאפון , הסתכלתי קצת על התמונות, המחשבות שוב רצו, הדמעות שוב ירדו ואחרי שעה נרדמתי שוב..
התעוררתי מהשמש שנכנסה לי לעיניים, הראש הסתובב, הסתכלתי על השעון וראיתי ש9 בבוקר. צחצחתי שיניים וירדתי לשבת בסלון.
אחרי כמה דקות ראיתי שמאור נכנס.
מאור: היי אחותי
אני: היי אמרתי בחצי קול והוא הלך למטבח
מאור: מה להכין לך לאכול?
אני: כלום, אין לי חשק..
אחרי שנייה הוא חזר נס קפה וקרואסון, זה עשה לי עוד יותר בחילה.
מאור: את חייבת לאכול מאמי.
אני: לא בא לי מאור.
מאור: מאי תראי איך את נראת? לא מתאים לך לבזבז ימים במיטה, בלי אוכל וחברים. אמא מתחרפנת ממך מכל החודש האחרון.
אני: כאילו בחרתי שזה יקרה.
מאור: לא בחרת שזה יקרה, אבל את בוחרת איך להתנהג במצב הזה. חודש שלם את בוכה ובקושי רואה עולם, ועכשיו לא יוצאת מהמיטה.. אז בסדר זה קשה וכואב.. מבין שזה מטריף אותך שהוא לא זוכר.. אבל מאי, די אל תבטלי את עצמך. הוא הריי ממשיך לחיות עכשיו ולהנות מהחיים.. וגם את צריכה!
חשבתי על מה שהוא אמר, והוא צודק.
אני: נכון.. אמרתי בשקט.
מאור: יופי תכף חברות שלך באות.
אני: מה?
מאור: כן הזמנתי אותן.. וקניתי לכן קצת בורקסים ושוקו.
אני: אתה משוגע אמרתי וחיבקתי אותו...
מאור: ככה אני אוהב אותך!
אני: איזה יום היום?
מאור: חמישי מאמי.
אחרי רבע שעה של דיבורים הבנות הגיעו.. ישבנו בגינה ואכלנו.
כולם היו בגישה של מאור..
צליל: מסיימים לאכול והולכים לעשות שופינג...
אני: ממ, אין לי כל כך כח.
צליל: שום מ... הולכים, זה יעשה לך טוב.
קרין: ובערב מסיבה..
צליל: כן, אם בא לך כל החבר'ה הולכים ל YAYA אפשר..
אני: יודעות מה.. כן.. ניצא.. נמאס לי לבכות כל היום!!
שחר: זאת מאי שאני מכירההה קולולולו היא צעקה..
חיבקתי אותן ועליתי לחדר להתארגן.
לבשתי ג'ינס וגופיה לבנה, התאפרתי קצת סוף סוף אני לא לבנה כמו הקיר.. כפכפים בושם וירדתי למטה...
השארתי פתק לבנים שיש בורקסים במיקרו.. ויצאנו.
נכנסו לאוטו של שחר, ואחרי 10 דקות הגענו.
אחרי סיבובים ארוכים בקניון עם מלא מלא קניות חזרתי הביתה.. ישבתי עם אמא בסלון ואז עלינו לחדר שתראה את כל הבגדים.
ב8 צליל באה אלי..
אני: מה אני אלבש?
צליל: את המכנס הבורדו והחולצה הלבנה..
הוצאתי את המכנס הבורדו הגבוה לבשתי חולצת שיפון נופלת הכנסתי אותה קצת לבפנים, שרשרת טיפה גדולה, סידרתי את השיער.. התאפרתי, עקב שחור והייתי מוכנה.
צליל: הבנים באים לפה לפני לשתות..
אני: סבבה נשב איתם.. אמרתי והיא הסתכלה עלי.
צליל: כן?
אני: כן די, נמאס לי לבכות... אני צריכה לחיות קצת אחרי החודש וחצי הנוראי הזה.
הרגשתי שעשיתי סואיצ' במוח בגלל התגובה של מאור.
צליל: הופה הופה זאת המאי שאני חברה שלה... נתתי לה חיבוק וירדנו למטה..
שמעתי שהבנות למטה, ירדתי וראיתי שהם מדברות עם אמא שלי.. הן הסתכלו עלי בשוק
קרין: יאו.. כמה זמן לא ראינו אותך ככה.
אמא: ילדה שלי... היא חיבקה אותי ואז אסף וגיל יצאו לכיוון הסלון
גיל: ביקר לי שהתגעגעתי לראות אותך ככה.
אסף: מהממת...
ואני חייכתי אליהם.
אסף: טוב מספיק מחמאות קדימה בואי לעזור לי להוציא את השתייה והכל לגינה.
עזרתי לו והתיישבנו אחרי כמה שניות מתן ויוגב הגיעו.
הם התקדמנו לגינה ואמרו לנו שלום והתיישבו לשתות.
מתן: אחותי את מהממת..
אני: תודה 
יוגב: מה אחי איפה אור? הא זרק לאסף.
אסף: ביום הולדת של חברה.
אחרי כמה דקות בן ולירן הגיעו..אמרו לכולנו שלום והתיישבו
כולם שתו ואחרי חצי שעה הגיעה המונית.
הגענו לYAY כמובן שפגשתי את עומרי שהייה הייתי בבסיס. דיברנו קצת והלכנו לרקוד עם כולם..
צלילי רקדה עם יוגב, קרין עם דניאל. ואני רקדתי עם שחר ושני.. היית מוסיקה טובה, העיניים שלי חיפשו כל הזמן את בן.. ראיתי אותו עם הבנים מתחיל עם בנות.
הלב שלי התכווץ כאב לי.. אבל די, אין לי כח לסבול.
שחר: היי, עזבי אותו מאמי.. הוא לא עושה לך בכוונה.
אני: אני יודעת...
שחר סיבבה אותי כדי שאני לא יראה אותו והמשכנו לרקוד.. אחרי כמה שעות הזמנו מונית והגענו הביתה. לא הייה לי כוח להיכנס למחשבות אז פשוט התקלחתי ונרדמתי.
בבוקר התעוררתי ושמעתי צעקות מהחדר של אסף, הסתכלתי על השעון וראיתי ש11 בבוקר. נכנסתי לעשות את ענייני הבוקר והתקדמתי לחדר של אסף.
הבנתי כבר שהוא ואור רבים.. ירדתי למטבח הכנתי לי נס והלכתי לחדר של גיל...
אני: היי אמרתי והתיישבתי על הספה שהיית לו בחדר.
גיל: בוקר טוב
אני: גיל, אני מצטערת על התקופה האחרונה.
גיל: זה בסדר, אתמול ראיתי אותך ונזכרתי כמה את יפה. אל תורידי את החיוך שלך בחיים ובטח שלא בגלל גבר.
אני: תודה אמרתי.
גיל: יש לי רעיון..
אני: נו ? אמרתי אחרי שלקחתי שלוק מהקפה
גיל: אנחנו יוצאים למסיבת קיבוץ כזאת בעמק כפר, ויושבים לפני אצל חבר.. אולי תצאי איתנו קצת? יש לי אחלה חברים... דברי עם עוד חברה.
אני: האמת...נשמע לי טוב. אני צריכה קצת לשנות אווירה.
גיל: אני אמות על האחות הזאתתתת הוא אמר והבאתי לו חיבוק ואז ליאור נכנס.
ליאור: מה לי לא מגיע חיבוק? הוא אמר וגיל קם לתת לו חיבוק.
ליאור: לא ממך ימכוער ממנה... הוא אמר וקמתי לחבק אותו.
דיברתי עם הבנות שנשב קצת והן רשמו שנלך לזולה..
זרקתי על עצמי משהו ויצאתי, סיפרתי להן על המסיבה, צליל וקרין לא רצו כי הם קבעו כל אחת עם החבר שלה.. ושחר ושני האמת קפצו על זה.
אני: טוב אז תבואו אלי, ואז נלך עם גיל.
שחר: מעולה, סוף סוף משהו אחר.
הגענו לזולה וראיתי את מתן לירן ובן.
אמרנו לכולם שלום והתיישבנו, היית אווירה מוזרה.
אחרי שראיתי שכבר 2 חזרתי הביתה, עזרתי לאמא קצת עם הבישולים.
הייתי קצת עם ליאן ועדי ועליתי לחדר של אסף.
דפקתי בדלת ונכנסתי
אני: מה הלך פה היום? אמרתי והתיישבתי על המיטה.
אסף: אין לי כח...
אני: מה קרה?
אסף: סתם, אתמול היא יצאה ליום הולדת של חברה.. והיא ישבה כל הערב עם ידיד שלה הזה, ועשתה איתו מלא תמונות, וזה כל כך ברור שהוא רוצה אותה והיא לא שמה לב.
אני: אבל מאמי, זה ידיד טוב שלה..
אסף: אבל זה מחרפן אותי, שזה דווקא הוא...
אני: היא מאוהבת בך היא לא תעשה שום דבר.
אסף: אני יודע, אבל זה עדיין מעלה לי את הפיוז מאי.
אני: אז תירגע, ותחשוב על כל הדברים בצורה הגיונית ותראה שהכל בסדר.
אסף: כן? אני לא מצליח....
אני: כן אמרתי וזרקתי עליו כרית...
אחרי שעה של מלחמת כריות נכנסתי לחדר, התקלחתי ודפקתי שנ"צ.
התעוררתי ב7 מהריח המתוק שהייה לידי פתחתי את העיניים וראיתי את עדי ואביב..
חיבקתי ונשקתי אותם שעה, וירדנו למטה.
דנה: בוקר טוב גיברת..
אני: בוקר טוב גיסתי היפה.. אמרתי לכולם שלום והתיישבנו לאכול.
אסף: איפה את היום?
אני: שחר שני ואני יוצאות עם גיל וחברים שלו למסיבה..
חיים: התבגרנו מה?
אני: כן נמאס לי מילדים כמוהם והסתכלתי על אסף.
אסף: אח שלך ילד.. הוא אמר
וכולנו צחקנו. אחרי שסיימנו לאכול עזרתי לאמא לסדר הכל ועליתי לחדר.
פתחתי את הארון וחיפשתי מה ללבוש, בכל זאת מסיבת קיבוץ...
הוצאתי ג'ינס קצר גבוהה, וחולצה קצת בטן. התלבשתי התאפרתי שמתי סנדל שטוח והייתי מוכנה אחרי כמה דקות שחר ושני הגיעו.
הן היו מהממות, ירדנו למטה
וחיכיתי שגיל יהיה מוכן.
חיים: אז מה שלומכן?
שחר ושיר: הכל בסדר הן חייכו.
אמא: סוף סוף היא יוצאת.. שמעתי אותה אומרת להן כשהלכתי לשתות במטבח.
שחר: כן, היא חייבת להמשיך.
יצאתי מהמטבח ובדיוק גיל יצא מהחדר.
גיל: יאללה בננות הלכנו.
אמא: ביי מתוקים שלי, תהנו
חיים: גיל, שים עין.
גיל: אל תדאג.
יצאנו ואחרי 5 דקות הגענו לחבר שלו.
אני: זה בטוח בסדר שבאנו?
גיל: ברור.
נכנסו לגינה של חבר שלו, גיל הכיר לנו את כולם. באמת שכולם נראו איכותיים ממש.
התחלנו לשתות, הם הרסו אותנו מצחוק אחרי שעה לקחנו מונית גדולה ונסענו, כל הדרך הם שרו.. ולא הפסקתי לצחוק לשנייה
הגענו למסיבה, מקום ענקי...
שחר ושני כבר היו ממש בסטלה.. התחלנו לרקוד.
חברים של גיל רקדו לידנו, ואחד מהם התחיל עם שחר..
רקדתי עם כולם, רציתי רק לנקות את הראש מהכל.
אני: גיללללל צעקתי לו
גיל: אה חיים שלי?
אני: בוא נקנה בירה?
גיל:יאללה.. הלכנו לבר ושתינו צחקנו בלי הפסקה.
נהננתי... הגעתי הביתה ב 4 וחצי התקלחתי ונכנסתי למיטה.
בלילה, במיטה, כשאין לך כבר על מה לחשוב זה שוב חוזר, הכאב הזה, הכאב שלא נעלם, שאי אפשר לעשות איתו כלום... הרגשתי כאב בכל הגוף רק מלחשוב על זה שאיבדתי אותו. עם כל המחשבות נרדמתי בבוקר התעוררתי ירדתי לגינה ו...

המשך 😊

המשךךךךךךךךךךךךךךךךך 😊

פרק קצרצר, פיצוי בפרק הבא 😊



בלילה, במיטה, כשאין לך כבר על מה לחשוב זה שוב חוזר, הכאב הזה, הכאב שלא נעלם, שאי אפשר לעשות איתו כלום... הרגשתי כאב בכל הגוף רק מלחשוב על זה שאיבדתי אותו. עם כל המחשבות נרדמתי בבוקר התעוררתי ירדתי לגינה ו...
וראיתי את חיים מסדר את הגינה.
אני: מה הוא עושה? אמרתי כשנכנסתי למטבח.
אמא: עושים על האש מאמי, עוד מעט מאור ודנה יבואו, וסבא וסבתא וגם דודה גלי עם כולם.
אני: ואי ואי.
אמא: בואי תעזרי במקום להתלונן.
ליאן ואני עזרנו לאמא ועליתי להחליף לבגדים נורמאלים.
ריאתי שהיו לי שיחות מקרין וצליל, סימסתי להן שאני אתקשר אחרי הארוחה.
כולם הגיעו, הייה כיף. זה גרם לי קצת לשכוח.
ב4 ככה כולם הלכו ואני הלכתי לסדר את הגינה.
היית דפיקה בדלת, התקדמתי פתחתי אותה וראיתי את בן עומד מולי.
בן: היי הוא אמר, נתן לי נשיקה על הלחי ועלה לחדר של בן.
הלב שלי התפוצץ באותו רגע, מתקשה להאמין שאני כלום בשבילו, שכל מה שהייה בנינו נמחק איך זה אפשרי?
עליתי לחדר, הדמעות שוב ירדו, נמאס לי מעצמי. לא מפסיקה לבכות.. שוב הרחמים העצמיים האלה.
הפלאפון שלי צלצל וזאת היית צליל.
אני: הלו.. אמרתי בחצי קול.
צליל: מה קרה?
אני: סתם... עזבי.. כרגיל...
צליל: טוב אני באה. היא ניתקה ואני המשכתי לשכב במיטה.
אחרי רבע שעה צליל הגיעה, היא נכנסה וישר חיבקה אותי.
צליל: די מאמי, מספיק.
אני: נמאס לי צליל, נמאס לי מכל הגברים האלה. באמת כולם אותו הדבר.
צליל: מאמי הוא לא אשם.
אני: לא איכפת לי צליל, הוא כן! נמאס לי כבר. למה צריך את זה? למה זה טוב? לא צריכה את האהבה הזאת יותר לא רוצה להתאהב יותר. קחי ממני את הכאב הזה, אין לי כח לזה כבר. אמרתי מפוצצת בבכי.
צליל חיבקה אותי, הקשיבה לכל הכאב שלי.
צליל: סיימת?
אני: כן.. אמרתי אחרי שזרקתי עוד טישו לפח.
צליל: אני מבינה את הכאב, אין מה לעושת כשאת נכנסת למערכת יחסים יש סיכוי שבסוף נפגעים, אחרי שתתגברי על הכאב, מה את חושבת שלא תתאהבי שוב?
אני: לא..
צליל: אז את חייה בסרט, אין מה לעשות. אלה החיים, האהבה זה כואב מה שנקרא.
אני: כן..
צליל: אז די, אין לך מה לבכות ולכאוב.. פשוט תמשיכי.. תתקדמי.
אני: קל להגיד.
צליל: קל להגיד אני יודעת, קשה לעשות אני עוד יותר יודעת. אבל הזמן הוא התרופה הטובה ביותר.
אני: כן אה...
צליל: כמובן! עכשיו יאללה לכי להתקלח.
אני: טוב מאמי, לכי בינתיים לאסף הבנים שם.
צליל: טוב יפה שלי.
נכנסתי להתקלח, ניסיתי לנקות מעצמי את הכאב שהייה תקוע עמוק בלב ובגרון.
אחרי רבע שעה יצאתי זרקתי על עצמי משהו וקראתי לצליל.
החלטנו שיוצאים היום לפאב נחמד.
דיברנו עם הבנות כולן רצו.
לבשתי ג'ינס בהיר חולצה שחורה נופלת, התאפרתי עקב וחיכיתי שהבנות יבואו
הגענו לפאב ו..

מהמםםם...מחכה לפיצוי הפרק הארוך ארוך ארוך שהבטחת 😁

לבשתי ג'ינס בהיר חולצה שחורה נופלת, התאפרתי עקב וחיכיתי שהבנות יבואו
הגענו לפאב ו..
והתיישבנו, הבנות הזמינו בירות ואני יין לבן.
היו שירים טובים, צחקנו קצת הייה נחמד
צליל: מאמי הבנים באים..
אני: רציני?
צליל: כן..
אני: טוב.. אמרתי בשקט.
זה קצת עיצבן אותי, אני מפרגנת לצליל מאוד אבל זה מעצבן שאין לנו ערב אחד לבד.
שחר: מה הפרצוף?
אני: סתם כלום אין לי כח לבנים עכשיו.
שיר: מבינה.
אחרי רבע שעה הבנים באו: מתן, בן, יוגב, לירן ועוד 2 חברים של לירן.
אמרו לכולנו שלום והתיישבו.
הם קמו לרקוד ומתן התיישב לידי.
מתן: עד מתי הפרצוף תחת הזה? אני מתגעגע למאי עם החיוך.
אני: מה אני יעשה מתן..
מתן: דיי שחררי אחותי, תתקדמי, תמשיכי.
אני: אני מנסה.
מתן: יופי, תכניסי לך לראש והכל יהיה בסדר.
אני: כן.. תגיד..
מתן: כן?
אני: תזכיר לי למה אתה לבד כל כך הרבה זמן?
מתן: אה זה.. תשמעי אני אוהב כל כך הרבה בנות שקשה לי להיות עם אחת.
אני: פרפר...
מתן הוא מהבנים האלה שכל הבחורות רודפות אחריו.
הוא הלך להתחיל עם כמה ואני נשארתי בשולחן סיימתי את הכוס יין והחלטתי ללכת הביתה.
נכנסתי וראיתי את אור ואסף במטבח.
אני: היי
אסף: מה הולך קופה?
אני: טוב מה אתם אוכלים?
אור: היינו רעבים הכנו פסטה.
אני: טוב מחליפה בגדים ואני באה לאכול גם
אסף: שמנה.... !
עליתי להחליף בגדים ואחרי כמה דקות ירדתי והתיישבתי איתם.
אור: מאמי תגידי...?
אני: אה?
אור: את רוצה לעבוד?
אני: איפה? אמרתי אחרי שלקחתי ביס ענק של פסטה.
אור: איתי, פה במרכז קניות פתחו לה גופרה מסעדת קינוחים כזאת.
אני: נשמע מגניב..
אור: יופי כי דיברתי כבר עם המנהל מחר בבוקר נלך יחד.
אני: תותחית אמרתי וחייכתי.
עזרתי להם לסדר ועליתי לחדר, שמתי שעון מעורר ונרדמתי.
התעוררתי בבוקר עשיתי את ענייני הבוקר לבשתי ג'ינס טי שרט לבנה ויצאתי עם אור ללה גופרה.
אחרי שהיא דיברה כמה דקות עם המנהל הוא התקדם אלי, בחור שנראה ממש צעיר.
..: היי אני יהונתן.
אני: היי נעים מאוד מאי.
יהונתן: שמעתי עלייך הרבה מאור, ומה שאור אומרת אני מאמין לה.
אני: אוקיי.
יהונתן: בואי אני יראה לך את כל מה שאת צריכה לדעת ואת יכולה להתחיל.
הוא לימד אותי הכל והכניס אותי למשמרת.
אור: בואי מאמי אני יכיר לך.
זה דור היא הצביע על אחד העובדים וזה סער ושון הוא הצביע על השנים שבדיוק הכינו את הגלידה.
הם קיבלו אותי ממש יפה.
דור: יאללה שיהיה לך בהצלחה. בואי תראי איך עושים את זה..
הוא התקדם ממש מצחיק והתחיל להסביר לי איך למכור להם. הייה ממש מצחיק
עשיתי איתם גם סגירה לא הפסקנו לצחוק.
דור: יהונתן בוא בוא שנייה..
יהונתן בא לכיוון דור וחילק לו כמה כאפות
דור: תירגע ינוקי והם התחילו לריב.
דור: שים אותנו מחר גם ביחד הוא אמר והצביע עליהם ועלי.
יהונתן: מאי זה בסדר?
אני: כן.. חייכתי
יהונתן: הסתדרת מאמי.. חייכתי ואור ואני הלכנו
אור הורידה אותי בבית והמשיכה..
נכנסתי ונתתי נשיקה לאמא
אמא: יפה שלי, איך הייה?
אני: כייף ממש, חבר'ה ממש טובים.
אמא: יופי מתוקה שלי, זה יעשה לך טוב.
חיים: מה אני לא יכול לקבל קצת חיבה?
אני: ברור שכן אמרתי והתיישבתי לידו.
חיים: אז הולך טוב?
אני: רק היום הראשון אבל נראה לי שכן.
חיים: יופי מתוקה שלי.
אני: אמא אולי נכין ארוחת ערב ונאכל כולנו היום?
אמא: יאללה...
אני: יופי אני עולה להתקלח, חיים תגיד לכולם לא לארגן תוכניות להיום ושאני יסיים נכין.
עליתי ושמעתי את אמא אומרת לחיים בשקט שהיא שמחה.
סיימתי להתקלח זרקתי על עצמי משהו וירדתי למטה.
הכנתי עם אמא פסטה, תפוח אדמה מוקרם, סלט וכרובית בתנור.
אחרי שהכל הייה מוכן קראנו לכולם והתיישבנו.
הסתכלתי על כולם והבנתי כמה פספסתי אותם בחודשים האחרונים, על עדי איך הוא גדל והוא כבר זורק פה ושם מילים, על ליאן הנסיכה שלי שהופכת לאט לאט לגיברת, על ליאור וגיל המהממים וכמובן על אסף.
חייכתי... החלטתי שזהו השינוי התחיל.
אמא: תקשיבו אנחנו רוצים לנסוע לים המלח, עם ליאן ועדי.
אני: ישששש בית ריק.. צעקתי.
אמא: מי שמעוניין להצטרף שיבוא.
אסף: אני חושב שנשאר עם הבית הריק.
חיים: מכוערים...
סידרנו את המטבח ביחד והתיישבנו לראות סרט הייה לי כל כך כייף.
שמתי שעון מעורר סיפרתי לבנות ונרדמתי.
התעוררתי מהשעון מעורר, התארגנתי לעבודה, לקחתי את האוטו ונסעתי.
עשיתי פתיחה עם שון.
שון: טוב פתיחה זה לא כזה קשה.
אני: טוב קטן עלי... התחלנו לסדר.
שון: איזה כיף פנים חדשות.
אני: תודה אמרתי עם חיוך ביישני.
אחרי שפתחנו דור וסער הגיעו..
דור: בוקר טוב לכל היפות.
שון: מה אני עז?
דור: אתה יפה כפרה..
שון: זבל..
דור וסער החליפו לחולצה של לה גופרה והתחלנו לעבוד הייה מצחיק.
דור: תהיי אחות ותישארי איתי לסגירה? כי שני החארות האלה דופקים ברז.
אני: סבבה אין בעיה.
דור: תלמדו תלמדו.
סער: יזבל היא צעירה היא צריכה לעשות סגירות.
אני: יכולה ללמד אותך כפרה אמרתי ודפקתי לו כאפה בגב.
סער: נראה הוא אמר והוציא לי לשון
עבדנו מלא, אבל לא הפריע לי זה עשה לי טוב.
לקראת 10 התחלנו לסגור.
דור: אז מה יש לך מישהו?
אני: לא, תקופה קצת קשה מנסה להתגבר עליה.
דור: מה נפרדתם?
אני: סתם סיפור ארוך.
דור: יש לנו סגירה שלמה לעשות הוא אמר עם חיוך קטן.
התחלנו להוציא את כל הגלידות למקפיא וסיפרתי לו הכל.
דור: פשש חתיכת סיפור.
אני: כן, אבל עובר לאט לאט.
דור: הכי חשוב.
אני: מה איתך?
דור: יש לי חברה, אבל תקופה לא טובה.
אני: יש עליות וירידות... כמה זמן אתם ביחד?
דור: שנתיים וחצי.
אני: פשש מכובד..
העברנו נושא וצחקנו בלי הפסקה ב 11 וחצי סיימנו וראיתי בפלאפון מלא הודעות מהבנות חזרתי אליהן.
אחרי 5 דקות הייתי בבית כבר, נכנסתי להתקלח וכשיצאתי ראיתי את יוגב ומתן בגינה.
אני: הייי אמרתי ונתתי להם נשיקה
יוגב: איך בעבודה?
אני: אשש ממש כייף.
מתן: יפה יפה.
אסף התיישב על הנדנדה.
אסף: רוצה לבוא איתנו?
אני: לאיפה?
אסף: חמישי היום כפרה...
אני: שכחתי..
אסף: מסיבה טובה..
אני: איפה הבנות?
יוגב: צליל חולה וכל השאר לא רוצות.
אני: ובן?
יוגב: לא בא.
אסף: אור תכף באה .
אני: טוב אני עולה להתארגן.
הוצאתי חצאית שחורה וחולצת שיפון נופלת, נעל יפה התאפרתי סידרתי את השיער, בושם אודם וירדתי למטה.
שתינו קצת ויצאנו למונית.
אחרי חצי שעה נכנסו, מקום מטורף רקדנו.
מתן: בואי רוצה בירה?
אני: כן יאללה..
התיישבו בבר והזמנו בירה.
מתן: נשבע לך שאת הכי יפה במסיבה..
אני: נשבעת לך שאתה הכי מסטול במסיבה.
מתן: מילה שלא..
עשינו כמה תמונות לא הפסקנו לצחוק.
אני: איך זה שלא התחלת עם אף בחורה..
מתן: אני אומר לך יש לידי את הבחורה הכי שווה מה אני צריך להתחיל עם בחורות.
אני: יפה לך 1:0 לך כפרה.
מתן: מותק אני גידלתי אותך את אומרת לי 1:0
אני: אתה עף על עצמך כפרה.. אמרתי והלכנו לרקוד, הייה לי ממש מצחיק איתנו אחרי שעתיים חזרנו הביתה.
בבוקר קמתי וראיתי שיש לי הודעה מצליל ומתן.
צליל: מאמי רוצה ללכת לקניון?
עניתי לה שכן והיא אמרה שהיא תאסוף אותי עוד שעה.
מתן: התכוונתי לכל מילה..
אני: נסיך אמיתי שלחתי לו וקמתי להתארגן.
לבשתי גרביון שחור ג'ינס קצר וחולצה נופלת. התאפרתי ואחרי כמה דקות צליל אספה אותי.
סיפרתי לה על המסיבה
צליל: אולי הוא בקטע שלך?
אני: נראה לך?
צליל: כן
אני: עזבי שטויות, אין לי כח למערכת יחסים עכשיו.
צליל: נו מעולה, מתן הוא לא אחד למערכת יחסים.. רק להעביר את הבאסה והכאב.
אני: אויש שתקי...
הגענו לקניון קנינו קצת בגדים
אסף סימס לכולם שיושבים אצלנו היום כי יש בית ריק.
דור שלח לי הודעת שבת שלום.. שמחתי שהכרתי אותו.
נחתי והתעוררתי ב 7 לארגן את הבית.
הכנו קריוקי קנינו קצת שטויות וב 9 כולם הגיעו. כן גם בן ועוד שרמוטה.
אבל כבר לא התייחסתי לשטויות האלה.
הבנות הגיעו, והתחיל להיות ממש מצחיק
שרתי עם מתן בקריוקי ואחרי זה עם לירן.
מתן: מאי נו תפסיקי לשיר אי אפשר לשמוע אותך כבר.
אני: בואנה יזבל אני שרה הכי יפה פה.
מתן: ממש.. דפקתי לו מבט בצחוק והלכתי למטבח.
אחרי כמה שניות מתן בא.
אני: שוב אתה מסטול?
מתן: אז מה גם את מסטולה.
אני: לא.. אמרתי ולקחתי שלוק מהבירה.
מתן: עלק לא.. הוא אמר והתקרב אלי.
אני: מתן דיי, אני סיימתי עם גברים.
מתן: בדיוק אני אמרתי אותו דבר על נשים.
הוא חיבק אותי, כל כך הרבה זמן לא הרגשתי חיבוק מגבר.
אחרי כמה שניות הוא שחרר.
אני: תודה אמרתי..
מתן: על מה?
אני: החיבוק..
מתן: בכייף תמיד הוא חייך והלכנו לכולם.
אחרי שכולם הלכו אור אסף גיל ואני סידרנו הכל ועליתי לחדר אחרי כמה דקות אור נכנסה
אור:...


החיים הלא צפויים 😊
מה דעתך?

חחחח מצחיקקק
ומה הכי לא צפוי הוא הכי טוב...ככה אומרים
במיוחד שמאבדים תקווה באהבה באותו הנקודה יכולה לבוא האהבה הכי גדולה..לדעתי 😊
שבת שלום נסיכה 😁

נסיככהה !!!

מקווה שתאהבי את ההמשך 😊

הוא חיבק אותי, כל כך הרבה זמן לא הרגשתי חיבוק מגבר.
אחרי כמה שניות הוא שחרר.
אני: תודה אמרתי..
מתן: על מה?
אני: החיבוק..
מתן: בכייף תמיד הוא חייך והלכנו לכולם.
אחרי שכולם הלכו אור אסף גיל ואני סידרנו הכל ועליתי לחדר אחרי כמה דקות אור נכנסה
אור:...
אור: מה כפרה?
אני: מה אמרתי והסתכלתי עלייה?
אור: את ומתן? אמרה במבט מוזר..
אני: אויש אור.. הכי לא. די אמרתי לך אני סיימתי עם גברים.
אור: עוברת לנשים?
אני: לא סתם לבד קצת.. היא חיבקה אותי ויצאה מהחדר..
התחיל לרדת גשם אז הלכתי לכיוון החלון וסגרתי אותו.
שמתי שעון מעורר, כי אני עובדת.
קמתי ליום שישי גשום ביותר. התחלתי להתארגן לעבודה ואחרי חצי שעה יצאתי.
הגעתי וראיתי את שון ודור.
אני: שולם חמודים אמרי ושמתי את התיק בצד.
שון: שלום כפרה.
התחלנו לעבוד ואחרי שעתיים בדקתי את הפלא ראיתי sms ממתן.
בלי יותר מדי מחשבות, בא לך לשבת היום ?
אוף אמרתי ושמתי לב שדור מאחורי.
דור: מה קרה? הוא שאל והרמתי את הפלאפון הוא לקח לי אותו מהיד וקרא.
דור: מי זה?
אני: ידיד שלי... חבר של האקס.
דור: האקס שלא זוכר?
אני: כן.
דור: נו מה איכפת לך לשבת איתו.
אני: לא איכפת לי הוא כמו אח שלי.. סתם לא יודעת, דור.. איבדתי תקווה בגברים.
דור: בסדר מאי, אתם ידידים. ואם את מרגישה שכיף לך פשוט תזרמי אל תחשבי יותר מדי.
אני:כן?
דור: ברור מותק.. הוא אמר ונתן לי נשיקה בלחי.
סימסתי למתן. " כן  "
הוא רשם לי להיות מוכנה ב9.
המשכתי לעבוד עשינו סגירה מצחיקה ושון הקפיץ אותנו הביתה.
התקלחתי והלכתי לישון.
לא עשינו קידוש, ההורים לא בבית ולאף אחד לא הייה כח להכין אוכל. אז הזמנו לאכול ממסעדה סינית.
אור ומתן יצאו ונשארתי עם גיל וליאור.
גיל: איפה את היום?
אני: סתם נפגשת עם מתן.
גיל: טוב חברים שלי באים, אם משעמם לך אז..
אני: כפרה עליך.
עליתי לחדר, לבשתי ג'ינס חולצה לבנה ארוכה כי כבר קר, התאפרתי. מגפונים והייתי מוכנה.
סימסתי לבנות, הן רשמו שהן יוצאות למסיבה. ואחרי 10 דקות מתן התקשר שאני ארד למטה.
ירדתי ונכנסתי לאוטו.
מתן: הייתי בטוח שתגידי לא..
אני: למה?
מתן: לא יודע, הרגשה.
אני: אז לאיפה?
מתן: נלך לשבת בפאב בים?
אני: יאללה זורם.
אחרי רבע שעה הגענו, הייה מצחיק כרגיל.
התיישבנו בפאב הוא הזמין סתם בריזר ואני יין.
צחקנו שעות כמו תמיד.
מתן הוא הסתכל עלי, העיניים שלנו לא יכלו לרדת אחד מהשנייה. הוא התקרב אלי, הרגשתי את הנשימות שלו.
אני: מה אנחנו עושים? לחשתי לו...
מתן: חיים את הרגע.. הוא אמר ונסחפנו לנשיקה מטורפת.
אני: אז בגלל זה בחורות רודפות אחרייך אמרתי והוא נתן לי עוד נשיקה.
מתן: סתמי... כולן דפוקות.
אני: זה נכון.
מתן: איך פספסתי אותך.
אני: תשמע... תמיד היית אח.
מתן: זבל.. הוא אמר וחיבק אותי.
אחרי שעתיים הלכנו הביתה. יצאתי מהאוטו וגם הוא
מתן: מאי?
אני: מה?
מתן: בואי פשוט נזרום הוא אמר ונתן לי נשיקה בצוואר.
אני: טוב אמרתי בשקט, ונסחפנו שוב לנשיקה.
הוא נסע ואני נכנסתי הביתה. ישבתי קצת עם חברים של גיל ונכנסתי לישון.
בבוקר התעוררתי ואמרתי לצליל לבוא אלי.
היא הגיעה, הבאתי שוקו ונכנסו מתחת לשמיכה.
אני: טוב תחזיקי את עצמך חזק.
צליל: נו? היא אמרה בחיוך....
אני: את לא תאמיני...
צליל: נו דברי כבר.....
אני: מתן ואני התנשקנו.
צליל: באמא שלך?
אני: כן.. אמרתי ושמתי את השמיכה על הפנים.
צליל: נו זה מעולה.. אבל הוא פרפר..
אני: תשמעי, אנחנו זורמים... לא מחפשת להתאהב עכשיו.
צליל: אז סבבה אחותי.
ראינו סרט ואז קיבלתי SMS...
מתן: מאמי אנחנו באים לאסף עכשיו, רוצה ללכת לסרט אחרי זה?
צליל: חמודי הפרפר
אני: סתמיי...
רשמתי לו: כן מאמי...
צליל: איך בן ואסף יגיבו?
אני: ואי.. לא בא לי לדעת. אבל כרגע אין כלום.
צליל ואני ירדנו כשהם הגיעו, ישבתי ליד לירן ומתן ואני החלפנו מבטים.
הוא סימס לי : זרמי..
מתן: מאי ואני הולכים לסרט מישהו רוצה?
אסף: איזה סרט בקור הזה..
בסוף אף אחד לא זרם.
אני: טוב חמודים הלכתי להתארגן.
לבשתי טיץ שחור טוניקה, צעיף נופל ומגף. התאפרתי ואז אסף נכנס.
אסף: מה הקשר סרט עם מתן?
אני: סתם הולכים לסרט...
אסף: סרט?
אני: סרט אסף!
הוא יצא מהחדר וגם אני. ראיתי שמתן עם גיל בסלון.
אני: זזנו?
מתן: כן..
אמרתי ביי לגיל ויצאנו.
מתן:...


😊?