הצרות שלי עם גברים

עוד מעט אני בת 24 ועדיין לא מצאתי את האחד!
כמה שזה נשמע טיפשי, אבל זה עצוב בעיניי.
יצא לי לפגוש בחיים הרבה אנשים, בימינו אפשר לראות אפילו ילדות בנות 12 שכבר נמצאות "במערכת יחסים" רצינית, והנה אני מתקרבת לגיל 30 בצעדי ענק ועדיין לבד.
לא שאני נראת כל-כך רע, דווקא על זה אני מקבלת הרבה מחמאות.

בכל אופן סתם היה בא לי לשתף אותכם בכמה חוויות שעברתי בחיי, חלקן מצחיקות, חלקן עצובות וחלקן סתם חסרות משמעות.

בבית הספר הייתי ילדה שקטה, אף אחד לא שמע אותי מדברת חוץ מהחברות הממש קרובות שלי, בנים? זה בכלל לא היה בראש שלי, רק לקראת גיל 12 התחלתי להתעניין בהם אבל הם לא תמיד התעניינו בי.
באותה תקופה פגשתי ילד שברגע אחד כבש את ליבי, הוא לא היה צריך אפילו לדבר, רק המבט שלו גרם לי להרגיש צמרמורות בכל הגוף, הוא היה חבר של אח שלי.
לאחר שתי פגישות קצרות איתו הוא נעלם ולא ראיתי אותו הרבה זמן עד שגיליתי שהוא גר בצפון והוא בא לביקור פעם בשנה, אפילו טלפונים לא החלפנו.
כך במשך שנים חשבתי עליו לא הצלחתי להמשיך הלאה.
באותה תקופה לא הייתי מטפחת את עצמי כלכך, איפור, פן, בגדים יקרים וכל היתר לא היו חברים שלי ובנים הסתכלו דווקא על בנות שכן מתחברות לנושא הזה.
בגיל 15 כשהיתי יוצאת ל"מועדון" , אם אפשר לקרוא לזה כך, הכל היה כל-כך תמים, לא הינו צריכים לשתות אלכוהול כדי לרקוד, לא ידענו מה זה. הינו יוצאות לשם עם החברות רק כדי לרקוד ושם מישהו ביקש ממני חברות בפעם הראשונה ואני ברוב טיפשותי סירבתי.
הטעות שלי הייתה שהשוויתי את הילד שביקש ממני חברות לאור, הילד שהיתי מאוהבת בו מגיל 12.
וכך עם כל ילד שהתעניין בי, שללתי ושללתי את כולם.

החיים המעניינים החלו רק אחרי גיל 21 כשסיימתי צבא התחברתי לחברות קלבריות.
אז התחלנו לצאת למועדונים של ממש, להתלבש כמו שצריך ובנים החלו להתקרב אליי יותר.
אבל אני עדיין הייתי בשלי, רק אור היה בראש שלי, במשך כל השנים שחלפו לא הפסקת לחשוב עליו, היו מדי פעם בנים ששמתי עליהם עין אבל זה עבר לי דיי מהר.

הרבה חברות שהתחברו אליי התחתנו , הייתה לי התחושה שהייתי מן קמע שנותן מזל לבחורות ואני בעצמי נותרת בלי מזל.



אין לי זמן להמשיך עכשיו את הסיפור, אשתדל לעשות זאת כמה שיותר מהר.
שיהיה לכולנו שבוע טוב😊