לשחק בלב...

פרק - 43 -


המשכנו לרקוד,השעה היתה כבר מאוחרת
"נלך??"שאלה דנה
"מה קרה?"שאלתי והיא פיהקה
"אני עייפה"אמרה
"זה מוזר.בחיים לא רצית ללכת ממקומות אני תמיד הייתי צריכה להקים אותך"אמרתי
"היום אני עייפה"אמרה
"מותר לך נסיכה"אמרתי והיא חייכה,חיבקה את גל
"אוהב אותך"אמר גל
"גם אני אהבה שלי"אמרה
"אני הולך להגיד שלום..אתה בא איתי גל??"שאל ליאור
"כן"אמר גל
"אז אנחנו נצא החוצה נחכה לכם בחוץ"אמרה דנה
"כן "אמרתי
יצאנו החוצה...היו מלא אנשים בחוץ..."בואי נחצה נחכה ליד האוטו"אמרה דנה
"לא צריך בואי נחכה פה"אמרתי
"אז אני הולכת..תחכי להם פה"אמרה והתקדמה לכביש...שמעתי חריקה של מכונית
הסתובבתי לכיוון הכביש,מלא אנשים היו בכביש
"מה קרה??"שאלו
התקדמתי "דנה??"קראתי לה לראות לאן הלכה...נבהלתי מהמהומה
התקדמתי למעגל....חשכו עינייי
דנה היתה על הרצפה "מההההההההההההה דנההההההההההההההה"צרחתי, נפלתי על הרצפה
הרמתי את ראשה מהרצפה היא היתה מלאה בדם.....
השמלה הלבנה כבר לא היתה לבנה אלא אדומה
עינייה היו עצומות,בקושי ראו אותה
"דנההה"צרחתי ודמעות בעינייי
"דנהההההההההההה"קראתי
"הזמנו אמבולנס.."אמר בחור אחד...עטפתי את גופה,חיבקתי אותה
"לירזזזזזזזזזזזזזזזזז"קראו
"אני פה"לחשתי
"היא פההההההה"צעק אחד הבנים שהיה לידי
לא ראיתי כלום בעיניי
"מה זה??????? דנההההההההההההה"צעקו גל וליאור
הם בכו איתי,האמבולנס הגיע..
הכניסו אותה לאמבולנס ונסעו לבית חולים
אחד הבנים שהיה באיזור,הסיע אותנו ברכבו של ליאור ,נכנסנו לחדר הלם
התקשרנו להורים שלה
רק בכינו "ליאורררררר"אמרתי וחיבקתי אותו..כל אחד בעולם אחר לא מאמינה שזה קרה עכשיו
הרופא יצא מהחדר..
"משפחת לוי??"קרא וניגש אלינו
התכנסנו כולנו...
"אני מצטער...לא הצלחנו להחיות אותה"אמר הרופא ..לא נשמתי...ראיתי שחור.
התעוררתי אחרי כמה דקות, "דנה"אמרתי
"לירז זה אני גל"אמר
"גלללללל דנההההההה"אמרתי וחיבקתי אותו חזק שנינו בכינו
"היא הלכה לי לירזזזזזז היא הלכה לי"אמר ובכה
הבטתי בעינייו "למה לא אני"אמרתי בלחש
"איפה ליאור?"שאלתי
"הלך"אמר
"לאן?"שאלתי ידעתי שקשה לו זאת אחותו היחידה..
"אחרי שהרופא אמר את מה שאמר הוא נעלם.."אמר
"ילדייים"קראו אמא ואבא ושיר
חיבקתי אותם וכך גם גל
"אמא היא הלכה לי.."אמר גל ובכינו כולנו
הייתי עוד בהלם...האחות,החברה מי שגדלה איתי כל חיי,נעלמה..לא תחזור יותר...,
הלב שלי נשבר בקושי נשמתי...
לא רציתי לחיות...

------------------------------------

ישבתי על החול,מסתכל על הגלים,בכיתי..בכיתי בלי הפסקה..
אחותי,החברה הכי טובה שלי..הלכה לי ולא תחזור לעולם...
הפלאפון שלי צלצל בלי הפסקה...
עניתי
"הלו"בלחש
"איפה אתה אחי??"שאל סער
"בים"אמרתי מדבר ובוכה
"אני בא"אמר וניתק
אחרי כמה דקות כבר היה פה...
חיבקתי אותו חזק "היא לא כאן יותר."אמרתי וליבי נשבר,דמעות על פניי
"תהיה חזק אחי.אני כאן לכל מה שתצטרך.."אמר
ניגבתי את הדמעות "המשטרה אצלכם בבית..מבררים מה קרה"אמר
התעשתי לרגע "לירז היתה איתה.."אמרתי בלחש
"אגב לירז..השארתי אותה שם לבד.."אמרתי
"אל תדאג היא הלכה עם גל הביתה.."אמר
שתקתי "בוא..ההורים שלך דואגים לך"אמר
נכנסנו לרכב ונסענו

הגעתי הביתה היה שקט,אמא בכתה בלחש..ואבא גם סבא וסבתא,דודים ודודות כולם היו
הם הביטו עליי..
התיישבתי ליד אמא,חיבקתי אותה..
דמעה זלגה על לחיי
"בשעה 4 תתקיים ההלוויה"אמר סבא
נהנתי את ראשי
"אני בחדר"אמרתי
"נפגש בהלוויה"אמר סער והלך
עליתי לחדרי,נשכבתי במיטה
מסתכל על התקרה,ופשוט פרצתי בבכי,התפרקתי...

----------------------------------------

עליתי לחדרי,הבגדים עוד היו מונחים על המיטה..הבגדים שלה..
אחזתי בחולצתה..מחבקת אותה חזק ודמעות מציפות אותי,כאב חזק בחזה...של חוסר אונים..
כאב לי הראש..
"לירז..."אמרה אמא ונכנסה לחדרי,חיבקה אותי
אחרי כמה דקות "תכנסי להתקלח..תנסי לנוח השעה רק 5 לפנות בוקר"אמרה
הרמתי את ראשי.."אני צריכה להתקלח"אמרתי
לקחתי לי מכנס קצר וחולצה ונכנסתי למקלחת..רק אז שמתי לב שכולי בדם..דם של דנה..
הנחתי את השמלה השחורה שלי מתחת לזרם בכיור,כל הדם החל לרדת..המים הפכו אדומים..
המים זרמו על גופי בכל גופי..
יצאתי מהמקלחת,כבר התלבשתי
נכנסתי לחדרו של גל..
הוא היה עם הראש על הרגליים,שמעתי שהוא בוכה
"גל"קולי רעד
"ג ל"אמרתי
הוא הרים את הראש,אחז בתמונתה "למה היא הלכה לי לירז??" ”ולמה היא??" "היא נראתה כמו מלאך...כזאת טובה"אמר בלחש
הביט בעיניי,דמעות זולגות מעיניו וגם מעיניי
חיבקתי אותו,אין לי תשובות לשאלותיו,דנה היתה מלאך..נראתה כמו מלאך תמיד עזרה תמיד היתה שם כשהיה צריך ..
"אני אתן לך לנוח"אמרתי בלחש ויצאתי
ישבתי במיטה,מסתובבת מצד לצד ולא מעכלת שהיא איננה ...לא רוצה להאמין בזה..

ושוב דמעות וכאב שלא נגמר,כאב שאי אפשר להפסיק..ניסיתי להרדם אולי אני חולמת..אולי אולי זה רק חלום??

הזמן עבר..
הגענו עם אבא ואמא ושיר וגם רון לבית העלמין
ראיתי את ליאור וגלית וחיים...
רצתי לחיים וגלית..עטפתי אותם,חיבקתי אותם ופשוט בכינו...עזבתי אותם הסתכלתי על ליאור..היו המון אנשים במקום...המשפחה שלהם מוכרת,דנה היתה מוכרת..הוא היה עם הראש למטה,ניגשתי אליו...הרגשתי פחד..לא יודעת למה..
"ליאור"לחשתי..הוא הרים את הראש,הסתכל עליי ולא אמר מילה
"דנה?"שאל
"לא ליאור זאת אני לירז"לחשתי
דמעה זלגה על לחייו,הוא הוריד את ראשו
"מאמי"קראתי לו שוב
ניסיתי לחבק אותו,ליטפתי את ראשו..
הוא הרים את ראשו שוב,הביט עליי וחיבק אותי..חזק!
בכינו...
"אחותי לא כאן."אמר
"האחות שלנו"אמרתי
הלוויה עברה לה בקושי רב,לא האמנתי שמי שקוברים שם זאת אחותי לנצח..החברה שלי מילדות..זאת שהיתה איתי בטוב וברע ולעולם לא שפטה..זאת שבכיתי איתה וזאת שצחקתי איתה..זאת שסיפרתי לה את כל הסודות וזאת שהתאהבנו ביחד..גיסתי,אחותי,חברתי..אחות לנפש..

החודש חלף לו והוא היה ממש קשההה!!
לא ישנתי וכך גם גל..דיכאון בבית...שקט סרר שם..
ליאור והוריו היו בדיכאון,המשטרה חקרה את המקרה..ליאור לא שיחק בחודש הזה..

------------------------------------------


ירדתי לסלון לשתות כוס נס..סיימתי לשתות את הנס ועליתי לחדרי..
עברתי ליד חדרה,שהיה סגור מאז אותו היום..
עמדתי ליד הדלת הלבנה..מהסס עם לפתוח..
התגעגעתי אליה מאוד,כל יום אני חושב שזה פשוט חלום רע,סיוט והיא תכנס הביתה עם החיוך שלה,עם אור על פניה,..תמיד דאגה,תמיד היתה שם בשבילי...האחות הקטנה שלי..
נגעתי בידית,נכנסתי לחדרה..
התמונות שלה על הקיר..הבגדים בארון,האיפור..תמונות עם לירז ותמונות עם גל...ותמונה משפחתית איתי ועם ההורים...נזכרתי במה שאמר השוטר להורים שלי..שזה תאונה של פגע וברח..הם מחפשים את הרוצח..
כן..האדם הזה רצח את אחותי...
הפלאפון שלי צלצל..סגרתי את הדלת ורצתי לחדרי.."אתה מוכן?"שאל מאיר
"כן"אמרתי והייתי כבר לבוש..היה לי משפט..
נסעתי לבית המשפט
מלא צלמים..נכנסנו לדיון בדלתים סגורות..
אותה נערת ליווי העידה ואמרה שזה לא היה אני אלא מורן,ראיתי בעיניו מבט של שנאה,מבט ממש נוראי..
ישבתי עם כל חברי הקבוצה שלי וגם ישבו שחקני הפועל...
"על פי הוכחות של אותה נערה ולפי הצילומים אני מכריזה שאותו שחקן שהיה עם שאר השחקנים אצל נערות הליווי הוא מורן בן שבת..."אמרה השופטת..
"יש"אמרתי
"יופי אחי הצדק יצא"אמר סער
"כן"אמרתי..ראיתי את ליאב,כולו הפוך ידעתי שזה בגלל מותה של אחותי דנה,הוא אהב אותה מאוד..

יצאתי מבית המשפט לכיוון הבית,לא רציתי לעשות כלום,לא היה לי חשק
בזמן האחרון התרחקתי מלירז...קשה לי לראות אותה,היא כל כך מזכירה לי את דנה..באופי,בחיוך..היה לי קשה

הפלאפון שלי צלצל..זאת היתה לירז...היססתי אם לענות אך בסוף עניתי..
"הלו"
"ליאור.."אמרה
השיחות היו קרות, באותה תקופה...
"תרצה להתראות?"שאלה
"יותר מאוחר אני עייף"אמרתי
"אוקיי,היה בסדר במשפט.?"שאלה
"כן,זה ..זה היה מורן...כמו שאמרתי"אמרתי
"יופי..זה ..זה משמח אותי.."אמרה
"כן"אמרתי
"אני צריכה לנתק,נתראה"אמרה
"ביי"אמרתי וניתקתי
כזאת שיחה קרה....

הזמן חלך לו עוד חודשיים חלפו..היה לי קשה,מאוד קשה..לירז ואני בקושי התראנו..
חזרתי לשחק והבוצה שלי היתה אלופת הארץ...ניצחנו..
המצב בבית היה לא קל,שנאתי להיות שם..היה שקט רוב הזמן...
קיבלתי שיחה ממאיר..לגשת לאיצטדיון הוא רצה לדבר איתי...

ניגשתי לשם
"היי"אמרתי
"היי ליאור,שב.."אמר
"מה קרה?"שאלתי
"תשמע יש בעיות,הקבוצה שלך בספרד..שהשאילה אותך ,צריכה אותך לכמה חודשים ואולי לכל העונה הבאה.."אמר
שתקתי...בדיוק מה שהייתי צריך,רציתי לברוח.....



😕 😕 😢 😢 😢

כמה עצב.....
זה הדבר הכי נוראי שקיים....

שלא יסע... שישאר.... שהוא ולירז ישקמו את הייחסים !!
הם כאלה מדהימים ביחד!

אני לא מאמינה 😢(
תמישיכיי!

אן את דנה יותר?!!??!
אמאאא הרגת אותיייי

פרק -44 -


הזמן חלך לו עוד חודשיים חלפו..היה לי קשה,מאוד קשה..לירז ואני בקושי התראנו..
חזרתי לשחק והבוצה שלי היתה אלופת הארץ...ניצחנו..
המצב בבית היה לא קל,שנאתי להיות שם..היה שקט רוב הזמן...
קיבלתי שיחה ממאיר..לגשת לאיצטדיון הוא רצה לדבר איתי...

ניגשתי לשם
"היי"אמרתי
"היי ליאור,שב.."אמר
"מה קרה?"שאלתי
"תשמע יש בעיות,הקבוצה שלך בספרד..שהשאילה אותך ,צריכה אותך לכמה חודשים ואולי לכל העונה הבאה.."אמר
שתקתי...בדיוק מה שהייתי צריך,רציתי לברוח.."אוקיי"אמרתי
"באמת? זאת אומרת..ההורים שלך? לירז?"שאל
"אני אסתדר...גם ככה קשה לי עכשיו פה בארץ"אמרתי
"אתה תטוס בעוד שבועיים..בדיוק מתחילים האימונים שוב ואחרי שבועיים מתחילה העונה"אמר
לחצתי לו את היד.."תמיד יהיה לך מקום כאן"אמר
"תודה מאיר"אמרתי והוא חייך,יצאתי מחדרו...
הסתובבתי במגרש,כזה גדול אני קטן ...
כבר בקושי הבנתי את עצמי..

----------------------------

קצצתי את הירקות בשקט,כבר בקושי מדברת...
חצי מהלב שלי מת..
"לירזי אני לא רגיל לשקט הזה שלך"אמר ציון
"גם אני לא"אמר ירין
"יהיה בסדר"אמרתי
"ירין אני צריך אותך"אמר גל,שהחליט להמשיך לעבוד במרץ מאז שדנה הלכה..
אבא סגר את לובלי בתל אביב, אחרי שראה שלא הולך שם..ממש בזמן..
"אחיך אחר"אמר ציון
"אני יודעת,כואב לי לראות אותו ככה"אמרתי
"גם לי,יהיה בסדר, אתם תהיו בסדר..דנה שומרת עליכם מלמעלה,גם אני איבדתי את אחותי.."אמר
"באמת?"שאלתי
"כן מחלה ארורה לקחה אותה.."אמר
"אני מצטערת"אמרתי
"זה בסדר,אני יודע מה את עוברת לירז,אני מקווה שימצאו את הדורס"אמר
הפלאפון שלי צלצל..אחרי יומיים שלא שמעתי ממנו,ליאור התקשר..
"הלו "עניתי
"אני צריך שניפגש"אמר
וזה לא נשמע לי טוב
"מתי?"שאלתי
"בערב אני יבוא לאסוף אותך"אמר
"טוב"אמרתי וניתקתי
הקור הזה שלו כאב לי כל כך
בזמן שהיינו הכי הרבה צריכים אחד את השני..הוא התרחק ממני...
הרגשתי כאילו אני הרגתי אותה..

"מה יש?"שאל ציון כשראה שאני עדיין בוהה בטלפון
"ליאור רוצה לדבר איתי"אמרתי בלחש
"הכל בסדר??"שאל ציון
"אני לא יודעת..הוא כבר שלושה חודשים קר אליי..כזה אחר"אמרתי
"אל תשכחי שאחותו נהרגה..."אמר
"גם החברה הכי טובה שלי נהרגה.."אמרתי והבטתי בעיניו,דמעה זלגה על הלחי ,אך עצרתי אותה
לא רציתי לבכות
"אני יודע,אתם צריכים להיות אחד לשני..עברתם את אותו כאב"אמר
"זה מה שאני חושבת "אמרתי
המשכתי לקצוץ את הירקות

הזמן עבר לו..הגעתי הביתה..התקלחתי,נכנסתי למיטה..מאז המקרה לא הצלחתי לישון לילה שלם,כל לילה מחשבות..סיוטים..
שמתי לי שעון מעורר
הזמן חלף והשעון האיר אותי..

שמתי עליי מכנס גינס וחולצה לבנה קצרה ,כפכפים ואספתי את שיערי לקוקו גבוה..
סגרתי את הדלת של החדר,גל בדיוק הגיע..
"לאן?"שאל
"להפגש עם ליאור"אמרתי
"מזמן לא ראיתי אותו"אמר
"גם אני"אמרתי ועשיתי פרצוף עצוב
"למה זה?"שאל
נכנסנו לחדר של גל
"אם הייתי יודעת גל,הוא ממש מתרחק ממני מאז שדנה הלכה"אמרתי
"אני לא מבין אותו..לא עדיף להיות אחד עם השני?? להתאחד עם הכאב?"שאל
"אתה צודק"אמרתי והוא הוריד את הראש
"מה ??"שאלתי
התקרבתי אליו,הרמתי את ראשו "אני מתגעגע אליה,לירז"אמר
"אני אוהב אותה כל כך ואני לא יודע מה לעשות עם הרגש הזה עכשיו"אמר ואחז בחזה שלו
"הלב שלי תיכף מתפוצץ..אני מתגעגע לנשיקות איתה,לחיבוקים שלה..לחום שלה..להכל!"אמר
דמעה זלגה גם מעיניי "להגיד לך שיהיה טוב?? אני לא יכולה..אבל אני יכולה להגיד לך שאני גם מתגעגעת ושכל הזמן הזה אני מחכה שתחזור שאולי זה חלום והכל יגמר..הזמן עובר אנחנו שנינו צריכים להיות חזקים בשביל זה יש לנו אחד את השניה..ואני מבטיחה לך שעוד תכיר אישה שתאהב לא יודעת אם כמו שאתה אוהב את דנה..אבל תכיר מישהי והחיים שלך יראו אחרת"אמרתי ולא האמנתי שאמרתי את זה..אבל הכל בשביל שהוא יחזיק מעמד ויהיה חזק!
הוא שתק ואז אמר "קשה לי אבל בגלל המילים שלך אני מבטיח לנסות להתגבר לירז..תודה אחותי"אמר וחיבקתי אותו חזק "אני אוהב אותך אחותי"אמר "גם אני "אמרתי

אחרי כמה דקות התנתקנו "לכי לליאור שלא יחכה לך"אמר
"אני די פוחדת,הקור הזה ביננו עושה לי עוד יותר רע"אמרתי
"יהיה בסדר,לכי תראי שטעית"אמר בחצי חיוך
"תודה גל..נתראה אחר כך"אמרתי נתתי לו נשיקה בלחי ויצאתי מהחדר..
ואז מהבית
ליאור היה בחניה,לא יצא מהרכב,
"היי"אמרתי
"היי"אמר בקור שכזה.."אז..לאן?"שאלתי
"לחוף הים מתאים לך?"שאל
"מבחינתי זה בסדר"אמרתי
הגענו
הוא החנה את הרכב,ישבנו לאכול ..ליאור שילם
"אכפת לך שנעשה סיבוב על חוף הים?"שאל
"לא"אמרתי
הלכנו על החול..השמש בדיוק לקראת שקיעה,כזה יפה ..
חיבקתי אותו והרגשתי איך הוא מתרחק לאט לאט...
כבר כאב לי מאוד המצב הזה...
התרחקתי ממנו.."קרה משהו לירז?"שאל
"אתה קר! "אמרתי
"אני קר??"שאל
הבטתי עליו והוא על כל דבר אחר.."כן ליאור אתה קר,אתה לא מחבק,לא מנשק אותי..מה יש לך?"שאלתי
"קשה לי,אולי תנסי להבין אותי??"שאל
"אני לא מבינה אותך?? רק לך קשה ליאור? גם לי קשה!"אמרתי
"שלושה חודשים בקושי התראנו וגם לא הסתכלת עליי אפילו.נשיקה בקושי..וגם זה בלי חשק! השיחות שלנו בטלפון..שלא נדבר על זה למה מי שישמע אותנו..לא יאמין שאנחנו זוג בכלל.."אמרתי
הוא שתק "אחותי מתה!! לירז את קולטת"אמר בקול רם
"אני לא מבינה איך זה קשור לנושא!!"אמרתי בעצבים
"זה קשור,הכל קשור"אמר
"דנה היתה גם אחותי,אני איבדתי חברה לנפש,אחות בדם..מי שהיתה איתי בטוב וברע ואני עדיין לא הגבתי אלייך בצורה כזאת..שלא נדבר על זה שאפילו לא דיברנו על זה בכלל... וגם אם תמשיך להגיד אני עדיין לא אבין אותך כי זה לא קשור !!! אני לא קשורה..!! "אמרתי
הייתי עצבנית כל כך "זה קשור לירז,אני לא יכול יותר,לא יכול להיות לידך,לראות אותך את ..היא אותו דבר את מזכירה לי אותה כל כך..קשה לי!! "צעק
צעקה שנכנסה לי ללב ושברה אותו..דמעות החלו לרדת על פניי "החיוך שלך,הדיבור שלך..הכל!!"אמר
"אוקיי הבנתי אותך..בגלל זה המבטים שלך והתחושות שלי בגללך כאילו הרגתי אותה!"אמרתי
הוא שתק,הסתובב ..הפנה לי את הגב ,הלוך וחזור.."אני חוזר לספרד"אמר ולא הביט בעיניי
רציתי למות באותו רגע..בלעתי את הרוק "אז זהו זה הדרך שלך להתמודד?? לברוח??"שאלתי
"אני צריך להיות לבד"אמר
שתקתי,כבר בכיתי "לירז.."הוא אמר ניסה להתקרב וזזתי הצידה "אל!! אל תתקרב אליי"אמרתי
הוא זז הצידה "שיהיה לך בהצלחה"אמרתי והלכתי משם ..
"חכי..אני אקח אותך הביתה"אמר
"אני אסתדר.."אמרתי,, למרות שידעתי שלא אסתדר.
"לקחתי אותך מהבית ואני אחזיר אותך"אמר,הוא הביט עליי ואני לא..
נכנסנו לאוטו..דמעות זלגו על פניי,ליבי נשבר לרסיסים..
ראיתי איך שהוא מסתכל עליי ...הוא עצר ליד הבית שלי
"לירז.."אמר והניח את ידו את רגלי..הבטתי לתוך עיניו..ראיתי שם דמעה .."אני מצטער..אני אוה.."אמר ועצרתי אותו גיחחתי "תחסוך ממני את השקרים האלה,מספיק מה שיש לי"אמרתי ויצאתי מהאוטו..רצתי הביתה..עליתי לחדר
"היי..נו?"שאל גל,המשכתי לרוץ לחדר..נשכבתי על המיטה ופשוט בכיתי..הוצאתי הכל!!!

ואוו..

זאת ההרגשה הכי מגעילה בעולם.. הקרירות הזאת.......

מדהים,
המשך דחוףףף!

פרק - 45 -



"דנה היתה גם אחותי,אני איבדתי חברה לנפש,אחות בדם..מי שהיתה איתי בטוב וברע ואני עדיין לא הגבתי אלייך בצורה כזאת..שלא נדבר על זה שאפילו לא דיברנו על זה בכלל... וגם אם תמשיך להגיד אני עדיין לא אבין אותך כי זה לא קשור !!! אני לא קשורה..!! "אמרתי
הייתי עצבנית כל כך "זה קשור לירז,אני לא יכול יותר,לא יכול להיות לידך,לראות אותך את ..היא אותו דבר את מזכירה לי אותה כל כך..קשה לי!! "צעק
צעקה שנכנסה לי ללב ושברה אותו..דמעות החלו לרדת על פניי "החיוך שלך,הדיבור שלך..הכל!!"אמר
"אוקיי הבנתי אותך..בגלל זה המבטים שלך והתחושות שלי בגללך כאילו הרגשתי אותה!"אמרתי
הוא שתק,הסתובב ..הפנה לי את הגב ,הלוך וחזור.."אני חוזר לספרד"אמר ולא הביט בעיניי
רציתי למות באותו רגע..בלעתי את הרוק "אז זהו זה הדרך שלך להתמודד?? לברוח??"שאלתי
"אני צריך להיות לבד"אמר
שתקתי,כבר בכיתי "לירז.."הוא אמר ניסה להתקרב וזזתי הצידה "אל!! אל תתקרב אליי"אמרתי
הוא זז הצידה "שיהיה לך בהצלחה"אמרתי והלכתי משם ..
"חכי..אני אקח אותך הביתה"אמר
"אני אסתדר.."אמרתי,, למרות שידעתי שלא אסתדר.
"לקחתי אותך מהבית ואני אחזיר אותך"אמר,הוא הביט עליי ואני לא..
נכנסנו לאוטו..דמעות זלגו על פניי,ליבי נשבר לרסיסים..
ראיתי איך שהוא מסתכל עליי ...הוא עצר ליד הבית שלי
"לירז.."אמר והניח את ידו את רגלי..הבטתי לתוך עיניו..ראיתי שם דמעה .."אני מצטער..אני אוה.."אמר ועצרתי אותו גיחחתי "תחסוך ממני את השקרים האלה,מספיק מה שיש לי"אמרתי ויצאתי מהאוטו..רצתי הביתה..עליתי לחדר
"היי..נו?"שאל גל,המשכתי לרוץ לחדר..נשכבתי על המיטה ופשוט בכיתי..הוצאתי הכל!!!

"אהההההההה" צרחתי אל תוך הכרית!! מזמן רציתי להתפרק ולא יכולתי,הכל היה כבד לי..הכל היה קשה לי!

"הייי הייי הייי מה קרה לך??"גל נבהל ופשוט רץ אחריי לחדר..
"קומי"אמר וניסה להרים את ראשי,גופי מהמיטה
"הוא טס לספרד"אמרתי והוא חיבק אותי חזק..
המשכתי לבכות "מה???"שאל לא מבין
"הוא עזב אותי אתה קולט??? הוא שונא אותי כי אני מזכירה לו את דנה..הוא לא יכול להיות לידי אפילו..להביט בעיניי!!"אמרתי לא יכולתי לסבול את המילים שלו,מה שהוא אמר כאב לי מאוד
"כאילו אני לא איבדתי את האחות שלי,כאילו לי לא קשה,כאילו אני לא סובלת"אמרתי
"הוא אפילו לא שאל את דעתי..."אמרתי ונזרקתי פשוט על הרצפה,בלי חשק לחיות
"דיי אל תגיבי ככה נשמה שלי,אני אוהב אותך וזה מספיק!! דיי מספיק סבלנו לירז בבקשה אל תתפרקי לי גם את"אמר וזלגה לו דמעה..פשוט תודה לאלוהים על אח כזה!!
"לא פלא שדנה כל כך אהבה אותך וכל כך נלחמה עלייך..היא ידעה מה אתה שווה"אמרתי
וחיבקתי אותו חזק
"את זוכרת שישנו אצלה לפני שזה קרה וחיבקנו אותה חזק והיא אמרה לנו אני עוד לא הולכת מכם..."אמר
"אני מתגעגעת אליה מאוד"אמרתי וכבר לא בכיתי...
"אתה זוכר את היום שהיא קלטה את אור עם ליאור והוציאה עליה את כל העצבים שלה"אמרתי וצחקנו.."אין אנשים כמוהה"אמרתי "צודקת"אמר ושתקנו
"אני חושב שדנה לא היתה רוצה שנתעצב..אלא שנשמח,היא תמיד היתה שמחה!"אמר
"נכון"אמרתי
"בואי נרד לאכול ביחד"אמר
"אכלתי כבר ובא לי להקיא.."אמרתי
"אני למטה..את בסדר??"שאל
"כן אני בסדר,תודה גל"אמרתי
"אין על מה אחותי"אמר וירד למטה..

קמתי מרצפה "איי דנה כמה אני צריכה אותך עכשיו.."אמרתי לתמונתה..


------------------------------


נכנסתי לחדרי,זרקתי את המפתחות על השידה..ונשכבתי על המיטה,דמעות זלגו על פניי,
אחרי כמה דקות ..התאוששתי..
ירדתי למטה, ההורים שלי בדיוק הגיעו מהעבודה...
"אהה מאמי"אמרה אמא..חיבקתי אותה
"רוצה לאכול?"שאלה
"לא.."אמרתי
"אני צריך לדבר איתכם"אמרתי
"מה?"שאל אבא
"אני חוזר לספרד"אמרתי
"מה!?????????????????איך אתה עושה דבר כזה ליאור"אמר אבא
שתקתי "אתה לא יכול לעזוב אותנו עכשיו..אנחנו צריכים אותך אתנו..מספיק אחותך לא פה"אמרה אמא ובכתה
"צריכים אותי שם,אמא אני מצטער..אבל אני צריך את זה"אמרתי
"ומה עם לירז?? לא מגיע לה ליאור!"אמר אבא
,"נכון מאוד"אמרה אמא
"לירז תתגבר.."אמרתי וכאב לי בנשמה!
"ואתה?"שאלה
"גם אני יתגבר!"אמרתי
"תבואו אליי..אני מבטיח לחזור..לא נוסע להרבה זמן"אמרתי
"מבטיח??"שאלה אמא
"מבטיח"אמרתי והיא חייכה..
חיבקתי אותם...חזק!
שבוע חלף לו... נפגשתי עם החברים ועם מאיר בכדי להפרד
"הלו"עניתי זה היה אבא
"בוא מהר לתחנת המשטרה"אמר וניתק
"אבא??"שאלתי ולא היתה תשובה..
נסעתי לתחנת המשטרה
הגעתי לשם..גל ולירז היו שם עם ההורים שלי..היא לא הביטה עליי אפילו
"מה??"שאלתי את אבא
"ליאור מצאו את הרכב של הדורס..ואת הדורס"אמרה אמא
וכולה בוכה "מה?? מי זה הבן זונה הזה??"שאלתי
"תשב"אמר אבא
ישבתי "מה?? מי זה??"שאלתי והוא התקשה לענות לי
לא עברה דקה ונכנסו שוטרים עם עצור כשפניו מכוסות "תוריד את החולצה שנראה אותך,להרוג אותה ולברוח לא התביישת..עכשיו את מתבייש??"צעקתי
"דיי תרגע"אמר אחד השוטרים ותפס אותי ואת אבא ואת גל..
"מי זה??"שאלה לירז...
עיניי חשכו..הלב שלי היה על מליוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן פעימות בדקה "אתה??????????"צרחתי
לירז התעלפה..."תפסו אותה"צעק שוטר
הושיבו אותה על כסא,"לירז"התיישבתי לידה...
"זה...זה...מורן"אמרה בלחש..
"אמרתי לך שהוא שטן!!..אני ארצח אותו"אמרתי וניסיתי לתפוס אותו אך עצרו בעדי "תרגע או שנצטרך לעצור אותך"אמר אחד השוטרים
"דיי ליאור תרגע"אמרה אמא
לא יכולתי לראות אותה ככה,התבגרה בעשר שנים...
כולה בוכה..
חיבקתי אותה..
"למה עשית את זה??"צעק גל
"אמרתי לה לעוף ממני..שלא תתעסק איתי"אמר מורן
עוד יותר התמלאתי שנאה!!
"תכניסו אותו ותוציאו אותם.."אמר אחד השוטרים
העורך דין יצא איתנו מהתחנה.."מחר יהיה משפט בתשע בבוקר..אין עוד על מה להתעכב"אמר
"נתראה בבוקר"אמר אבא
"אני מצפה שיכנס לכל חייו לכלא..הוא רצח אותה!"אמרתי ודמעות על פניי
"אני יודע..יתחקרו אותו היום ומחר נדאג שיכנס להמון שנים על רצח"אמר העורך דין
"שום דבר לא יחזיר לי את הבת שלי"אמר אבא
"אנחנו הולכים..נבוא מחר "אמר גל וחיבק את אחותו...הסתכלתי עליה..ידעתי שהיא נפגעה ממני..אני מכיר אותה..

---------------------

נכנסנו לאוטו ,גל נהג.."אני לא מאמינה שמורן זה שדרס אותה"אמרתי
"הוא לא דרס הוא רצח אותה..שמעת אותו הוא הודה בזה"אמר
נזכרתי באותו יום שפגשנו אותו במועדון...

=======

"אחותי תראייי"אמרה דנה ורקדה בכייף שלה
"מה הוא עושה פה.? רק שליאור לא יראה אותו"אמרתי
"אויי זה מה שחסר לי"אמרה דנה.ראינו את מורן
"חכי אני תיכף חוזרת"אמרה דנה והלכה
"לאן??"שאלתי אבל לא ענתה לי..אמרה משהו למורן והוא היא נראה עצבני,יצא מהמקום
"מה קרה?"שאלתי כשחזרה
"סילקתי אותו"אמרה בצחוק
"את מה??"שאלתי לא הבנתי
"אמרתי לו שילך לא בא לי מריבות..במיוחד אחרי מה שעשה לליאור"אמרה
"אבל למה דנה? זה לא מקום שלנו"אמרתי
"תעשי לי טובה הוא לא רצוי בשום מקום"אמרה
"צודקת"אמרתי והיא חיבקה אותי
======


"לירזזז?"קרא לי גל
"אה"אמרתי
"על מה את חושבת?"שאל
"על דנה..על אותו היום שזה קרה ..מורן הגיע למועדון וזה עצבן את דנה היא לא רצתה שליאור יריב איתו והיא פשוט ביקשה ממנו להסתלק"אמרתי
"מה??? אני לא מאמין למה שאני שומע.."אמר
הגענו הביתה...נכנסתי למקלחת..שמתי פיגמה ופשוט נזרקתי על המיטה...
הבוקר הגיע

נסענו אני וההורים שלי וגל לבית המשפט
הוריו של ליאור כבר היו שם וגם הוא..

מבטינו הצטלבו..אך הזזתי את ראשי..כאב לי לראות אותו..וכאבו לי עוד יותר המילים שלו..
לא יכולתי לסלוח לו,הבטחתי לעצמי לשכוח אותו וכך יהיה..

המשפט התחיל..

העלו את מורן לכסא הנאשמים ושם הוא החל לספר את הכל..
"הגעתי למועדון..דנה ניגשה אליי שתיתי המון היא פשוט ביקשה ממני ללכת..אמרתי לה לעוף ממני היא לא הקשיבה"אמר
"תלך כבר אתה לא מבין שאתה לא רצוי פה! היא צעקה..הבטתי לה בעיניים ואמרתי לה שזה לא יגמר ככה,שהיא תצטער על המילים שלה"אמר .."יצאתי מהמועדון אחרי ששתיתי המון,נכנסתי לרכב אחרי כמה דקות ראיתי שהיא יצאה גם..הייתי חייב להתנקם בה..רציתי רק לפגוע בה קצת.."אמר ושתק היה המון רעש בבית המשפט אחרי ההודעה שלו....בכיתי..הלב שלי נדבר,ההצהרה שלו היתה כואבת..כמו סכין בלב!
"שקט בבית המשפט"אמר השופט
נהיה שקט ואז קראו לי לעלות...
"יהיה בסדר"אמר גל ואחז בידי..
התחלתי לספר את מה שידעתי "היא ראתה אותו,ניגשה אליו..כששאלתי אותה מה קרה שם כי ראיתי שמורן היה עצבני היא אמרה שהיא סילקה אותו,שהוא לא רצוי בשום מקום..היא דאגה לאח שלה במיוחד אחרי שמורן הפליל את שמו של ליאור עם הנערות ליווי..היא לא רצתה שהם יריבו.."אמרתי
"למה בעצם היו להם המריבות האלה?"שאל העורך דין של מורן
"אין לי מושג ממה החלה השנאה של מורן אני רק יודעת שההוכחות היו לטובת ליאור..מורן היה עם הנערות ליווי והוא ידע שליאור יחזור לארץ וזה לא טוב לו.."אמרתי
"ואת? האם היה לך או יש לך קשר לליאור? למורן?"שאל..בלעתי את הרוק...
"לפני שנה בערך הכרתי את מורן,התידדנו ואז הוא החל לשקר ולהגיד לי דברים על ליאור..דברים שהיו שקריים..וכן ליאור ואני היינו זוג"אמרתי..הבטתי על ליאור לשניה והמשכתי להסתכל על העורך דין של מורן..
"הייתם?? ולמה זה לא כך עכשיו??"שאל
"אדוני השופט,הוא יוצא מהקשר המשפט..אני מתנגד"אמר העורך דין של ההורים של ליאור
"צודק..אתה סוטה מהמשפט"אמר השופט
"אם כך אין לי מה להוסיף"אמר העורך דין והתיישב
"את יכולה לחזור למקומך"אמר השופט וכך עשיתי...
אחרי שעדי הראיה שהיו במקום דיברו השופט ביקש הפסקה של עשר דקות
כולם יצאו מהאולם..המשכתי לשבת שם..בוהה בקירות,..מדמיינת את דמותה של דנה..צוחקת מחייכת,כזאת יפה..עדינה..
דמעה זלגה על לחיי..ניגבתי אותה..
ליאן התיישבה לידי "מאמי שלי אני יודעת שקשה לך אבל תנסי להתגבר"אמרה
חיבקתי אותה.."אני מתגעגעת לימי ראשון עם דנה ואיתך..השופינגים שלנו"אמרתי
"גם אני"אמרה
בכינו וצחקנו..."איזה בחורה מדהימה..הכל היא עשתה בשביל אחרים"אמרה
"נכון"אמרתי
"הנה כולם באים.."אמרה
הסתכלתי עליו,על ליאור..רציתי לרוץ אליו,לחבק אותו,לאהוב אותו..."אני לא יכול להיות לידך..."הדהד לי בראש..
חזרתי למקומי...
השופט חזר ואז החל לדבר.."......


יאללה תגובות ואני ממשיכה...

וואי כל כך עצובבב...
😢

נוראייי...

המשךך!!!

פרק - 46 -



כולם יצאו מהאולם..המשכתי לשבת שם..בוהה בקירות,..מדמיינת את דמותה של דנה..צוחקת מחייכת,כזאת יפה..עדינה..
דמעה זלגה על לחיי..ניגבתי אותה..
ליאן התיישבה לידי "מאמי שלי אני יודעת שקשה לך אבל תנסי להתגבר"אמרה
חיבקתי אותה.."אני מתגעגעת לימי ראשון עם דנה ואיתך..השופינגים שלנו"אמרתי
"גם אני"אמרה
בכינו וצחקנו..."איזה בחורה מדהימה..הכל היא עשתה בשביל אחרים"אמרה
"נכון"אמרתי
"הנה כולם באים.."אמרה
הסתכלתי עליו,על ליאור..רציתי לרוץ אליו,לחבק אותו,לאהוב אותו..."אני לא יכול להיות לידך..."הדהד לי בראש..
חזרתי למקומי...
השופט חזר ואז החל לדבר.."אז ככה,לנוכח הנסיבות והארועים ..ההצהרות ..אני מודיע כי הנאשם מורן בן שבת אשם בהריגה במזיד,נהיגה בשכרות..והסתרת ראיות ובריחה של כמה חודשים..ויכלא למשך 40 שנה ..תם המשפט"אמר וקם ממקומו..כל התקשורת שהיתה ואנחנו קמנו ממקומנו.."סוף סוף קיבל את מה שמגיע לו"אמרה אמא
חיבקה אותי ואת גל..שתקנו שנינו..זה לא מה שיחזיר את דנה,אבל זה מה שיכלא את השטן הזה שלא הפסיק לעשות רע לאנשים!
נסענו הביתה...אחרי שאמרתי שלום לגלית וחיים..


-----------------

הימים עברו להם..ארזתי את התיק..
הגענו לשדה התעופה,
"ביי מאמי תשמור על עצמך"אמרה אמא
"אני אשמור..אמא אני יכול לבקש ממך משהו??"שאלתי
"מה מאמי?"שאלה
"תשמרי לי על לירז?"שאלתי ובקושי נשמתי..
"ברור נשמה שלי לירז היא הבת שלי,אני תמיד אשמור עליה.."אמרה וחייכתי
ידעתי כמה הם אוהבים אותה..
"אני לא רוצה שהיא תמשיך להיות עצובה.."אמרתי ואמא ליטפה את פניי
"אני יודעת שאתה אוהב אותה,אז למה לא הצעת לה לבוא איתך?? אני בטוחה שהיא היתה באה"אמרה
"אני אוהב אותה יותר מידי, אני לא יכול לראות אותה היא מזכירה לי כל כך את דנה אמא וזה קשה לי אני צריך להתרחק קצת..להרפות קצת..ואני יודע שהיא היתה באה איתי אפילו לסוף העולם"אמרתי
"אל תדאג היא בידיים טובות אני מבטיחה.."אמרה..

"יאללה ילד קוראים לך לטיסה"אמר אבא..חיבקתי אותם חזק...כאב לי שהיא לא באה להפרד ממני אבל מה ציפיתי אחרי כל מה שאמרתי..עליתי למטוס...

---------------------------

הבטתי בחלון..ודמעות בעיניי..
"מה יש ילדה?"שאלה אמא
"ליאור נוסע היום.."אמרתי
"יהיה בסדר נשמה שלי.."אמרה
"אני יודעת"אמרתי
ואז שיר נכנסה "לירזי..אני ורון הולכים לעשות סיבוב אולי תצטרפי"אמרה
"זה רעיון מעולה..תצאי קצת"אמרה אמא
"אין לי כל כך חשק"אמרתי
"מזמן לא בילינו מאז שהתגייסתי ..יאללה בואי..תשני אווירה,זה יעזור לך"אמרה שיר
"טוב"אמרתי והיא קפצה משמחה..
"תני לי כמה דקות להתארגן"אמרתי
"סבבה אנחנו למטה מחכים לך"אמרה והלכה
"אני גם ארד למטה"אמרה אמא ונשקה לי בראש
חייכתי..היא סגרה את הדלת..עמדתי מול המראה..
הסתכלתי על עצמי,מזמן לא התאפרתי..אפילו לא סומק..לא התארגנתי כמו שצריך..ונזכרתי כמה דנה שנאה אנשים כאלה שמזניחים את עצמם..ולא משנה מה הסיבה,תמיד היא רצתה לשנות,לתמוך..להיות!
אין ולא יהיו אנשים כמוהה..
פתחתי את הארון,הוצאתי לי גינס בהיר וחולצה שחורה נופלת..נעלי בובה..אספתי את השיער לקוקו גבוה..טיפה סומק,ובושם...
לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה
"אווו סוף סוף מאמי שלי את נראת נהדר"אמרה אמא בחיוך,תמיד ידעה איך להעביר דברים בטוב
"אל תגזימי אמא..כולה טיפה סומק"אמרתי
"את יפה את לא צריכה יותר מזה"אמרה
"איפה גל?"שאלתי
"בלובלי..יבוא בערב"אמרה שיר
"טוב נזוז?"שאל רון
"יאללה.בייי אמא"אמרתי ויצאנו

הגענו לקניון,הם קנו מלא דברים האמת לא היה לי חשק לקנות כלום אבל בשביל לא לבאס קניתי חולצה חמודה,אכלנו בחוץ..צחקנו קצת מזמן לא יצאתי..
הגענו לאוטו..
הפלאפון שלי צלצל
זאת היתה גלית.."מוזר"אמרתי לעצמי
עניתי "היי לירזי"היא ענתה
"היי גלית,מה נשמע?? הכל בסדר אצלכם??"שאלתי
"כן כן הכל בסדר,רציתי שתבואי קצת אני רוצה לדבר איתך"אמרה
"אוקיי,מתי תרצי שאבוא?"שאלתי
"עכשיו זה בסדר?"שאלה
"כן,אני בדרך אליכם"אמרתי
"נתראה מתוקה"אמרה וניתקה

"מי זאת?"שאלה שיר
"גלית אמא של...לי..של דנה"לא רציתי לזכור אותו
"מה רצתה?"שאלה
"להפגש איתי"אמרתי
"טוב"אמרה
"תורידו אותי בבית,אני אקח את האוטו שלי"אמרתי
"בסדר"אמר רון
הגענו הביתה העלתי את השקית לחדר,אמרתי להם שלום לקחתי את המפתחות ונכנסתי לרכב...
מוזיקה התנגנה לה בדרכי,געגועים הציפו אותי,
לדנה לליאור לחיים הקודמים שלי...

החנתי את הרכב בחניה,דפקתי בדלת,גלית פתחה לי את הדלת ,מחייכת חיוך של נימוסים
"היי מאמי שלי,התגעגעתי"אמרה וחיבקתי אותה,חזק!
תמיד אהבתי אותה ואת חיים
"גם אני.."אמרתי
התיישבנו בגינה,היא הוציאה פירות,שתיה קלה ועוד כמה דברים
"אז מה לירזי..מה איתך ספרי לי"אמרה
שתקתי "אני רוצה שתדעי תמיד שזה הבית שלך..לא משנה מה היה או יהיה"אמרה
"אני יודעת גלית,אני אוהבת אתכם מאוד..."אמרתי
דמעה זלגה לי...לא יכולתי לעצור את הדמעות היא חיבקה אותי.."רע לי..אני מתגעגעת לדנה"אמרתי
והיא בכתה איתי "גם אני...אני מחכה כל הזמן שתכנס הביתה..מחוייכת"אמרה
"לא פייר החיים האלה.."אמרתי
"במיוחד כשאני יודעת שאת עוברת עוד כמה דברים בדרך"אמרה והפסקתי לבכות
"ליאור פגע בי מאוד"אמרתי והיא הסתכלה עליי.."אני יודעת,אני לא מצדיקה אותו להיפך אני אמרתי לו כמה הוא טועה..הוא כנראה צריך את זה"אמרה
"יכולנו לעבור את זה ביחד..הוא העדיף לברוח"אמרתי
"את צודקת..אני מקווה שהכל יסתדר בינכם"אמרה וליטפה את פניי
"אני לא..אני מקווה לשכוח אותו.."אמרתי והורדתי את ראשי.."אני מבינה אותך וכמה את פגועה..וכמה קשה לך..תדעי שתמיד יש לך בית שני עם עוד אמא ואבא כי אנחנו אוהבים אותך כאילו את ביתנו.."אמרה
"אני יודעת ואני מודה לכם..באמת!"אמרתי וחיבקתי אותה
"גם גל תמיד יהיה בן בית אצלנו.."אמרה
"ואני רוצה שהקשר לא ינתק ביננו,תבואי לכאן..הרבה"אמרה
"אין בעיה,מבטיחה לך"אמרתי
"טוב יאללה דיי לבכות,בואי נשתה משהו,רעבה?"שאלה
"אממ לא"אמרתי
"רזית את יודעת? והמון"אמרה
"שיהיה"אמרתי



--------------------------------


חלפו השעות המטוס נחת בשלום חיכה לי רכב עם נהג בחוץ,נסענו למלון..
התקשרתי לחויאר..המאמן שלי "חוויאר אני הגעתי.."אמרתי
"אוקיי תבוא לאיצטדיון אני כאן עם הקבוצה"אמר
ניתקתי
השארתי הכל בחדר,ירדתי למטה הנהג לקח אותי לאיצטדיון
שמחתי לראות את החברים שלי
"היי ליאורררר"הם שמחו לראות אותי
"ליאור,כולנו משתתפים בצערך..מקווים להעביר לך את התקופה פה רק בשמחה"אמר חוויאר
"תודה"אמרתי
הם שתו כוס שמפניה..
נכנסנו אני וחוויאר לחדר שלו..
"הקבוצה בלעדייך לא אותו דבר"אמר
"הבית שלך הקודם מחכה לך..המכונית שלך..מה שתרצה אתה ייודע רק תבקש"אמר
"תודה רבה לך..מתי מתחילים להתאמן?"שאלתי
"אני רואה באת קרבי..זה טוב עוד יומיים מתחילים"אמר
"אני לא רוצה לחשוב"אמרתי
"השארת משהו שם?"שאל
"אהבה"אמרתי
"למה לא הבאת אותה איתך?"שאל
"זה לא קל..לא קל לי "אמרתי
"אני מבין.."אמר
"יאללה לך תבלה עם הבנים נפגש עוד יומיים"אמר
"נפגש"אמרתי ויצאתי מהחדר
"ליאוררר"קרא לי דויד..חבר טוב..תמיד היינו פה ביחד..
"היי אחי"אמרתי
"אנחנו יושבים היום בפאב הקבוע..תבוא"אמר
"אני אבוא"אמרתי
"נתראה אחי"אמר והלך

הלכתי לחניה,הרכב שלי חיכה לי...התגעגעתי ליופי של ספרד..ארץ יפייפיה
הגעתי לביתי,נקי ומסודר..פרחים היו על השולחן "ברוך שובך"היה רשום
שמפניה,שוקולדים..מקרר מלא אוכל.,הגינה הבריכה....הכל מסודר ומתוקתק...כזה חוויאר דואג להכל..
פה הייתי שובב,מלא נשים..הכל היה מהר איתן שום דבר רציני!
הודעה הגיעה אלי לפלאפון
"אני מקווה שהכל בסדר תודיע לנו" אבא
"הכל בסדר הגעתי לפני שעתיים,אני אדבר איתכם כבר"החזרתי
נכנסתי להתקלח.. נשארתי עם המגבת..
התקשרתי הביתה
"היי נשמה שלי איך אתה? אכלת? שתית?"שאלה אמא
צחקקתי "כן כן אמא אני בסדר"אמרתי
"יופי נשמה שלי.."אמרה
"איך היתה הטיסה"שאלה
"עברה מהר,הכי חשוב"אמרתי
"איך אתם?"שאלתי
"אתה יודע ..חיים שלי..לירז היתה פה היום"אמרה
"איך היא אמא?"שאלתי
"במצב רע ליאור..היא מדוכאת,מתגעגעת לדנה, כועסת עלייך..הכל לא טוב אצלה"אמרה
הלב שלי כאב לי,מתתי מגעגועים אליה..אך היה לי קשה לראות אותה..הייתי חייב להתרחק קצת...
הייתי בדיכאון..שתקתי "אני יודעת שכואב לך...אולי תחזור? היא צריכה אותך ליאור"אמרה.............

מהממם!
המשך!

פרק - 47 -



התקשרתי הביתה
"היי נשמה שלי איך אתה? אכלת? שתית?"שאלה אמא
צחקקתי "כן כן אמא אני בסדר"אמרתי
"יופי נשמה שלי.."אמרה
"איך היתה הטיסה"שאלה
"עברה מהר,הכי חשוב"אמרתי
"איך אתם?"שאלתי
"אתה יודע ..חיים שלי..לירז היתה פה היום"אמרה
"איך היא אמא?"שאלתי
"במצב רע ליאור..היא מדוכאת,מתגעגעת לדנה, כועסת עלייך..הכל לא טוב אצלה"אמרה
הלב שלי כאב לי,מתתי מגעגועים אליה..אך היה לי קשה לראות אותה..הייתי חייב להתרחק קצת...
הייתי בדיכאון..שתקתי "אני יודעת שכואב לך...אולי תחזור? היא צריכה אותך ליאור"אמרה
"גם אני צריך אותה,אבל אני לא יכול היא מזכירה לי את דנה ועד שאני לא אצא מהמצב הזה אני לא יכול אמא.."אמרתי
"מקווה שיעבור לך מהר כי בכוונתה לשכוח אותך,היא מייחלת לזה."אמרה
"אני מקווה שהיא תהיה מאושרת,אני רוצה שהיא תהיה מאושרת..ואם עשיתי טעות אני יודע שאני אשלם עליה כל חיי"אמרתי
השיחה הסתיימה,אמרתי להם שאדבר איתם מחר..
הכנתי לי משהו לאכול,בקטנה...

נכנסתי לנוח

-----------------------------------

השבועות חלפו והגעגועים התעצמו...
ליאור תמיד היה במחשבותיי,לא יכולתי להרפות ממנו..את הזמן העברתי בלובלי..המון עבודה..
עם גל וירין ,עם ליאן..התקרבנו המון מאז,עם שיר ועם ההורים שלי..

השעה היתה כבר 9 וחצי בערב..נכנסתי סחוטה הביתה
נכנסתי להתקלח..אמא נכנסה לחדר "בואי תרדי לאכול..כמו שאני מכירה אותך לא אכלת כלום"אמרה
"אני באה"אמרתי..
שמתי מכנס קצר וחולצה קצרה
ירדתי למטה
התיישבתי בשולחן,אמא הכינה סלט וירקות וצנימים..
קמתי להכין לי תה..וחזרתי לשבת
"איך היה היום?"שאלה
"מלא עבודה"אמרתי
"יופי ..מתי גל יבוא?"שאלה
"עוד שעה אני חושבת..תתחיל להתרוקן המסעדה והוא יצא"אמרתי
שיר בדיוק נכנסה עם אבא
"אוו יופי בואו תצטרפו"אמרה אמא
"שירוש מה את עושה פה?"שאלתי
"היום יום חמישי..יצאתי לחמשוש..אבא אסף אותי מהתחנת רכבת"אמרה
"אה יופי.."אמרתי
הם התיישבו לאכול..אכלתי פרוסת לחם אחד ושבעתי
"מה?זהו תאכלי עוד קצת"אמרה אמא
"שבעתי אני עייפה"אמרתי
"תראי אותך איך רזית לירז"אמר אבא
"מה אני יעשה..לילה טוב"אמרתי ועליתי לחדר..
נשכבתי במיטה,הדלקתי את הטלויזיה..
דפדפתי בין הערוצים..לא יודעת איך הגעתי לערוץ הספורט..
היה משחק עם ספרד...
ראיתי את ליאור,הלב שלי פעם כל כך חזק..
דמעה זלגה מעיניי "לא רוצה לראותך אותך"לחשתי והעברתי ערוץ..
הלב שלי גבר על הראש וכמובן שהחזרתי לערוץ הספורט...כל הגעגועים רק גברו
ניגבתי את הדמעות "מה הייתי נותנת כדי להיות איתך שוב.."אמרתי לעצמי
היה רגע שהוא חייך לקהל..כל האנשים קמו ומחאו לו כפיים..כמה כבוד רוחשים לו..
עשה לי טוב לדעת שהוא מרגיש יותר טוב עם עצמו...

הבוקר הגיע..הטלויזיה היתה דלוקה עדיין..כיביתי אותה..קמתי לצחצח שיניים,פנים...
לקחתי כוס נס קפה וישבתי בנדנדה..
צילצלו בפעמון ..הלכתי לפתוח זאת היתה ליאן
"היי מאמי.."אמרתי וחיבקתי אותה
"מה את עושה?"שאלה
"בואי..להכין לך כוס נס?"שאלתי
"כן"אמרה וניגשתי להכין לה
התיישבנו בנדנדה שוב
"אוףף"אמרה
"מה קרה?"שאלתי
"סער.."אמרה
"מה קורה??"שאלתי
"אני זקוקה לחופש..שבוע,שבועיים ועכשיו זאת תקופה עמוסה בכדורגל"אמרה
"נכון"אמרתי
"בסוף אני אסע לבד לאנשהו"אמרה
"יהיה בסדר.."אמרתי
הפלאפון שלי צלצל זה היה דניאל
"אה.."עניתי
"אנחנו עושים מפגש כל החברים..אני רוצה שתבואי"אמר
"לא.."אמרתי
"לירז דיי..סגרת את עצמך מספיק זמן בבית..את צריכה להתאוורר"אמר
שמתי את הפלאפון על רמקול
"היי דניאל"אמרה ליאן
"ליאנייי..תגידי לה שתבוא למפגש"אמר
"אני אומרת"אמרה וצחקתי
"דיי אני עוד לא מוכנה"אמרתי
"לא מוכנה למה?"שאל
"לצאת בלי דנה"אמרתי
"אנחנו לא יוצאים ..לירז אף אחד לא יצא מאז..אנחנו חייבים מפגש..."אמר
"אני גם חושבת..כולם התרחקו מאז"אמרה
"נו יאללה..היום יום שישי..נשב בפאב..אנחנו חייבים את זה"אמר
"טוב..אכפת לכם שאני אגיד לגל?"שאלתי
"ממש לא..הוא גם צריך את זה"אמר
"יופי.."אמרתי
"נתראה בנות ב10 במקום הקבוע"אמר וניתק

"אני יגיד לסער וליאב"אמרה ליאן
"בסדר"אמרתי
"בואי נעשה סיבוב במתחם החדש שפתחו "אמרה
"בסדר"אמרתי
עליתי לחדר, שמתי גינס שחור וחולצה כחולה כפכפים והייתי מוכנה..

נסענו ,הסתובבנו..קניתי חולצה ושני מכנסיים..הגענו הביתה בערך ב5 בערב..
גל היה בסלון..
"היי גלוש"אמרתי
"היי"אמר
"היום בערב אנחנו נפגשים כולם.."אמרתי
"ו?? אני לא בא"אמר
"גלל..אך אחד לא יצא מאז..וחוץ מזה זאת לא יציאה זה רק מפגש,התרחקנו מכולם מאז"אמרתי ..מילים של דניאל
גל שתק וחשב "אני..לא יודע"אמר
"גל..נהיה כמה שנוכל.."אמרתי
"בסדר מתי?"שאל
"ב10"אמרתי
"טוב..אני הולך לנוח קצת אני עייף"אמר
"בסדר אני הולכת לחיים וגלית קצת.."אמרתי
"מסרי להם דש"אמר ועלה במדרגות

הגעתי לביתם

"איזה ריח טוב"אמרתי כשנכנסתי
"כןן אני אופה עוגה ליומולדת לבת של השכנה היא ביקשה במיוחד עוגה שלי"אמרה בחיוך והמשיכה להתעסק עם הבצק
גלית אופה עוגות מצויין.."לעזור לך?"שאלתי
"בכייף"אמרה בחיוך
נראת יותר טוב "מה איתך?"שאלה
"בסדר."אמרתי
"את רזית המון לירז"אמרה והסתכלה על גופי
"שטויות.."אמרתי
"מה עם העבודה?"שאלה
"בסדר עדיין עובדת עם אבא"אמרתי
"מעולה הכי טוב עסק משפחתי"אמרה
היתה שתיקה ועזרתי לה להכין פרחים מבצק סוכר..
"את לא שואלת על ליאור.."אמרה
"אני גם לא אשאל.."אמרתי
"הוא מתגעגע"אמרה
"יופי לו.."אמרתי
"אני יודעת שאת עוד אוהבת אותו"אמרה ולא ידעה כמה
"זה לא סוד"אמרתי
"אל תהיי כזאת לירז..אם את מתגעגעת תעשי משהו.."אמרה
"אין לי מה לעשות, אם פה היה קשה לו לראות אותי למה ששם לא יהיה לו קשה?"שאלתי
"הוא אוהב אותך..ליאור אוהב אותך"אמרה
"יהיה בסדר.."אמרתי
"טוב די אני לא אדבר יותר על ליאור..מבטיחה"אמרה
"אני מודה לך..תעזרי לי לשכוח אותו גלית..."אמרתי
"אני לא רוצה שתשכחו אחד את השני,אתם כל כך יפים ביחד..הכי מתאימים"אמרה
שתקתי..המשכנו לעבוד על העוגה..ב6 וחצי נסעתי הביתה
מקלחת ולנוח קצת,שמתי שעון

קמתי והערתי את גל,לבשתי מכנס כאמל וחולצה שמנת נופלת,פיזרתי את השיער..סומק,מסקרה וטיפה גלוס..
הרגשתי מוזר מזמן לא התאפרתי,תקופה כזאת של הזנחה
"וואי לירז איזה מהממת..ואמאלה איך רזית יא משוגעת"אמר גל
"בוא נלך"אמרתי
נכנסנו לרכב..הגענו לפאב הקבוע..

כולם שמחו לראות אותנו..
דיברנו על דנה..היה נחמד מאוד..דנה היתה חסרה!!
"אני לא מאמין שאני רואה אותך אחרי כמעט חצי שנה"אמר מור
"נכון"אמרתי
"סליחה?"אמרה המלצרית
"כן"שאלתי
"הבחור שיושב שם..שולח לך את זה"אמרה
"הופההה רק עכשיו פנויה וכבר מתחילים איתך"אמרה ליאן..הסתכלתי על אותו בחור..לא רציתי לבאס אותו ולשלוח לו את זה חזרה..הרמתי את הכוס ואמרתי תודה
"חתיך"לחשה לי ליאן
"יופי לו"אמרתי ושתיתי מהיין
"עד מתי תהיי ככה?"שאלה
"לא יודעת אבל נמאס לי מהמצב הזה"אמרתי
"ליאני..נעלמת לי"הגיע סער,עטף אותה בחיבוק,געגועים לליאור עטפו אותי
"אני עם לירז מאמי"אמרה
הזמן חלף החלטנו ללכת הביתה
יצאנו מהפאב "היי"שמעתי קול הסתובבתי.זה היה אותו בחור
התקרב אליי "אני רוצה להגיד לך שבחיים לא ראיתי יופי כזה"אמר
"תודה אבל זה קצת נדוש"אמרתי והוא צחק,חשף שיניים ישרות ולבנות..
"מצטער שאני נשמע לך כזה אבל אני רציני"אמר
"אוקיי תודה"אמרתי
"לירז נזוז?"שאל גל
"כן.."אמרתי לגל "להתראות"אמרתי והלכנו..
נכנסנו לאוטו "מי זה היה ?"שאל
"לא יודעת,הוא שלח לי כוס יין..וזהו"אמרתי
"מעניין"אמר

הגענו הביתה..


עוד כמה שבועות חלפו..
כשליאן חופרת לי על נסיעה ושכמה היא מבואסת
המחשבות על ליאור הטריפו אותי..געגועים מטורפים
"בואי ניסע,"החלטתי
"ווואוווווווווווו לאן??"שאלה
"לספרד.."אמרתי והיא הפסיקה לרקוד.."את בטוחה??"שאלה
"כן"אמרתי
"לירז..את בטוחה??"שאלה שוב
"כן..אני לא יכולה יותר ליאן"אמרתי והיא צחקה
"טוב..אני מתקשרת לאמא שלי היא מזמינה לנו כרטיסים עוד השבוע"אמרה
"סבבה..אני הולכת לגלית וחיים..בא לך לבוא איתי"?שאלתי
"לא לא תודיעי להם לבד"אמרה
"טוב"אמרתי היא הלכה וכך גם אני

"גלייתתת"אמרתי כשנכנסתי
"אהה מאמי"אמרה וחיבקתי אותה
"אני נוסעת לליאור,"אמרתי
"מה?? מעולהההההה"אמרה
"אבל זה סוד אל תגידי לו כלום בבקשה"אמרתי
"בסדר בסדר.בואי תקחי את הכתובת שלו.."אמרה ורשמה לי הכל

יצאתי משם,שבוע חלף..
אמרתי לכולם שלום,עלינו למטוס..הגענו לספרד...
איזה ארץ מהממתתתתתתתתתתתתתתתת


"תקשיבי..מחר יש משחק"אמרה ליאן
"יופי היום נטייל..."אמרתי
"בואי נקנה בגדים?"שאלתי
"כןןן"אמרה ונכנסנו למלא חנויות,קנינו מלא מתנות וביגוד ואיפור...
בערב שמתי חצאית שחורה וחולצת שיפון מהממת בצבע שמנת..התאפרתי וסידרתי את השיער..
הגענו למועדון די ידוע שם..
מלא התחילו איתנו..
חיכיתי כבר לראות אותו..
חזרנו למלון,נרדמנו..
קמנו בכמעט צהריים,הסתדרנו..ויצאנו למשחק..
ראינו את המשחק,איזה חתיךךךךךךךךךךכמה התגעגעתי אליו..
"ואם הוא עדיין לא רוצה לראות אותי?"שאלתי
"אל תדאגי הוא יראה אותך ופשוט ירוץ לזרועותייך...הוא לא יכול בלעדייך לירז"אמרה
"מקווה"אמרתי..
המשחק הסתיים..
הלכנו לכיוון השחקנים..
ראיתי אותו..."ליאור"קראתי לו..
הוא הסתכל אליי,התקדמתי לעברו,מחייכת..ליבי פעם במהירות..
היה נדמה כאילו הוא המום לראות אותי כאן..
חיבקתי אותו חזק...והוא עטף אותי...התגעגעתי למגע שלו
התנתקנו מהחיבוק
"אתה המום.הכל בסדר?"שאלתי
"לא ציפיתי לפגוש אותך כאן.."אמר
ליאורררררררררררררררררי"קפצה עליו מישהי ופשוט נשקה לו על השפתיים
הם התנתקו ..אמאלה איך הרגשתי..
"היי..מי זאת?"שאלה אותה בחורה דיברה איתו בספרדית
"זאת..אמממ זאת לירז"אמר
"היי..אני קורל"הושיטה את ידה כולה מחייכת.."היי"אמרתי וזלגה לי דמעה,כזה במהירות..ניגבתי אותה
"אני..א..אני צריכה ללכת.."אמרתי..
"לירז.."הוא אמר .לא רציתי לראות אותו,לא רציתי לשמוע אותו..אני לא מאמינה שהוא המשיך הלאה...
"להתראות ליאור"אמרתי בלחש והמשכתי ללכת..דמעות על פניי לא הצלחתי לעצור אותם,מנקה אחת וזולגת עוד אחת.....

וואו, כמה דמעות זלגו לי 😢
את חייבת להמשיך!!

אמא'להההההההה....
נו ליאור באמת!!!!

פרק - 48 -



המשחק הסתיים..
הלכנו לכיוון השחקנים..
ראיתי אותו..."ליאור"קראתי לו..
הוא הסתכל אליי,התקדמתי לעברו,מחייכת..ליבי פעם במהירות..
היה נדמה כאילו הוא המום לראות אותי כאן..
חיבקתי אותו חזק...והוא עטף אותי...התגעגעתי למגע שלו
התנתקנו מהחיבוק
"אתה המום.הכל בסדר?"שאלתי
"לא ציפיתי לפגוש אותך כאן.."אמר
ליאורררררררררררררררררי"קפצה עליו מישהי ופשוט נשקה לו על השפתיים
הם התנתקו ..אמאלה איך הרגשתי..
"היי..מי זאת?"שאלה אותה בחורה דיברה איתו בספרדית
"זאת..אמממ זאת לירז"אמר
"היי..אני קורל"הושיטה את ידה כולה מחייכת.."היי"אמרתי וזלגה לי דמעה,כזה במהירות..ניגבתי אותה
"אני..א..אני צריכה ללכת.."אמרתי..
"לירז.."הוא אמר .לא רציתי לראות אותו,לא רציתי לשמוע אותו..אני לא מאמינה שהוא המשיך הלאה...
"להתראות ליאור"אמרתי בלחש והמשכתי ללכת..דמעות על פניי לא הצלחתי לעצור אותם,מנקה אחת וזולגת עוד אחת..
"מה? מה קרה לירז?"שאלה ליאן
"בואי"אמרתי ואחזתי בידה,..היא הסתכלה וראתה אותו..
"בן זונה"אמרה
"שששש"אמרתי והמשכנו ללכת
"למלון?"שאלה אותי
"לא..באנו לטייל נמשיך לטייל"אמרתי
"טוב"אמרה
המשכנו לטייל כשבראשי אני איתה מטיילת ובליבי אני בוכה,שבורה לחתיכות..
הנסיעה חלפה לה,חזרנו לארץ..

אחרי לילה מלא דמעות...קמתי עם עיניים נפוחות..
צלצלו בפעמון לא היה אף אחד בבית..
פתחתי את הדלת
זאת היתה גלית
נכנסה כאילו בסערה "מאמי"אמרה וחיבקה אותי חזק
התחלתי לבכות שוב "אני מצטערת שזה היה ככה"אמרה
"מאיפה את יודעת?"שאלתי
"הוא התקשר לספר לי"אמרה
ניגבתי את דמעותיי "הוא עבר בשבילי"אמרתי
"אני איתך..."אמרה
"תודה"אמרתי
"מה דעתך להתלבש ולצאת איתי קצת,מזמן לא יצאתי"אמרה
"בסדר"אמרתי ועליתי להתלבש..
"וואו מהממת"היא אמרה
"תודה"אמרתי

"לאן?"שאלתי
"תל אביב בא טוב"אמרה
"אחלה"אמרתי
סימסתי לאמא שאני עם גלית בתל אביב

אחרי נסיעה לא קצרה הגענו לעזריאלי..וואו כמה טיילנו...
"וואי תראי"אמרה גלית
"פצצה"אמרתי
"יהיה לך יפה..יש לך גוף מהמם"אמרה
נכנסתי למדוד חזיה .."אני לוקחת..וגם את התחתון"אמרתי
"בא לי גלידה"אמרה
"גם לי מתאים"אמרתי
קנינו גלידה וחייכתי.היא הסתכלה עליי
"את יודעת...את מזכירה לי את דנה..החיוך שלך..אותו דבר"אמרה
שתקתי "אני יודעת..הרבה אומרים לי את זה"אמרתי
"היא בליבי תמיד!"אמרתי
"אני יודעת מאמי..דנה תמיד תשאר איתנו בכל מקום ובכל זמן..את צעירה אין סיבה שתפסיקי לחיות לירז,תהני..מכל רגע"אמרה
חיבקתי אותה,התלכלכתי מהגלידה,צחקנו
קנינו מלא שטויות..היה כייף חזרנו באיזה 9 בערב הביתה..
"תודה גלית היה לי ממש כייף,רוממת לי את המצב רוח"אמרתי
"אני צריכה להגיד לך תודה..עשית לי את היום,"אמרה בחיוך..נתתי לה נשיקה ויצאתי מהאוטו..
נכנסתי הביתה "הייי"אמרתי לאמא ואבא..שחייכו
"מה?"שאלתי
"איזה כייף לראות אותך ככה יקירתי"אמרה אמא
"אני יודעת..היה לי ממש כייף עם גלית..היא מקסימה"אמרתי
"אני ממש שמח לדעת שנהנת"אמר אבא
"רעבה?"שאלה אמא
"לא..אכלתי איתה במסעדה"אמרתי
"איפה גל?"שאלתי
"בלובלי..איך מוציאים אותו משם??"שאל אבא
"אני יודעת..אני אסע לשם להחליף אותו,אל תדאגו יהיה בסדר"אמרתי
לקחתי את המפתחות של האוטו ונסעתי ללובלי
לפני שנכנסתי עשיתי טלפון...דיי חשוב

"היי לירז"אמר ירין
"היי ..מה קורה.?"שאלתי
"מעולה,שמח לראות אותך ככה..עם מצב רוח מרומם"אמר בחיוך,כזה חמוד
"תודה.."אמרתי
"איפה גל?"שאלתי
"בחדר.."אמר
"טוב"אמרתי "ירין תעשה לי טובה אם תבוא מישהי לחפש אותי תקרא לי "אמרתי שוב והלכתי לחדר של אבא

"היי אחי"אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי
"אה"אמר
"מה יהיה..? לך הביתה אני פה"אמרתי
"לא רוצה אני מעדיף להיות פה"אמר
"גלגול בבקשה ממך לך הביתה תתקלח תתרענן..אתה מהבוקר פה"אמרתי
"אכלת משהו?"שאלתי
"משהו"אמר
ירין נכנס "לירז..המשלוח הגיע.."אמר והבנתי אותו
"תיכף באה"אמרתי ויצאתי
"היי"אמרתי
"היי"אמרה
"ליהי כמה טוב לראות אותך"אמרתי
"מה איתו?"שאלה
"על הפנים..אני יודעת שאני קצת חצופה שקראתי לך,בכל זאת התראתם רק באוניברסיטה"אמרתי והיא חייכה
"אני לא יודעת אם את יודעת אבל אחיך חשוב לי מאוד,אני יעזור לך"אמרה
"תודה.."אמרתי
חיבקתי אותה "אני יודעת שהוא במצב רע..בכל זאת היא היתה האהבה שלו"אמרה
"אני יודעת..האהבה של כולם"אמרתי
"תיכנסי הוא בחדר,הוא לא אכל כלום..תנסי להוציא אותו מפה"אמרתי
"אין בעיה אל תדאגי עליי המשימה הזאת"אמרה בחיוך ונכנסה
ירין הגיעה,כשראה שאני מחוייכת
"מה עשית ערמומית אחת?"שאל
"תיכף תראה איך גל הולך"אמרתי
"הוא מהבוקר כאן"אמר
"אני יודעת..מסכן שלי"אמרתי
"יאללה בוא נלך לעבוד קצת"אמרתי ומתחתי את ידיי
"מישהי באה קרבית..ככה אני אוהב"אמר וצחק
"אני בפאב"אמרתי
"אני אשאר לסגור כאן"אמר והלכתי

המון אנשים היו בפאב..השגחתי שהכל בסדר וזז כמו שצריך
"סליחה"אמר אחד האנשים
"כן"אמרתי כשאני זזה מהר כדי לעזור.."ביקשתי וודקה עם רד בול לא ערק"אמר
הסתכלתי עליו "אני מצטערת אדוני תיכף נתקן את זה"אמרתי וקראתי לאחת המלצריות
"את לא.."אמר
"מה?"שאלתי לא הבנתי
"אז פה את עובדת??"שאל
הסתכלתי עליו הוא היה מוכר,בחור יפה כזה..עיניו ירוקות,שיער פרוע כזה קצר שחור הוא חייך,גומות חן מהממות בלטו
"אתה לא...??"שאלתי
"אני כן..ואת לירז..אם אני לא טועה?"שאל
"אני לירז,היי נעים מאוד ואתה??"שאלתי
"רועי..נעים מאוד"אמר
חייך,חשף שיניים
חייכתי גם
"אז כאן את עובדת נחמד..אני כאן המון מאז שהכרתי את המקום אני בא לפה עם החברים"אמר
"זה המקום של הוריי,אני רק עוזרת להם"אמרתי
"כל הכבוד לך..היום אין בנות כאלה"אמר
"אפשר להזמין אותך לאיזה כוס?"שאל
"אממ בסדר"אמרתי
"שיראל..אני כאן"אמרתי
"אין בעיה לירז"אמרה
"אם את כבר כאן..תגישי לה..מה שתרצה עליי"אמר
"וודקה רדבול זה בסדר"אמרתי
"אני כבר מגישה לך"אמרה והלכה
הגישה לי..גם כמה דברים ליד
"אז נחמד לפגוש אותך שוב..באמת תהיתי מתי נפגש"אמר
"חשבתי עלייך"אמר
"באמת?"שאלתי
"כן..את ממש יפה"אמר
"תודה"אמרתי
"אז בת כמה את?"שאל
"23.."אמרתי
ואתה?"שאלתי
"26"אמר
"מה עושה בחיים?"שאלתי
"אני כרגע עוסק במחשבים..בהייטק"אמר
"יפה.."אמרתי
"העבודה שלי רגועה,לא כמו שלך"אמר
"אני אוהבת את האדרנלין הזה"אמרתי
"יפה לך"אמר
המשכנו לדבר,"לירז,ירין צריך אותך"אמרה שיראל
"אין בעיה..."אמרתי והיא הלכה
"אני מבין שהעבודה קוראת לך"אמר
"כן,מצטערת"אמרתי
"זה בסדר...אפשר את הטלפון שלך?"שאל
הרגשתי קצת מוזר עם השאלה הזאת וכנראה שהוא קלט
"אמרתי משהו לא טוב?"שאל
"לא..לא זה בסדר"אמרתי
נתתי לו את המספר
"נתראה" אמר ונשק לי על הלחי
חייכתי והלכתי
הלכתי למסעדה
"מה קרה?"שאלתי
"צדקת היא באמת הוציאה אותו מפה,הם הלכו לאכול"אמר בחיוך
"מעולה אני שמחה"אמרתי
"חוץ מזה אני צריך טיפה עזרה ממך"אמר והסברתי לו מה שרצה לדעת..
סגרנו את המסעדה ואחרי כמה שעות סגרתי גם את הפאב..

הגעתי הביתה,מקלחת ונכנסתי למיטה..

-----------------------------------


התיישבנו כולנו במסעדה,כל אחד אכל מה שהזמין
קורל ליטפה את שערי "על מה אתה חושב?"שאלה
"סתם"אמרתי
"איזה גוללל הכניס ליאור"אמר דיויד
"כן אלוף איך אנחנו שמחים שחזרת אלינו"אמרו
"תודה אחים שלי"אמרתי בחיוך
הראש כאן הלב לא..