-להלחם למען האהבה-

לצייר את האהבה
פרק 1

קוראים לי עדן , אני בן 19 אני לוחם בצבא , אני גם אוהב לצייר אני צייר מוכר בעיר .
יצא לי לצאת אם המון בנות כי כולן אומרות שאני נראה טוב אני לא יודע מה עושה להן את זה הגלח שלי העינים הכחולות זה שאני חייל לוחם ? לא יודע אבל אני עושה להן את זה.... (;

''עדן! לכיוון ההפוך!'' המפקד צועק לי ,אני הייתי לחוץ לא ידעתי מה לעשות לא רציתי להשאיר את עידו בצד,
''לא המפקד אני חוזר!'' צעקתי וכבר לא התייחסתי למה שהוא אמר , רצתי לעידו אמרתי לו
''עידוו , תיהיה חזק אחיי '' חיבקתי אותו , ''עידו ,בבקשה אל תעשה לי את זהה אתה לאא מת לי פה''
בכיתי לא יכולתי היה לי קשה לאבד אותו '' אחשלי , עדן אני אוהב אותך ואת כולם המשפחה שלי תשמור עליהם'' הוא אמר ליי ,לא רציתי שהוא יגיד את זה אחרי דקה שנשארתי שם לבד איתו כולם באו עם האלונקה
''עידו , תחזיק מעמד בשבילי '' החזקתי לו את היד חזק עשיתי הכול רק שישאר איתי , כנראה לא עשיתי .
''עדן אתה סירבת פקודה''המפקד אומר ,אני עסוק באכזה שעצב זה קשה לאבד את החבר הכי טוב,
''אני מבין המפקד'' עזבתי את החדר עצוב בלי כוחות .
----------------------------------
סער ,אני ויוני וכול החיילים באנו להלוויה ,זה היה קשה כול ההספדות לא יכולתי הדמעות עמדו בגרון אבל נישארתי חזק,באתי לחבק את איריס (אמא של עידו) היא החזיקה לי את היד ואמרה
''תודה ,תודה באמת עדן'' לא ידעתי מה להגיד באותו רגע הנחתי את ראשי על הכתף של איריס והתחלתי לבכות , אחרי כול זה באתי הביתה ,לא הייתי רעב ולא הייתי צמא הייתי עייף אז נכנסתי לחדר הנחתי דף על העץ והתחלתי לצייר צירתי את עידו מחזיק לי את היד שכולו מדמם זה יהה קשה אבל הזכרון הזה ישאר לתמיד!.......
תמיד אזכור שחבר כמו עידו כבר לא יהיה אפחד לא ישלים את החסר ...
הלכתי לישון בתקווה שכול זה יגמר מחר.


הרגשתי ליטוף נעים בשיער ושמעתי קול רך ונעים הקול שאני אוהב הכול של אמא
''עדן יפשלי תקום כבר אתה צריך לקום''
היא מבינה את הכאב שלי היא הייתה איתי בכול הרגעים האלו .
''עכשיו אמא תכף''
''עדן , הוא פה הוא רוצה לדבר איתך''
''מי אמא ?''שאלתי המום והתיישבתי על המיטה,
''יורם מנהל המוזאון''
''אהה..''נזכרתי במי מדובר יורם מילר הוא מנהל מוזאון בתל אביב מוזאון מוכר הוא רוצה להציג את הציורים שלי למכור אותם במכירה פומפית.
אחרי שאכלתי שתיתי והתארגנתי יצאתי לראות אותו ,
אחרי שיחה ארוכה שהוסכם מה יהיה ואיך יהיה הוחלט תאריך וזמן קמנו לחצנו ידים וסגרנו עסקה!.
בערב לקחתי את האוטו הלכתי לאגם ,האגם שבו אני ועידו היינו נוסעים עם החברה שישי שבת אבל הפעם הלכתי לבד לא יודע למה,
עצרתי את האוטו ברגע מסוים יצאתי הורדתי את החולצה ונכנסתי לאגם , צללתי לתוכו ברגע שיצאתי היא נעמדה מולי,אתם בטח שואלים מי אני יגיד לכם מי אלת היופי מאלךך האלוהים , היא הסתכלה עליי במט מיוחד ככה זה נמשך לפחות 10 שניות , אחרי 10 השניום הבלתי נשכחות האלו היא חייכה חיוך מקסים ואמרה
''הי''
''שלום לך '' אמרתי להה בחיוך נחמד.היא צללה ותחילה לשחות ,כמובן שאני צללתי אחריה יצאנו ביחד מהמים ,
''אתה צריך משהו?'' היא שאלה אותי ואני לא ידעתי מה להגיד הייתי המום לא יודע אם המום מהיופי או מהפתאומיות,
''כן, אני צריך לדעת איך קוראים לך אני מקווה שזה לא בקשה גדולה '' אמרתי וחיכתי כמובן היה לי ברור שהיא תגיד את השם אבל תתפאלו תמיד יש מישהו שיבאס,
''כן זו כן '' היא פשוט התחילה לצעוד לכיוון מסוים,אני נכנסתי לאוטו נסעתי אחריה, הצלחתי להשיג אותה
פתחתי את החלון ואמרתי ''איך קוראים לךך אני רק רוצה לדעת''
''אושר,אוקי זה עוזר?''באותו רגע הבנתי שהיא האושר שלי .
''כן עכשיו אני מבין''
''מבין מה ?'' היא שאלה במוזריות,
''מבין מה מיוחד בך ,היי אושר מקובל עלייך שאני יקפיץ אותך הביתה?''
היא חייכה את החיוך המקסים שוב ואמרה ''אם באלך לקחת אותי לתל אביב אין לי בעיה''
באותו רגע שמחתי אני גר בתלאביב גם היא זה פשוט הגורל 😊.
''בכיך בואי''
היא נכנסה התיישבה לידי ,כול הנסיעה לא דיברנו רק שהינו לקראת הגעה לבית שלה, היא רשמה את המספר שלה על היד שלי ואמרה עוד נתראה עצרתי את האוטו היא יצאה עם חיוך שובבי ואני נששארתי אם פרצוף של דביל מאוהב.

חזרתי הביתה וכמובן באתי לחדר וציירתי אשה יפה באגם מלא ברבורים ציפיתי שזה יכנס לתצוגה ..
***

אחרי שעברו כמה שבועות מאז המפגש המיוחד לא התקשרתי פחדתי אולי זאת סתם אשליה לא משהו רציני,
זה היה יום לפני התצוגה, התקשרתי אליה אבל אל היה מענה ניסית עוד פעם אבל גם אז לא היה אמרתי לעצמי
'אתה רואה עדן בחיים אל תסמוך על הצד הנשי סתם הביאה לך מספר מזויף'
הלכתי לישון כיי רציתי להיות עירני לקראת התצוגה הייתי טיפה לחוץ..
קמתי לבוקר חדש רענן , אחרי כול התארגנות לקראת התצוגה זה קורה ,רגע לפני שכף רגלי דרכה בכניסה הרמתי את ראשי מעלה ואמרת לאחי היקר 'עידו אתה תמיד איתי' זה נתן תקווה,
נכנסתי לחדר מלא ציורים שלי! הייתי גאה כולם באו לברך ואז בא עילד ידיד רחוק הוא דורזי ,
''עדן אחשלי כול הכבוד אתה צייר מוכשר,בוא תכיר את הבת דודה שלי ג'סמין''
ושוב אותו החיוך הכובש והמבט הממושך היא התסובבה ואמרה בקול עדין
''הי'' היא הייתה בשוק שזה אני ואם לא הבנתם מי זאת זאת הייתה 'אושר' עשיתי כאילו לא הכרתי אותה
''שלום לך''אמרתי אם חיוך פגוע
''אתה מצייר נורא יפה , אתה מוכשר''
חיכתי חיוך עדין ופתאום נזכרתי בציור שציירתי אותה פחדתי שתראה אותו נלחצתי אבל אבוד,
''טוב אני זז לראות את אחד הציורים איך קוראים לו אגם הברבורים כן אני מעוניין בו חח ''עילד אמר ותפח לי על השכם.
נשארנו אני וג'סמין
''אז מה אניי יכול באמת להכיר אותך?''
''לא כדאי לך אתה סתם תיפגע'' היא אמרה ונעלמה,
ההנחתי לה לנפשה ,רק אחרי 5 דקות החלתתי ללכת לחפש אותה,
הייתי אבוד בין האנשים חיפשתי ורק בסוף מצאתי אותה עומד מול הציור שלה,
''אתה מצייר יפה היא מוכרת לי''היא אומרת כאיל וידעה שאני יחפש אותה
''תגידי לי למה את לא רוצה לספר לי עלייך''
היא הסתכלה עליי ואמרה לי ''זה לא שאני לא רוצה אני לא יכולה''
אמרתי לה ''תשאירי לי את המס' שלך ונקבע להיפגש אני מבקש''
היא עשתה את זה הישארה פרטים החזיקה לי את הידד והלכה .
חזרתי הביתה אחרי יום מתיש ואני מגלה שכול הציורים נמכרו הינו בשוק לא הבנו איך!
אני את האמת חיכית להיפגש איתה ,לקחתי את הפלא וחיגתי ,
הזה חייג חיכיתי והיה מענה ענו לי בקול זר רק אז הבנתי מי זה זה היה...



תגייבו ואני ימשיךך 😊