|
'אז אני מנסה להדחיק את זה', חשבתי לעצמי, מה שלא יודעים לא יכול לפגוע וגם אני לא בטוחה בזה בכלל אז למה אני יושבת פה ובוכה?' שאלתי את עצמי בעודי במיטה בוכה אל הכרית שנהייתה החברה הכי טובה שלי בזמן האחרון 'כל כך טוב לי איתו, אני זוהרת שאני איתו אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה, לא מסוגלת לפגוע בו אני לא יכולה לדמיין את הסיטואציה הזאת שהוא יהיה בביתו והוא יבכה בגללי, באשמתי! אני פשוט לא מסוגלת'..
המשכתי לשכב במיטה, מסתובבת מצד לצד, לא מצליחה להירדם מנסה לחשוב על מה לעשות, איך להמשיך עם זה, ובעיקר איך להתמודד עם המחשבות האלה 'אני מרגישה שאני פוגעת בו גם שאני חושבת על זה שאני יכולה לפגוע בו, זה פשוט לא הגיוני..'
'אף פעם לא חשבתי שזה יקרה, ראיתי אותנו מתחת לחופה אז נכון שרק עכשיו סיימתי יב' ואני בסך הכל בת 18 אבל תמיד ידעתי שאנחנו נתחתן אבל מה קורה לי עכשיו מה עובר עלי?'
"בוקר טוב אהובה שלי" אמר לי חן מלטף לי את הפנים בעדינות "קומי יפה שלי יום ארוך עוד מחכה לנו" אמר בחיוך, כן היום אנחנו חוגגים שנה, שנה מדהימה, באמת, פשוט בזמן האחרון הביטחון שלי באהבתי אליו התערער אי אפשר להגיד שאני כבר לא אוהבת אותו כי זה יהיה שקר גמור אבל משהו וגם אם הוא הכי קטן שיש, השתנה בי...
"מזל טוב אהוב שלי" אמרתי לו בעודי מדביקה לו נשיקה דביקה על הלחי חייכתי וקמתי לעבר השירותים והמקלחת, שטפתי פנים צחצחתי שניים עשיתי פיפי בוקר וחזרתי לחדר והוא ישב שם עם חיוך מליון הדולר שלו מחכה לי בזרועות פתוחות רק כדי שאני אקפוץ לו אל הידיים ואתן לו חיבוק.
שלחתי אותו לסלון והתחלתי להתלבש, ג'ינס קצר וגבוה גופייה לבנה טיפה רחבה וכפכפים לבנות, בושם קצת איפור בושם כסף והייתי מוכנה, יצאתי מהחדר לעבר הסלון "יפה שלי" הוא זרק לעברי וחייך לקחתי מפתחות ויצאנו מהבית, נסענו ליטבתה בתל אביב על הטיילת לארוחת בוקר ומשם לשוק הכרמל כל הדרך לא הפסקנו לשיר, לצחוק יחד, להנות, להתנשק, להתחבק ובעיקר לחגוג את השנה שלנו.
הרגשתי בעננים איתו, הוא עושה אותי כל כך מאושרת, הוא פשוט יודע איך לגרום לי לחייך גם אם שקעתי בדיכאון מסיבה מסוימת.
אחרי שחזרנו מטיולים שלנו הלכנו אלי התקלחתי והלכנו אליו לארוחת ערב עם המשפחה שלו ובערב נשארנו בבית עם קערת פופקורן וסרט רומנטי ובסופו של דבר נרדמנו מחובקים...
"לא רוצה, נמאס לי ממך, אני לא יכולה יותר!!"
"טליה מה עובר עליך, טליה?!?! מה יש לך???"
הרגשתי שמנערים אותי והתעוררתי בבהלה, הסתכלתי על חן והיו לו דמעות בעיניים 'מה עשיתי?!' חשבתי לעצמי.."מה קרה מאמי?" חיבקתי אותו
"את...את..צעקת בחלום שאת רוצה לעזוב מישהו, זה היה מכוון אלי נכון?"....
תהנו...=]
תודה מאמי [;
"לא רוצה, נמאס לי ממך, אני לא יכולה יותר!!"
"טליה מה עובר עליך, טליה?!?! מה יש לך???"
הרגשתי שמנערים אותי והתעוררתי בבהלה, הסתכלתי על חן והיו לו דמעות בעיניים 'מה עשיתי?!' חשבתי לעצמי.."מה קרה מאמי?" חיבקתי אותו
"את...את..צעקת בחלום שאת רוצה לעזוב מישהו, זה היה מכוון אלי נכון?"....
"מה מה?" שאלתי, מנסה להתעורר ולהבין מה קורה פה
"תעני לי כבר!" כמעט וצעק "אני מצטער, מאמי בבקשה תגידי לי שזה לא היה עלי"
ניסיתי לחשוב על מה הוא מדבר ואז נזכרתי בחלום...
"החלום הזה הוא היה" חשבתי, ניסיתי להיזכר בעוד פרטים..חלמתי שאני נמצאת עם מישהו לא זוכרת עם מי והוא מכריח אותי לעשות דברים, הוא הרביץ לי.." אמרתי "מה צעקתי?"
"צעקת שאת לא יכולה יותר ושנמאס לך ממישהו", ענה ברוגע
"ולמה ישר קישרת את זה אליך? הכל בסדר? נהיית פרנואיד בזמן האחרון..."
"אני מצטער מאמי תחזרי לישון" אמר וחזר לשכב על המיטה
"אני אוהבת אותך מלאך..אני באמת באמת אוהבת אותך!!"
"גם אני אוהב אותך נסיכה" חיבק אותי ונרדמנו חזרה..
כשהתעוררתי השעה הייתה 4 בצהריים ההורים שלי לא בבית 'טוב כנראה אצל סבתא' חשבתי לעצמי 'יום שבת היום..' וחן לא היה לצידי 'מוזר, הוא אף פעם לא הולך ככה' קמתי למקלחת לשטוף פנים ולצחצח שיניים ויצאתי לעבר המטבח להכין לי נס וראיתי אותו שם עם סינר מבשל לנו ארוחת בוקר..
"בוקר טוב נסיכה!!" אמר בחיוך מרעיף עלי אהבה
"בוקר טוב מאמי" עניתי וחיבקתי אותו
"שבי הכנתי לנו ארוחת בוקר"
"תודה מאמי אבל תן לי רגע להכין נס"
"נס כבר יש.." אמר מרוצה מעצמו "שבי"
התיישבתי בכיסא והוא התחיל להוציא את כל מה שהוא הכין; חביתות סלט יווני ענק נס לי ולו לחם שום ולקינוח פנקייקים.
"ואוו מאמי כל הכבוד" הדבקתי לו נשיקה והתחלנו לזלול..
אחרי שעתיים שישבנו אחד עם השני חן הלך לביתו השעה הייתה כבר 6 התקשרתי לחברה טובה שלי ליאן רציתי לצאת קצת, הרבה זמן שלא יצאנו יחד..
"אוו שלוווםםםםם" ענתה בצעקה
"היי מותק מה נישמעע?"
"בסדר גמור מה איתך?" שאלה
"השבח לאל חח מה את עושה היום?"
"וואללה לא יודעת"
"מסיבה?" שאלתי בהתלהבות
"זורם לי אשש"
"טוב אז ב12 תהיי אצלי סבבה?"
"טוב מותק לאב יוו בהיי"
"ביי מאמי" אמרתי וניתקתי את השיחה
"שלום לך יפיופה" אמרו אמא ואבא כשנכנסו
"היי מה קורה?"
"בסדר גמור איך היה אתמול?" שאלה אמא בהתעניינות
"היה כיף" עניתי בחיוך
"טוב מאמל'ה אני הולכת לנוח קצת בלי רעש"
"טוב מאמא" אמרתי ונכנסתי לחדר מחפשת בגדים להערב 'יש איזה שמלה אחת שעוד לא יצא לי ללבוש' חשבתי לעצמי הוצאתי אותה הסתכלתי עליה והחלטתי שאלבש אותה ישבתי קצת עם אבא בסלון
נכנסתי להתקלח ובשעה 12:00 ליאן הגיעה 'כמו שעון שוויצרי הילדה הזאת' חשבתי לעצמי..
סיימנו להתארגן ויצאנו למסיבה בתל אביב...קצת להנות ולהשתחרר 'מגיע לנו..=]'
נכנסנו למסיבה וכיאה לי ולליאן ישר תפסנו את המקום על הבר מתחילות להקפיץ שוטים אחד אחרי השני ונראה לי שבחמישי כבר קמנו לרקוד, רקדתי כמו שכבר הרבה זמן לא רקדתי שיחררתי מעליי את כל הלחצים שהיו עלי בתקופה האחרונה מהבלאגן עם המצב המשפחתי ועד לחן..
"בואי נלך לקנות מים שנייה אני חייבת" אמרתי לליאן גוררת אותה לבר היינו כל כך מסטולות שאפילו לא שמנו לב לאן אנחנו הולכות "תסתכלי לאן את הולכת" אמר לי אחד שנתקעתי בו בטעות הרמתי את מבטי אל פניו "אתה?!?!?"
נשמע אחלה סיפוררר...
תמשיכיייי! 😊
תודה =]
"בואי נלך לקנות מים שנייה אני חייבת" אמרתי לליאן גוררת אותה לבר היינו כל כך מסטולות שאפילו לא שמנו לב לאן אנחנו הולכות "תסתכלי לאן את הולכת" אמר לי אחד שנתקעתי בו בטעות הרמתי את מבטי אל פניו "אתה?!?!?"
"אוו שלום לך יפיפייה" אמר והדביק לי נשיקה על הלחי
"היי" אמרתי והמשכתי ללכת, יותר נכון ניסיתי הוא פשוט תפס אותי ביד ולא נתן לי ללכת
"שבי קצת מה את בורחת, הרבה זמן לא התראנו" אמר "אוו שלום גם לך ליאן"
"היי תומר" אמרה בעצבים, היא אף פעם לא אהבה אותו
אז ככה תומר היה האהבה שלי, או יותר נכון החולשה שלי.
הכרתי אותו בתיכון הוא היה יב' ואני יא' לא הפסקתי להסתכל עליו בהפסקות וגם שהיו שיעורים הייתי יוצאת החוצה לחפש אותו היינו מדברים הרבה הוא ידע שאני רוצה אותו אבל הוא רצה רק לשחק בי.
הייתה לו חברה באותה תקופה והוא כל הזמן היה נפרד ממנה ובא אלי, זה כל כך לא הפריע לי להיות "האישה השנייה" כי הייתי כל כך מסונוורת ממנו שפשוט עשיתי הכל רק כדי להיות איתו, עד שהכרתי את חן ואז הגלגל התהפך הוא פתאום התקשר אלי, דיבר איתי ויש משהו אחד שהוא אמר שאני בחיים לא אשכח "זאת את, את החולשה שלי את לא מבינה?" אני פשוט יודעת שאם לא הייתי אוהבת את חן כמו שאני אוהבת אותו ואם לא הייתי מבינה שהתומר הזה רק מחפש לשחק משחקים אז גם אז הייתי חוזרת אליו כמו טטלה, אבל הפעם הבנתי את הטעויות שלי, ואני הרבה יותר חזקה ומחושלת ממה שהייתי לפני שנה..
"טוב יאללה בואי" אמרתי והשתחררתי מתומר בכוח הלכנו לקנות מים וחזרנו לרקוד כל כך נהננו לא הפסקנו לרקוד לשנייה, "טוב את לא מבינה איך באת לי בטוב עם המסיבה הזאת" צעקה לי ליאן באוזן
"חח כן הא?!" המשכנו לרקוד כמו שרק אנחנו יודעות, מסובבות לכולם את העיניים, מה שלא כיף בזה זה שכל שנייה מישהו אחר בא ומחבק אותך מאחורה עד שפתאום חיבקו אותי ידיים מאחורה והייתה לזה הרגשה שונה, הרגשה של חום, הסתובבתי אליו והוא עמד שם, מסתכל עליי ומחייך חיוך מנצח, הוא היה יפה מתמיד עם השיער השטני שלו והפרוע העיניים החומות הגובה והגוף שלו, פשוט נעמדנו באמצע הרחבה שהוא אוחז בי במותניים ואני בוהה בו עד שפתאום נזכרתי בכל מה שהוא עשה לי והתרחקתי ממנו והוא מסתכל עלי לא מבין התקרב להגיד משהו אבל כבר לא היינו שם ליאן תפסה אותי ולקחה אותי משם ואני הולכת ולא מפסיקה להביט בו "מה עובר עליך?!" ניערה אותי ליאן מה את סתומה? עוד פעם את חוזרת על הטעות הזאת שנקראת תומר? די כבר כמה פעמים תיפגעי ממנו כדי להבין שהוא לא בשבילך?! איפה חן נכנס פה הא? איפה מי שבאמת אוהב אותך נכנס פה?"
"מה יש לך?" אמרתי בחצי צחוק
"את מעצבנת אותי" אמרה ושילבה ידיים בפרצוף עצבני
"את חולה" אמרתי "עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי בתמימות, אבל בתוך תוכי ידעתי שעשיתי משהו שהוא לא בסדר, העלתי את כל הסיפור הזה עם תומר למעל פני המים, וזה מצב שמביא צרות, והרבה....
"מה יש לך?" אמרתי בחצי צחוק
"את מעצבנת אותי" אמרה ושילבה ידיים בפרצוף עצבני
"את חולה" אמרתי "עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי בתמימות, אבל בתוך תוכי ידעתי שעשיתי משהו שהוא לא בסדר, העלתי את כל הסיפור הזה עם תומר למעל פני המים, וזה מצב שמביא צרות, והרבה....
"טוב יאללה בואי בואי הביתה" משכה אותי ליאן
"מה עובר עליך? בגללו נלך? בואי נכנס!"
"לא רוצה להזמין צרות" אמרה והתחלנו ללכת לכיוון הכביש "טליה?" שמעתי מישהו מאחורי קורא לי
הסתובבתי וראיתי אותו עומד שם שוב מביט בי באותו מבט ישר הפנתי מבט ממנו, לא רציתי לשקוע בעיניים שלו שוב, לא רציתי להיזכר בו, לא רציתי שום קשר איתו
"אפשר לדבר איתך רגע?" אמר
"מה?דבר?" אמרתי בחוסר סבלנות
"לא אי אפשר" התערבה ליאן ומשכה אותי משם
"בבקשה" הוא אמר
"ליאן חכי בואי נשמע מה עוד יש לו לומר אחרי כל מה שהוא עשה" אמרתי ונעמדתי במקום
"אני אוהב אותך טליה באמת, את לא יוצאת לי מהראש, אני לא יכול אני מצטער על הכל, בבקשה תחזרי אלי" הוא אמר ואני נשארתי המומה, יש לו לב? יש לו רגש? לא האמנתי שמילים כאלה אמיתיות יכולות לצאת מהפה שלו, 'אבל מי יודע אם זה באמת אמיתי' חשבתי לעצמי
"מצטערת תומר, לא רוצה לפגוע בך, יש לי חבר ואין לי שום רצון לעזוב אותו"
"את לא באמת אוהבת אותו אני רואה את זה בעיניים שלך"
"תומר מספיק נפגעתי ממך, מספיק,אתה יודע מה באיזה שהוא מקום אני מודה לך על זה שפגעת בי ככה וזה מצחיק אבל רק ממך למדתי לא להאמין לכל גבר שבא ואומר שהוא אוהב ומצטער" אמרתי כבר בעצבים "ביי תומר" הוספתי והסתובבתי
"מלכהההההה!!!" צעקה ליאן בשמחה, חייכתי לעצמי, סוף סוף סגרתי את המעגל הזה, סוף סוף!
כל הדרך הביתה חשבתי על כל השיחה הזאת מחדש, משהו הפריע לי, למה אני לא מצליחה באמת לסגור את המעגל הזה כבר?!
"בואי לישון אצלי" אמרתי לליאן שירדנו מהמונית "אני צריכה אותך"
"מה קרה יפה שלי?" שאלה בדאגה
"לא יודעת, הכל מתבלבל לי, למה הוא צץ לי עכשיו למה?"
"בואי יפה שלי נלך אלייך.."
עלינו אלי הבייתה שתינו מים ונכנסנו לחדר החלפנו לפיג'מות ישבנו על המיטה והתחלנו לדבר "אני לא יודעת ליאן בזמן האחרון אני בוכה בלילה אני לא יודעת מה יש לי" אמרתי עם דמעות בעיניים "אני לא בטוחה באהבה שלי אליו..משהו השתנה בי"
"לא טוב לך איתו?"
"את צוחקת? אני קורנת שאני איתו אבל.." אמרתי "משהו לא מרגיש לי נכון עד הסוף, ועכשיו כל הסיפור הזה עם תומר ערער אותי עוד יותר, שאמרתי לו את מה שאמרתי לו שם הרגשתי בטוחה בעצמי אמרתי את מה שבאמת הרגשתי אבל כאילו משהו לא שלם אצלי לגבי שניהם"
"מאמי, לפי דעתי את צריכה לקחת פסק זמן ולחשוב מה את רוצה באמת"
"אני לא מסוגלת" אמרתי בוכה כבר "אני לא מסוגלת לעזוב את חן, זה יעשה לו רע, אני לא מסוגלת לעשות לו רע"
"זה יהיה הכי טוב בשבילך, ואני בטוחה שהוא יבין אם תסבירי לו את המצב כמו שהוא, בלי שקרים והסתרות"
"כן אולי את צודקת" אמרתי וחיבקתי אותה
"טוב יאללה בלי לבכות" אמרה בחיוך וניגבה לי את הדמעות "מחר את עם חן ואת מדברת איתו"
"טוב" אמרתי כמו ילדה טובה
"יאללה לישון :]" אמרה והלכנו לישון..
קמנו בשעה 1 וליאן הייתה צריכה ללכת לעבודה התחלתי לסדר את הבית תוך כדי שאני חושבת איך אני הולכת להגיד לו את כל זה
"הלו?" ענה בקול הרגוע שלו
"היי מאמי" אמרתי בחיוך
"נסיכההה..איך היה אתמול?"
"היה..ממ..בסדר" עניתי בחצי שקר "מאמי אני רוצה שנעשה היום משהו, מסעדה מתאים לך?"
"אני עובד היום חיים שלי"
"לא..אהה.." אמרתי בגמגום לא רציתי להגיד לו ש'אני צריכה לדבר איתו' כי הוא ילחץ, המשפט הזה אף פעם לא מבשר טובות "נו מאמי אני צריכה אותך בבקשה תבטל"
"הכל בסדר?"
"כן כן, תוכל לעשות את זה בשבילי?"
"אני אבדוק מאמי, טוב אני אדבר איתך עוד מעט...אוהב אותך"
"גם אני מאמי" אמרתי וניתקנו את השיחה
חזרתי לסדר את הבית ושסיימתי התחלתי להכין ארוחת ערב להורים שלי שיהיה להם שיחזרו מהעבודה
התחלתי לבשל פסטה עגבניות עם שניצל וסלט גדול כשסיימתי הלכתי להתקלח, יצאתי מהמקלחת עשיתי פן ותוך כדי שאני עושה פן היה לי טלפון ממספר חסום
"הלו?!"
"טלטונה.." יש רק מישהו אחד שקורא לי בשם הזה והבנתי ישר מי זה..
"מה אתה רוצה?"
"למה את מגיבה ככה?"
"כי מה לא היה ברור במה שאמרתי אתמול?"
"כי אני לא יעזוב את לא מבינה? אני יהפוך את העולם כדי שתסלחי לי"
"אני לא כועסת עליך אמרתי לך כבר אתמול שאני אפילו מודה לך, אני פשוט לא מעוניינת בשום קשר איתך"
"את משקרת תפסיקי לשקר לעצמך"
"אתה היחיד שמשקר לעצמך תומר, משחק את עצמך שהשתנת, תפסיק תמיד היית אחד שלא מפסיק לשחק בבנות וגם תמיד תהיה"
"בבקשה טליה, אני כל כך אמיתי איתך, את היחידה שאני כל כך אמיתי איתה, את הבחורה היחידה שאי פעם חלמתי עליה, אני כל לילה חולם עליך" אמר בוכה
"תומר מספיק בבקשה" אמרתי, התחלתי להישבר לא יכולתי לשמוע אותו ככה "אני לא מתכוונת לחזור אליך לא היום ולא אף פעם"
"את תראי יום יבוא ואת תהיי שלי"
"בסדר תומר" –'תמשיך לחלום'- חשבתי לעצמי "ביי" הוספתי וניתקתי
המשכתי להתארגן כאילו הכל בסדר, עברתי הלאה לא רציתי לחשוב על זה יותר מידי..
הלכתי לסלון ואני רואה את ההורים שלי יושבים וטוחנים את כל מה שעשיתי להם "כמו שני חזירים אתם" אמרתי והתחלתי לצחוק
"כל הכבוד טליה" אמר אבא בפה מלא "תודה רבה מאמי" הוסיפה אמא
"בתאבון" עניתי לקחתי כוס מים ונכנסתי בחזרה לחדרי חייגתי לחן רציתי לדעת מה קורה השעה כבר 8 והוא עוד לא חזר אלי "מאמי תהיי מוכנה ב9" אמר וניתק..
התחלתי להתארגן לבשתי ג'ינס גבוה ובהיר חולצה טי שירט נפוחה ועקבים התחלתי להתאפר וב8 וחצי סיימתי להתארגן ישבתי בסלון עם אבא ואמא וחיכיתי לחן..
"הכל בסדר טליה?" שאלה אמא בדאגה
"כן למה?"
"את ניראית קצת חיוורת" התקרבה אלי הניחה את כף ידה על מצחי למדוד לי חום "הכל בסדר?" שאלה שהרגישה שאני קרה
"כן" עניתי והיא הושיטה לי כוס מים "תודה" הוספתי 'כנראה שאני יותר מידי לחוצה' חשבתי לעצמי אחרי 5 דקות חן התקשר ואמר שהוא בחוץ יצאתי אליו הבאתי לו נשיקה ונכנסתי לאוטו "לאן נוסעים?" שאל
"מממ..לים נראה לי" אמרתי והתחלנו לסוע לכיוון הים, אחרי 10 דקות הגענו לים התיישבנו באיזשהי מסעדה, אכלנו וכשסיימנו לאכול הלכנו קצת על החוף עצמו עד שהתיישבנו "רציתי לדבר איתך.." התחלתי להגיד והוא הסתכל עלי, עם הפרצוף היפה הזה שלו מחכה שאני אמשיך לדבר...
ואייי מדהיםם..
חייבת להמשיך,ומהררררר
"מממ..לים נראה לי" אמרתי והתחלנו לסוע לכיוון הים, אחרי 10 דקות הגענו לים התיישבנו באיזשהי מסעדה, אכלנו וכשסיימנו לאכול הלכנו קצת על החוף עצמו עד שהתיישבנו "רציתי לדבר איתך.." התחלתי להגיד והוא הסתכל עלי, עם הפרצוף היפה הזה שלו מחכה שאני אמשיך לדבר...
"תקשיב..אני רוצה שתדע לפני הכל שאני אוהבת אותך הכי הכי בעולם ושום דבר שאני אגיד עכשיו לא יסתור את זה..
בזמן האחרון הביטחון שלי איתך קצת התערער..
כאילו שאני איתך אני הכי מאושרת בעולם אבל שאני לבד, זה מרגיש לי שמשהו חסר פה, משהו מפריע לי.. ואחרי שציינו שנה, הבנתי כמה אני מטומטמת וכמה כן טוב לי איתך... אבל אתמול במסיבה קרה משהו ששוב ערער אותי.." אמרתי ועיניי מביטות אל החול, לא יכולה להסתכל עליו, ידעתי שהוא בוכה..
"תמשיכי.." אמר בקול חנוק מדמעות
"אז אתמול במסיבה ראיתי את תומר, והוא בא אלי ואמר לי שהוא אוהב אותי ושהוא מצטער..אני שונאת אותו חני אתה יודע כמה אני שונאת אותו, ואני פשוט אמרתי לו שאני לא מתכוונת לעזוב אותך ושאני לא אפול בשקרים שלו שוב ושילך ממני..אבל שהגעתי הביתה משהו הפריע לי ואני באמת מרגישה מבולבלת, אני צריכה פשוט קצת זמן לחשוב, אני צריכה.." אמרתי והתחלתי לבכות "פ..פסק..זמן" אמרתי והרמתי את ראשי, הבטתי בחן והוא בכה, הוא הסתכל עלי ולא ידע מה להגיד, הוא תפס את ראשי בשתי ידיו והתקרב אלי "אני אוהב אותך מלאך אל תעזבי אותי, את לא צריכה פסק זמן אני יודע שאת אוהבת אותי נכון?" אמר והתחיל לנשק אותי "די חן" הפסקתי אותו והתנתקנו, למרות שהיה לי קשה ולמרות שלא רציתי לעשות את זה, הייתי חייבת, בשביל עצמי
"אני עשיתי משהו לא בסדר?" שאל חן
"לא מאמי שלי זה בכלל לא קשור אליך, זה אני, בבקשה תבין אותי" אמרתי מנגבת לו את הדמעות ומחבקת אותו..
נשארנו מחובקים לכמה דקות ולא יכלתי לעצור את הדמעות, פגעתי בו, לא רציתי לפגוע בו אבל אסור לי להתחרט 'זה יעשה לי רק טוב' חשבתי לעצמי
"טוב יאללה בואי" אמר חן וקם מהחול מנער את עצמו, קמתי אחריו והתחלנו ללכת לכיוון האוטו 'אוי שיט' חשבתי לעצמי 'זה תומר' ראיתי את תומר והוא התחיל ללכת לעברי תפסתי את חן ביד ומשכתי אותו ללכת מהר יותר "מה קרה?" שאל חן
"כלום כלום רק בוא כבר" אמרתי לחוצה .. וחן במקום ללכת נעמד במקום והסתכל מסביבנו מחפש את הסיבה שגורמת לי ללכת מהר פתאום, "אה זה זה" אמר חן בעצבים..
חן הוא בן אדם רגוע מטבעו אבל ברגע שמישהו יפגע בו בכוונה תחילה או יפגע במי שהוא אוהב, הוא יעשה הכל אבל ה-כ-ל רק כדי לעשות לבן אדם הזה רע פי מאה..
"תקשיב לי ותקשיב לי טוב" אמר חן לתומר "עוד פעם אחת אתה מתקרב לחברה שלי, יהיה לך רע!"
"חן מספיק בוא כבר" אמרתי וניסיתי למשוך אותו משם
"מה אתה אומר" אמר תומר "אני לא אתקרב אליה, אני פשוט מאוד מפחד ממך"
"תומר תסתום עדיף, חן בוא כבר" אמרתי בעצבים
"לא זז מפה" אמר חן "עד שהוא לא יבקש סליחה על כל מה שהוא עשה לך"
"הופה חן אני רואה שאתה מעודכן בהכל" אמר "היא סיפרה לך גם מה קרה אתמול?"
"כן" אמר חן "ותודה רבה לך" הוסיף "עשית לנו ר-ק טוב" אמר חן ותפס אותי, התחיל לנשק אותי בתשוקה, כל כך לא רציתי את זה ככה, אבל לא רציתי להשפיל את חן אז בלית ברירה זרמתי, תומר נשאר בפה פעור, המום, לא ידע מה להגיד ומה לעשות עם עצמו "בואי" אמר חן בחיוך מאושר והלכנו משם, תומר עדין עמד שם לא זז ממקומו, באיזשהו מקום כעסתי על שניהם אבל גם רציתי להגיד לחן כמה "תותח" הוא יצא.
הנסיעה הביתה עברה בשקט אף אחד לא הוציא מילה מהפה, רק השירים שחן אוהב נשמעו ברקע..
אחרי 10 דקות הגענו לביתי, הסתכלתי עליו ובאתי מתוך הרגל לתת לו נשיקה בפה ובשנייה האחרונה הבנתי מה אני עושה ומהר הבאתי לו נשיקה בלחי..הוא הסתכל עלי במבט מאוכזב ופגוע
"אני מקווה שזה יגמר מהר הסבל הזה" אמר "אני אוהב אותך" הוסיף, ואני יצאתי מהאוטו בלי לומר מילה והתחלתי ללכת לכיוון הבית...
'אוףף' חשבתי לעצמי 'זה הולך להיות יותר קשה ממה שחשבתי שזה יהיה'...
ואאאיייי..
תמשיייכייי..מקסים!!!!
QUOTE (ייללדדדההה @ 19/07/2010) ואאאיייי..
תמשיייכייי..מקסים!!!!
😊😊
הנסיעה הביתה עברה בשקט אף אחד לא הוציא מילה מהפה, רק השירים שחן אוהב נשמעו ברקע..
אחרי 10 דקות הגענו לביתי, הסתכלתי עליו ובאתי מתוך הרגל לתת לו נשיקה בפה ובשנייה האחרונה הבנתי מה אני עושה ומהר הבאתי לו נשיקה בלחי..הוא הסתכל עלי במבט מאוכז ופגוע "אני מקווה שזה יגמר מהר הסבל הזה" אמר "אני אוהב אותך" הוסיף ואני יצאתי מהאוטו בלי לומר מילה והתחלתי ללכת לכיוון הבית...'אוףף' חשבתי לעצמי 'זה הולך להיות יותר קשה ממה שחשבתי שזה יהיה'...
עליתי הביתה, נכנסתי לחדר חושבת על מה שהיה..החלפתי בגדים ונכנסתי למיטה מנסה לחשוב מה יהיה הלאה...
בבוקר קמתי ב12 התארגנתי והלכתי לקניון קצת להשתחרר מכל הימים האחרונים והמחשבות פשוט לא עזבו אותי, לא ידעתי מה אני הולכת לעשות, לא ידעתי אם אני רוצה לחזור לחן ובכלל לא ידעתי מה לעשות עם עצמי...
תוך כדי שאני מטיילת לי בין החנויות התקשרתי לליאן "היי מאמי" אמרתי לה
"היי בובהה נוו מה היה אתמול?"
"אני בקניון את באה?"
"כן חכי לי ליד ארומה" אמרה וניתקה
הלכתי לעבר הקופות להזמין לנו לאכול משהו "תביא לי שתי ארוחות בוקר" אמרתי למוכר ותוך 10 דקות האוכל היה מוכן וגם ליאן כבר הגיעה "אוו תודה מאמי" אמרה והתיישבה לידי
התחלתי לספר לה על כל מה שהיה אתמול תוך כדי שאנחנו אוכלות "בסדר מאמי, קחי לך שבוע ותחשבי מה את רוצה, ביום אחד לא תוכלי להגיע להחלטה" אמרה
"כן אבל אני באמת מאוד מבולבלת, נראה לי שבקצב הזה גם עוד שנתיים לא יעזרו לי כדי להגיע להחלטה.." אמרתי מתוסכלת
"מאמי את ממהרת יותר מידי, די יש לך זמן אף אחד לא לוחץ עליך, וכמו שאמרת לי חן הבין אותך! הוא לא ילחץ עליך" אמרה "יודעת מה..." הוסיפה "בואי נעשה לנו יום כיף"
"אין לי כסף מאמי"
"עליי" אמרה
סיימנו לאכול ונכנסנו ללי קופר ליאן מדדה שני ג'ינסים ולקחה את שניהם והיא הכריחה אותי למדוד גם שניים מהממים והיא קנתה לי את שניהם משם הלכנו לעוד כמה חנויות לא מוכרת ובסופו של דבר יצאנו כל אחת עם 2 ג'ינסים ו3 חולצות "תודה מאמי" אמרתי ונשקתי לה
"נו מה לעשות אין לי חבר לבזבז עליו את המשכורת שלי אז אני אבזבז עליך" אמרה בחיוך..
השעה הייתה כבר 6 ליאן באה אלי והתחלנו לעשות לנו ארוחת צהריים- ערב התחלתי לעשות שניצל צ'יפס וסלט סיימנו להכין הכל ב7 וחצי בדיוק שההורים שלי חזרו מהעבודה וישבנו כולם יחד לאכול..
"וואי התפוצצתי" אמרתי לליאן
"כן הא? גם אני!!" אמרה ונישכבנו על המיטה
"קיצור צריך עוד משהו אחד כדי לסגור את היום כיף הזה" אמרה
"חח כמו מה?"
"מסיבה!!!" אמרה בהתלהבות
"לא, לא יודעת אם בא לי"
"מי שואל אותך" אמרה וקמה מהמיטה "ב12 את מוכנה" אמרה, לקחה את הדברים שלה ויצאה מהחדר ואני נישארתי שוכבת על המיטה מנסה לחשוב על הכל, ולאט לאט נרדמתי...
"למעשה אני עדיין שלךךך" העיר אותי צלצול הטלפון
"הלו" עניתי ישנה
"קומי יאבלה כבר 11 וחצי" צעקה לי באוזן
"קמתי קמתי" אמרתי והתחלתי להתארגן לא ידעתי אם אני כל כך רוצה ללכת אבל לא כל כך הייתה לי ברירה...
את מה שהיה במסיבה הזאת אני בחיים לא אשכח....
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
