למה הכל חייב להיות כ"כ קשה וכואב , למה אני פשוט לא מסוגלת לעבור את זה בקלות כ"כ כמוהו ?
למה ? למה ? למה ?
למה אני מרגישה שאני ממשיכה הלאה שכבר יש לי חיים חדשים , בלעדיו
ואז כשהוא רק עולה לי למחשבות אני מרגישה את הצביטה הענקית הזאת ?
למה הכל לא יכול להיות פשוט יותר ? למה אי אפשר לחיות בלי רגשות ??
בלי אהבה ? בלי שנאה ? בלי כעסים ? בלי געגועים ? בלי התאהבות ? בלי אכזבות ?
למה ?
זאת בקשה של כול בת שנפרדת מחבר שלה.. נכון שכרגע רע לך אבל אם הזמן את תראי שזה יעבור כרגע מה שאת יכולה לעשות זה פשוט להנות ולעשות דברים בלעדיו זה קשה בהתחלה וגם מוזר אבל לאט לאט את תצליחי...
אני כבר בהתחלה חדשה , אבל אני ממש מתגעגעת ..
הלוואי ולא היו ממציאים את הרגשות . ושהלב של כל אחד ואחת היה עשוי מאבן ..
את שוכחת לרגע שאם הרגשות הרעים לא היו קיימים גם הרגשות הטובים לא היו קיימים.
בכל דבר טוב יש גם קצת רע אין מה לעשות, צריכים לנסות להתמודד עם זה...
אני בטוחה בכך שאת ממש רוצה להמשיך הלאה, אבל אני גם יודעת כמה זה קשה לעשות את זה.. קשה לחשוב על להיות עם מישהו אחר בכלל.
אולי זה פשוט נכון שרק הזמן עוזר לשכוח.
