לפנות לך מקום .

זה אותו מבט שתופס אותי ממרחק , וזורק אותי אל עצמי מאחורי שלושה סיבובי מפתח,
מאחורי טשטוש הדמעות והלכלוך שהצטבר על החלון.
הגשם לא שוטף, הוא רק מוסיף על הלכלוך כי כשהמבט רחוק, כל כך עצוב להיות שמח.
אני פורסת את בגדי על כל המדפים, כדי שלא ארגיש את החוסר שלך.
כי ביום שפיניתי לך מקום בארון,אתה ידעת שיש לך מקום גם בלב שלי.
מקום שאף אחד אף פעם לא יתפוס.
אני נשברת מול העיניים שניבטות אליי מבעד לתמונה,אלה שאמרו לי כל כך הרבה מילים בשתיקה.
אלה שלא יכלו להסתכל על שלי כשהן החליטו ללכת,לעזוב,להשאיר אותי מאחור, לבד.
אתה מגיע אל החלומות שלי,אתה המציאות שלי ללא הרף.
ובכל מקום אני יכולה להרגיש את הצביטה בלב מהמגע שלך,אפילו אם הוא דמיוני.
אני רוצה לסגור בתיבה את כל הזכרונות ממך, שאוכל להמשיך הלאה - בדיוק כמוך.
אבל עוד לא מצאתי תיבה שתכיל כל כך הרבה - את כל האהבה, הכאב, הזכרונות,החלומות, ההבטחות.

פתאום מתנפצת לי המציאות בפנים,הבטחות כמו חלומות - לא תמיד מתגשמות.
רק לפעמים, מול איזה אור כוכב,היית מבטיח שעוד נגיע אליו,
ואז ידעתי כי החלום מתגשם והכוכב הוא האור שאתה מקרין לי.
אבל מה עושים כשהאור דועך כשעב מכסה את הכוכב ונופל החושך?
מה אעשה
בלעדיך
תגיד.
אני אבודה בתוך עולם הרוס של דמיונות.