הילדה שאהבת !

באותו רגע חשבתי ישר עליו ,
מסכן ,
מה שהוא עבר באותם רגעים .
אותם רגעים קשים שנמשכים עד היום אני מתארת לעצמי .
אני לא אשכח את השיחה :
" אני לא מאמין , אני לא מאמין שזה קרה !! ,
למה היא ?? תסבירי לי ? למה ה' לקח את האהובה שלי ? למה ה' ? למה ? "
אותם מילים בדיוק אותם מילים .
הרבה שאלות ואף לא תשובה אחת .
פשוט שתקתי במשך דקות רבות . .
לא הייתה לי תשובה , לא היה לי מה להגיד ובכיתי ובכיתי המון .
ושמוע אותו בוכה , בוכה לי על הקו .
כ"כ רציתי לחבק אותו חזק ולהגיד לו שאני פה איתו ותומכת בו ,
אבל לצערי באותם רגעים לא יכולתי .
יום למחרת , הגעתי .
הדבר הראשון שעשיתי זה רציתי לראות אותו ,
התקשרתי אליו וקבענו .

הם הגעו , השניות , השניות שראיתי את פנייך לראשונה לאחר התאונה .
נכנסת לפארק ,
הסתכלת לי עמוק עמוק בעיניים ,
והדמעות כבר הציפו את שנינו .
חיבקת אותי , חיבקת כ"כ חזק ,
הרגשתי איך אתה מועך אותי . .
מוחץ !!
אבל לא התלוננתי , הבנתי שבאת לפרוק .
לפרוק את כל מה שעובר עליייך .
התיישבנו שינינו על הדשא ,
בלי להוציא מילה . . .
בכינו ובכינו כמו שמעולם .
סיבבת פנייך אליי ושאלת :
" זה אמיתי ? , זה לא חלום ?? "
הסתכלתי עלייך , :
" הלווואי " אמרתי .
" אני לא מסוגל יותר , אני לא מסוגל ללכת להלוויה עכשיו ,
אני לא מסוגל לראות איך קוברים לי אהובתי , אין לי את האומץ הזה " אמרת .
" אתה מסוגל מאמי , אתה מסוגל . . , אני איתך , כולנו איתך .! "
" את לא מבינה , היא לא תחזור יותר . . , אני לא אראה אותה יותר ,
אני לא אראה את אהובתי ! " הוא בכה ובכה .
" אני לא אראה את החברה שלי יותר " ובכינו ובכינו .

ירדנו לבית העלמין ,
היה כ"כ קשה , כ"כ כואב , המון דמעות זלגו שם ,
צעקות , סבל !!
היו רגעים שפשוט נשברנו ,
נשברנו כולנו !
כל החברים , אני , הוא - הוא שאהב אותה כ"כ ,
הוא שהיה מכור אלייה מכור לריח שלה , לטעם שלה .
מי כמו יודעת את זה , הוא סיפר ומספר לי הכול
כזה כמו אח !
זה נגמר . .
זהו . .
מעכשיו היא לא תחזור יותר , מעכשיו זה לתמיד .

כל העיר דממה , לא היה איש ברחובות ,
כולם בבתים שלהם .
כבר היה ערב וישבנו כולנו בשכונה ,
היחידים .
פשוט ישבנו על החומה ושתקנו ,
ישבנו בכינו ושתקנו .
לא היה יותר מידי מה להגיד ,
חוץ ממנו , שהחליט שהוא רוצה לשיר לה .
הוצאתי את הפלאפון שלי ושמתי לו את הפלייבק שהוא רצה .
ואז אנחנו מסתכלים עליו יושב שם בפינה עם הפלאפון שלי
ומתחיל לשיר . . .

" היינו חברים כמעט שלוש שנים
היינו אוהבים כמו זוג יונים
הלב שלה תמיד היה בתוך ליבי
והחיים שלה בחיים שלי.

עד שיום אחד הכל השתנה
באו וסיפרו לי על התאונה
אני לא האמנתי למראה עיני
איך הגורל לקח לי את אהבת חיי

הילדה שאהבתי עכשיו בין מלאכים
הילדה שאהבתי כבר לא בחיים
הילדה שאהבתי לא תחזור יותר
כל מה שנותר לי זה רק להיזכר . . . "

פה הוא עצר את השיר ואת עצמו
והסתכל לכולנו בעינייו ,
עבר אחד אחד עם המבט שלו ואמר :
" הבתים האלו של השיר היו העבר והווה ,
מהיום הבתים הבאים הם החיים שלי . ."

" . . . . נכנסתי למשבר מאז שהיא הלכה
כל יום אני בוכה על התמונות שלה
נשבעתי לעולם לא אשכח אותה
מתפלל לאלוקים שיחזיר לי אותה

יושב בתוך חדרי ובעיניי דמעות
שזולגות ומרטיבות את כל התמונות
אני נזכר בתתקופות הכל כך יפות,
כל מה שנשאר זה רק זכרונות . "

כ"כ כאב לי עליו .
בחיים שלי לא ראיתי אותו במצב הזה .
הוא שר כ"כ מדהים , הוא שר מהלב .
ישבנו שם והיינו המומים , הוא עד היום שנא שירי דכאון .
מה השתנה פתאום ? איזה שאלה מטומטמת , הכל השתנה לו .
והבנתי שעכשיו כשהיא הלכה , הכל יהיו לו יותר קשה . .
החיים שלו השתנו ברגע - ועכשיו ? הוא בלעדייה .

מאז כבר עברו 4 חודשים ,
4 חודשים שאני בטוחה שאין יום שעובר בלי לחשוב עלייה ,
עליהם !
4 חודשים שהוא בוכה עלייה , על התמונות שלה . . .
4 חודשים שהוא אוהב אותה , אך לא נאהב בחזרה .


- - - - - - - - - - - - - -

בבקשה עם משהי יודעת מי רשמה את זה - אל תגידי .
אני מעדיפה שזה ישאר חסוי . תודה .