למה אתה אף פעם לא יוזם? למה אני מרגישה לבד?
למה אתה אף פעם לא כותב לא מביא או לא אומר?
אני לא רוצה שתביא מתנה, או שתקנה לי הפתעה, אני רוצה מידי פעם, לא תמיד ולא כל יום שתראה שאתה אוהב, שתגיד ולא רק במילים, שתגיד במעשים. אני רוצה ולא אומרת שתכתוב לי מכתב, לא משהו ארוך ולא משהו מורכב, שיהיה כתוב "אוהב" או "חושב" לי זה מספיק, לי זה יראה שאתה חושב עליי תמיד.
למה אחרי שאנחנו מדברים, אתה לא בא ומחבק, אלא מסיים הכל וזהו, כביכול הולך.
למה שאני בוכה, ולמרות שזה אשמתי, לא תבוא ותעודד אותי?
למה אני צריכה לבקש ממך לחבק? או להגיד, למה זה לא בא ממך?
כמה שאני אוהבת אותך.
~~~
פריקה :\
אני מצטערת אם זה לא המקום המתאים, לא ידעתי איפה לכתוב.
אני מזדהה עם כל מה שכתבת פה...
אבל מה לעשות בנים לפעמים פשוט אטומים הם יעשו צעד אחד קטן וילכו כמה אחורה, ולמרות שבא לנו להרוג אותם לפעמים קשה לנו בלעדיהם!
אולי אם תשלחי לו את מה שכתבת פה הוא ישנה את הדרך התנהגות שלו
