אז ככה, אני אספר לכם את המצב שנקלעתי אליו ואבקש עצה אמיתית ואפילו אשמח שמישהו שנתקל במצב הזה יגיד לי מה ההחלטה שלקח במצב הזה.
אני מעל גיל 30 נשוי כ 10 שנים עם ילדים, מעולם לא הסתכלתי על אישה אחרת או אפילו חשבתי לבגוד באשתי, לפני כשנתיים התחלתי עבודה חדשה ובמקום ישנה עובדת שהכרתי אותה לפני הכרות שטחית, אותה עובדת נראית מעולה, סקסית ונשית והיא נשואה עם שני ילדים, אותה עובדת במשך שנה התחילה איתי בצורה שלא משאירה מקום לספק כולל רמיזות מיניות, החזקתי מעמד במשך שנה תמימה עד שנשברתי והתחלתי לזרום איתה, כתבנו הודעות בסלולרי אחד לשני וקראנו אחד לשני כינויי חיבה ממש כמו זוג מאוהבים אך עדיין לא ביצענו שום אקט מיני.
היה משבר כלשהו באמצע שטיפה קירר את היחסים כנראה שהיא טיפה נכנסה ללחץ מהמערבולת הרגשית וטיפה לקחה צעד אחורה, אנחנו עדיין בקשר טוב ומדברים בצורה פתוחה על הרגשות ביננו ומודים שיש רגש אחד כלפי השני אך בגלל שלשנינו המצב הזה הוא זר ונראה לא מוסרי לא התקדמנו מעבר לכך.
היום אני במצב שאני מאוהב בה ומנסה להיות במחיצתה ככל האפשר ואפילו טיפה נמרח והיא מצידה גם מראה חיוביות אך יותר עצורה, המצב הזה עושה לי רע כי זה לא מתקדם לשום מקום ומצד שני גם לא נעצר.
ועכשיו אני מגיע לשאלה הגדולה, האם לזרום עם העניין בהנחה שהיא מאוהבת בי גם ומה שיהיה יהיה או שאני חיב לעצור את זה עכשיו? ונגיד שהחלטתי לעצור את זה איך אני יכול להוציא אותה מהראש? אני רואה אותה כל יום וכל פעם אני מרגיש כמו ילד שאני רואה אותה, אם לא הייתי רואה אותה לא היתה לי בעיה והייתי מתגבר על זה בשלב כלשהו.
בקיצור מצב בעיתי מה עושים?
אני חושבת שקודם כל לפני שאתה הולך עם הרגשות והדחפעם שלך תחשוב על התוצאות, תחשוב מה אתה יכול לאבד? תחשוב שאתה יכול לפגוע באישה שלך , בילדים התמימים...
אםזאת באמת אהבה סימן שאת אשתך אתה כבר לא אוהב אבל נישואים קשה לפרק, זה לא פשוט גם הפן הכספי, גם הפן הרגשי, גם הילדים באמצע.ץ.. אני בחורה שהולכת לפי הרגשות ואני נמצאת במערכת יחסים של 5 שנים... בחיים שלי לא הסתכלתי לצדדים אבל כשנה האחרונה כשהיו קשיים, כשהיו ריבים, וכשהיו הרבה סיבות לפירוק הקשר, פגשתי מישהו וכן הלכתי עם ההרגשה הזאת..נהניתי , התפרקתי, סיםפקתי את היצר המיני ,זה שינה אותי, זה הפך אותי לאדם אחר, זה האיר בי נועזות שלא הייתה, זה הכיר לי תחושות שלא הכרתי...ועד היום אני עוד חושבת על הבחור ההוא למרות שאני בתוכי מאוהבת ואוהבת את הבן זוג שלי...אבל האמת...זה לא שווה את האהבה שאני רוכשת אל החבר שלי וזה ממש לא מגיע לו ועד היום אני מצטערת
אני חושבת שאם הבן זוג שלי היה יודע מה עשיתי הוא לא היה מאמין שזאת אני, הוא היה נפגע, סולח לי אבל נפגע ואני יודעת שלעולם הוא לא היה שוכח את זה וחי בתחושת חוסר בטחון. אני חיה אמנם עם רגשות אשמה אבל אני יודעת שהוא לא יודע כלום והוא לא נפגע אז אני רגועהץץ
המסקנה היא שתחשוב טוב טוב לפני שאתה עושה צעד אחד קדימה
