לידיד הכי טוב שלי...

היית האביר שלי, סמכתי עלייך בעיניים עצומות, תמיד אמרתי שלא משנה מה יקרה - אם אני איתך אני יהיה בסדר.
אתה תמיד אמרת שאתה כל כך אוהב, ואין דבר שיותר חשוב לך מהידידות שלנו, שהקשר שלנו מיוחד וזכינו אחד בשנייה.
נתתי בך אמון מלא, גם כשלא האמנתי באפחד אחר, הסתכלתי עלייך וראיתי בך את המפלט שלי, ההגנה שלי.
היינו שם אחד בשביל השנייה 6 שנים, בכינו, צחקנו, כעסנו,צעקנו,השלמנו וחווינו כל כך הרבה חוויות טובות ורעות ביחד.
הייתי שם בשבילך תמיד, כשהחברה עיצבנה,שההורים כעסו ואתה היית הטלפון הראשון שלי שעברתי טסט או שסבא שלי נפטר.
חשבתי באמת שלא משנה מה יקרה, שומדבר לא יוכל להרוס את מה שבנינו, לא משנה כמה נתרחק ידעתי שתמיד נחזור להיות קרובים,
אנחנו טובים ככה - אנחנו טובים ביחד.
ואז נישקת אותי. ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הרי ידעתי שזה יקרה מתישהו, זה הכל היה עניין של זמן, אבל לא ידעתי מה אני רוצה ואם זה באמת יוכל להצליח,
את האמת - הייתי בטוחה שזה ייגמר מהר. כיף לנו ביחד, ואנחנו אוהבים, אבל אנחנו פשוט לא מתאימים בתור זוג.
החלטתי לנסות , כי ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שאין לי מה להפסיד. מקסימום נחליט שלא הולך ונמשיך כידידים טובים, באמת האמנתי בלב שלם שאנחנו נהיה מסוגלים.
השבועיים איתך היו פשוט כיפיים בצורה שאי אפשר לתאר, אהבתי את התחושה שאתה קצת יותר שלי ממקודם, אתה יזמת ודחפת אותי קדימה ואני המשכתי, סמכתי עלייך שאתה יודע מה טוב בשביל שנינו.
ואז פתאום אמרת שאתה חושב עליה, שהיא לא יוצאת לך מהראש. אמרתי לך שאני לא רוצה להמשיך ככה. לא חשבתי כלום באותו רגע, לא ידעתי מה לחשוב.
המשכתי איתך כרגיל, לא רציתי לאבד אותך למרות שהיה קצת קשה...
אבל אז שמעתי שחזרתם, ושם באמת כבר לא ידעתי מה לעשות. אני מבינה אותך , באמת! אתה אוהב אותה ואתה לא יכול בלעדיה. אבל בוא נהיה כנים, ידעת את זה גם קודם, והתחלת קשר איתי למרות זה.
אם זאת הייתה מישהי אחרת הייתי מבינה, אבל הידידה הכי טובה שלך? לא חבל?.
חיכיתי לטלפון, הודעה, שתגיד שאתה מצטער, שחזרתם , תבקש סליחה, תסביר את עצמך. לא שמעתי ציוץ, לא הראית שום איכפתיות כלפי איך אני מרגישה, אם נפגעתי, אם אני עצובה.
אחרי 6 שנים פתאום הכל נעלם, האהבה מעוורת אני יודעת, אבל לזרוק את כל מה שהיה לנו לפח?! אני לא מאוהבת בך, אפילו לא קצת, ועכשיו יותר מתמיד אני משוכנעת שבחיים לא נוכל להיות ביחד כזוג.
אבל אמרת שאתה אוהב, שאני יכולה לסמוך עלייך שתגן עליי ודווקא אתה דפקת אותי הכי חזק. ברגע שחזרת אליה כאילו הכל נעלם, אני באמת לא מבינה איך יכול להיות שלא איכפת לך, כנראה שאתה לא באמת אוהב,
מי שהיה אוהב היה משתדל הרבה יותר.
אני רוצה שתהיה מאושר, באמת. ואיתה לא תמצא את האושר. אבל פעם חשבתי שמגיע לך יותר, היום אני חושבת שזה מה שמתאים לך.
לא חשבתי בחיים שאני יגיע למצב שאני נמצאת בו עכשיו, שאנחנו נהיה בו, אבל הנה זה קרה. ואחרי כל כך הרבה מחשבות הבנתי שההפסד כולו שלך.
אתה בחיים לא תבין מה הפסדת, כי אתה פשוט לא מסתכל, חבל לי אבל עכשיו אני בטוחה שמגיע לי טוב יותר, הרבה יותר.
נמאס לי להתעסק בזה, ולחשוב עלייך כי זה באמת לא מגיע לי, אבל אני לא יכולה לשלוט בזה כי אתה עדיין אתה בשבילי.
אני רק רוצה שתבין כמה הפסדת, כמה יכלת להרוויח וכמה זרקת, כמה זילזלת וכמה פגעת בלי לשים לב בכלל. והכי אני רוצה, שפעם אחת בכל ה6 שנים האלה תבוא א ת ה ותבקש סליחה,
כי אני עשיתי את זה כבר הרבה יותר מדי פעמים בשבילך...