יומולדת שלישי שלה שהיא לא כאן..

29.7.09

היום הולדת שלה.
יום הולדת 66.
יום הולדת שלישי שלה שהיא לא כאן.
יום הולדת שלישי שאין למי להרים טלפון בבוקר,
אין את מי לברך,
אין את מי לנשק,לחבק,לאחל ברכות מכל הלב.
אין למי לחגוג,
אין למי ללכת.

ואו,
3 שנים.
1095 ימים,וקצת יותר.
והכל עדיין כאילו קרה אתמול.
כאילו אתמול ראיתי אותה,
כאילו אתמול חיבקתי אותה,
כאילו אתמול היא לחצה לי את היד בחולשה,
כאילו אתמול היא עוד הייתה פה.
כאילו.

כי כבר 3 שנים..
שהולכים לברך אבן,
לא בן אדם.
מנשקים תמונה,
ולא לחי חמה.
חופרים בזיכרון כל יום,
רק כדי לא לשכוח.
מנציחים בראש את כל הרגעים שהיו,
כי לא יהיו עוד כאלה.
מתגעגעים,
בלי למצוא לזה פיתרון.
מאחלים מנוחת עולמים,
ולא חיי נצח.
מדליקים נר,
לא למזל טוב אלא לזיכרון.

כי זה מה שנשאר.
זיכרונות מתוקים ומרים גם יחד,
יפים,
שמחים,
מאושרים,
וגם עצובים מידי פעם.
וזיכרונות לא נמחקים,
לא נעלמים,
הם נשארים שם לנצח,
בלב.

אז הנה עוד שנה עוברת לה..
עוד שנה בלעדייך.
ועדיין קשה פה.
קשה כמו כל שנה,
כמו מהיום שהלכת,
פשוט קשה.
אבל מתמודדים עם זה,
לא מתגברים.
לא מדחיקים.
פשוט זוכרים ומתגעגעים.
מקווים שטוב לך,
שעדיף לך שם.

שתזכי למנוחת עולמים בגן עדן.
ת.נ.צ.ב.ה

"..ולפעמים,כשישנים..
אני חולם דמותך אומרת,
שלפעמים יש משברים-
אבל ידך תמיד תומכת!

אני זוכר,
אותך בלב שלי שומר!
הגעגוע לא עובר..
תחזור מהר!
וזה שומר,
כל זיכרון שממכר..
אתה חסר!

אני זוכר את הדברים שלי אמרת,
גם שרציתי לוותר לי לא נתת!
תמכת ודאגת לי,
עכשיו כל כך קשה לי כשאתה לא לצידי.
היום אני רק רציתי שתדע,
שאת מה שחלמתי הגשמתי בזכותך!
אולי רחוק מהעין אבל קרוב לליבי.
ולפעמים,
כשצוחקים קולך נשמע צוחק ברקע,
ואז אתה אותי מקדים,
בדלת נעמד לפתע!

אני זוכר,
אותך בלב שלי שומר!
הגעגוע לא עובר..
תחזור מהר!
וזה שומר,
כל זיכרון שממכר..
אתה חסר!.."