כשאדם הולך,

קטע שכתבתי..אמיתי..



כשבן אדם הולך,
הוא לוקח איתו משהו מכל אחד שהוא הכיר.
מאלה הקרובים הוא לוקח הרבה יותר.
הוא לוקח מהם חלק גדול,
לוקח איתו לנצח.
גם מבלי להיות מודע הוא פשוט לוקח את החלק הזה איתו,
משאיר את האדם חסר חלק כלשהו.
אם זה פינה בלב,
פינה חמה ואוהבת שמשאירה חלל קטן שנוצר.
אם זה סתם רגש,
של כאב או געגוע,
גם זה נחשב.
יש כאלה שנלקח מהם האושר ברגע שאדם הולך.
השמחה נעלמת אצל חלק,
כי הוא פשוט לוקח איתו את השמחה.

כשאדם הולך הוא לוקח משהו.
משהו לפעמים קטן,
אבל בעל משמעות גדולה.
הוא לוקח איתו חלק ממך,
חלק שהיה שלך תמיד,
עד לרגע שהוא הולך,
ומאז?
מאז החלק הזה שלו,
בשבילו!
נשאר איתו לעולם.

כשאדם הולך,
הקרובים נשארים בלי חלק.
חסר להם משהו,
תמיד יחסר.
לעולם החלק לא ישוב אליהם,
גם אם משמעותי וגם אם לא.
תמיד כשיחשבו על זה שהלך,
ירגישו שחסר בהם משהו,
חלק,
משהו שהיה שלו,
והלך איתו.
לעולם.

"חלק ממך,
הלב שלי נקרע כשאתה שם!
תמיד אתה חוזר ונעלם..
מה עוד נשאר לי?
רק חלק ממך.

כמה בכיתי שתחזור,
כמה רציתי ,כואב לזכור!
כבר עייפה רק מכמעט,
אז אשמור לי מעט..

חלק ממך"

יש רגעים שהגעגוע קשה מידי..כואב מידי.
28.4.06
ת.נ.צ.ב.ה