אני רוצה לפרוק את מה שיוצא לי מהלב עכשיו..לא מהראש
אני מבולבלת אני לא יודעת מה אני רוצה אני בצומת דרכים גדולה בחיים שלי
שבויה בין הרבה אכזבות הרבה חלומות...וים של תקווה שגוועת לפעמים..
נמאס לי לחיות ברכבת הרים של רגשות שעולות ויורדות
אני לא יודעת מה אני מרגישה אני לא יודעת מה האופי שלי
אני לא יודעת מה אני רוצה.....מה אני צריכה
מה אני באמת אחת כזאת שמחפשת רק לעשות "ויי" על אנשים ואז
לעבור לאתגר הבא...ובעצם מה נשאר לי מזה זיכרונות קצרים
תמונות חולפות ..לילה הזוי עם הרבה אלכוהול..וזהו
אין לי את הביחד אין לי מי שיחבק שאני עצובה ושיקשיב שאני צריכה
שיפנק..ויהיה שם ופשוט יאהב אותי..ויזכיר לי מה טוב בי ולמה אני צריכה לאוהב את עצמי
אני רק כל הזמן צמאה..צמאה לחיזוקים האלה לאגו..שאני כן יכולה להשיג את מי שאני רוצה
את מי שאני חושבת שאני רוצה לפחות..ואז איכשהו אחריי זה הכל מתפקקשש...
נמאס לי להסתפק בחיזוקים חד פעמים לאגו...
אני לא מרגישה כבר אהבה ואני גם לא כלכך מאמינה בה
התאכזבתי..וכל פעם הזמן מחק את האהבות וגרם לי לחשוב שזו הייתה סתם אשלייה
מי המציא את הרגש הזה אהבה ולמה לעזעזל הוא לא בא עם הוראות הפעלה?
אני לא יודעת כבר מה יהיהה...הרבה דברים נפלו עלי בשנה אחרונה
וזיעזעו תקרקע שעמדתי עליה...איך אפשר לעמוד יציב ברעידת אדמה?
אני יודעת שהכל לטובה לפחות ככה כל אחד אומר...
אבל אני לא יודעת מה אני לא מבינה איך דברים שהם כל כך משמעותיים בחיים של כל אחד
הופכים עם הזמן לאבק...וזיכרונות דהויים וטהיות האם זה היה אשליה,חלום...הכל נשכח
ומאבד את המשמעות שלו...
כבר איבדתי את ההיגיון..אני לא יודעת לאן ללכת ובאיזה דרך לבחור
אני לא יודעת מה אני מצפה..מה אני מחפשת..מה אני דורשת..
אין אין..אין לי דרישות וצייפיות אני פשוט רואה סימן שאלה גדול בהמשך חיי...
רציתי לבקש ממישהו שם למעלה..מאלוקים אולי לעזור לי..
שאני יבין מה אני צריכה לעשות איך אני יכולה להיות עם מישהו ..אם אני לא מרגישה נוח עם עצמי
איך הוא ירגיש נוח איתי..?
קשה לי לסלוח לעצמי...כל הזמן אני שופטת את עצמי..לא מעריכה את עצמי..
בכלל למילה עצמיי יש לה משמעות אחרת אצלי..
אני לא יודעת איזה פצע תפס אותי בילדות ומי פצע אותי..
אבל כניראה שהוא פצע עמוק שכל פעם..שמשהו רוצה לגעת בפצע הזה
הוא לא נותן להתקרב הוא שורף...
ואז יש את החומה הזאת..החומה התת מודע הזה שמשגע לי את החיים
ומפגיש אותי עם אנשים שאני לא צריכה לפגוש ומביא אותי למצבים
שאני לא צריכה להיות בהם..
אם רק הייתי אוהבת את עצמי הכל היה ניראה אחרת..
כי אומרים שגם בסוף העולם לא תוכל לברוח מעצמך..
נמאס לי לחפש את עצמי...ולא למצוא..להסתכל במראה ולא להבין
מה היא רוצה..מה היא צריכה..
אומרים תמייד שהלב יודע..אז למה הלב שלי לא עובד?
למה אני לא מוצאת בנאדם שיקח לי תיד ויראה לי את הדרך..הדרך להרגשה טובה
לאהבה..כמו שכלכך הרבה אנשים השיגו מסביבי ולמה ככי הם יותר טובים ממני?
למה אני לא משיגה את זה..למה אני משיגה דברים זמנניים ריגושים חולפים
ומאכילה את עצמי לוקשים כלכך עצובים "לכי תהני מגיל 17 מי צריך אהבה בגיל הזה.."
וואי את אומרת דברים מאוד קשים האמת היא שאני מאוד מזדהה איתך אני גם בצומת דרכים מאוד גדולה.
אבל את צכה להתחבר לעצמך ולהבין שאף אחד לא מושלם לחזק את עצמך רק את יכולה להרים את עצמך.
האמת היא שאני במצב שאין לי כבר כוחות להרים את עצמי.
אני לא יודעת למה לך אין אהבה אבל לי לפחות זה בא כי אני מתייחסת יותר לתפל מאשר לעיקר.
אל תחשבי בחיים שאנשים יותר טובים ממך כל אחד מיוחד במינו.
דברי איתי אם את צריכה משו בכיף! 😊
