רוצים לקרוא את הפרקים? ממקום לחכות לו כאן?
העלתי לבלוג שלי את פרק 6 מוזמנים ללחוץ..
לחצו כאן ...(פרק6 עלה שם)
היי לכולם.
החלטתי לכתוב עוד סיפור,קצת שונה משאר הסיפורים שלי
אני מקווה שבאמת תואהבו אותו.
הקדמה:
הסיפור מדבר על ילדה בשם דניאל,דניאל עוברת כבר בגיל 16 לפנימיה בתל אביב הגדולה.
דניאל היא נערה שמחה קופצנית ואופטימית למדי שלוקחת הכל בחיוב ונהנת כמה שאפשר מהחיים.
עד אותו יום,עד אותו יום שהיא עוברת לפנימיה.
בפנימיה שהיא הייתה בא כולם ידעו,שהיא ה"חדשה" כנאו אותה הילדה החדשה.
בהמשך דניאל תסכף לסיפור אהבה מרגש ביחד עם אלירן.
אחד הילדים שלא הכי התחברה אליהם,בגלל דבר אחד הדבר הזה שהיא הכי לא אהבה אצל בנים
זה היה צביעות.
עם הזמן דניאל תכיר יותר את אלירן,וכך היא תלמד על החיים גם בצורה קצת שונה,
צורה שאף אחד לא הבין,ולא יבין לעולם.
חוץ מימנו,חוץ מאלירן.
"התחלה חדשה"
- פרק 1-
זה היה יום הראשון שלי כאן,בפנימייה , זה היה היום הראשון שראיתי אותו.
הסתכלתי עליו, לא הכרתי אותו כל כך , הוא היה נירא יפה, אך צבוע למדי,ככה
לפחות אני ראיתי אותו.
לא האמנתי שהלב שלי כל כך בוגד אבל כנראה שבאהבה אין חוקים,
התעלמתי מהעובדה שאני מאוהבת,בו וניסיתי להתחבר לאחרים.
אבל המבטים שלנו נפגשו כל פעם מחדש ומצאתי את עצמי נבוכה,
הכל התחיל מאז אותו יום שעברתי לכאן,לפנימייה אהבתי את הרעיון
להיות רחוקה מכולם,את ההרגשה של ה"התחלה חדשה"
הגעתי לכאן עוד בשנה שעברה כשעוד הייתי בת 15 וחצי
קוראים לי דניאל,אני ילדה קופצנית למדי שמחה ואופטימית.
אני לא נוהגת להתאהב בקלות,אבל כנראה שהפעם זה נגד את כל החוקים
זה כמעט כמו לקבל מכת שמש,רק שכאן מדובר בלב שלי,שבגד בי.
ומתאהב במישהו שאפילו לא הטעם שלי,ובמקרה הזה זה היה אלירן שהוא היה צבוע,
לפחות לדעתי.
אבל אולי אני טועה ואני סתם שופטת אותו ממראה הראשוני?
ואולי בגלל שהוא שונה,איני יודעת מה משך אותי כל כך לאוהב ילד כזה.
אבל כנראה שהצטרך להתמודד עם המצב הזה.
ואולי הכל זה לטובה,וסוף התברר לי שטעיתי לגביו כל זה,
הרי אלירן היה נער בערך בין גילי פחות או יותר,
כמו ששמעתי הוא משחק בנבחר הפוטבול של בית הספר שלנו.
הוא בעל שיער שטני ועיניים אפורות כחולות כאלה שכל ילד וילדה היו רוצות,
הוא היה שרירי ודי גבוה לאומתי .
אני בחורה מאוד צנומה,עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני מאוד רגילה, יחסית.
ולא הכי בולטת,ולא מלכה אין לי ארמון ולא משרתים,
אני ילדה רגילה אבא שלי חייט ואמא שלי מנקה בתים וזאת הסיבה ששלחו אותי לכאן.
גם שהייתי, בחטיבה תמיד הייתי ילדה,רגילה, לא הכי בעייתית,
אבל גם לא הכי שקטה הייתי סוג של באמצע כזה,ילדה רגילה
לכל דבר כמעט ואולי אני לא התאהבתי הרבה בחיים ,שלי.
אבל לכל דבר יש פעם ראשונה,אני רק מקווה שאצליח להיות ילדה,רגילה
ולא ילדה בעייתית כי כבר הסתבכתי,לפני שהגעתי לפנימייה ולא כל כך ניראה לי שארצה שוב להסתבך .
אז אשים את הטום בווי שבי שנייה בצד ואתנהג כמו ילדה רגילה.
ילדה ולא כמו ילד.אם אני רוצה שאלירן יסתכל לכיוון שלי אני חייבת להשתנות.
למרות שאופי שלו היה צבוע,אך לא ידעתי שאותו אלירן,
אותו אלירן,שאהבתי מבט ראשון למרות כל הצביעות שלו
הוא יהיה בן אדם אחר , בן אדם שרק אני יכיר.
את הבן אדם הזה אני שינית מקצה לקצה.
למרות שמאז ומעולם לא טרחתי כל כך לעשות משהו נועז.
כמו זה,כמו לשנות את אלירן שהיה ילד חוצפן למורות,
שהיה אלים,שלא היה לומד כלל או שלא היה נכנס לשיעור כי לא היה לו כוח.
אני ואלירן למדנו באותו כיתה,לא דיברנו כל כך, כל אחד מהבנות שהיו בכיתה
או בשכבה עצמה הייתה נדבקת עליו,ואף אחד לא ראתה איך אותו אלירן,
היה צבוע לכולם,בעוד אני,לא ראיתי אותו בעניים ,לא הסתכלתי לכיוונו
למרות שידעתי שאותו אני אוהבת,אני ממשיכה להסתיר את אהבתי אליו.
ידעתי שזה משגע את אלירן,למרות שלא הינו מדברים,
הייתי רואה מדי פעם את המבטים שלו אלי,כשהיה עם איזה בלונדינית או סתם שחומה,
שהייתה נמרחת עליו בהפסקה. ואני,אני המשכתי להתעלם מהעובדה שאלירן הוא לא בשבילי.
ואני כל הזמן מוצאת את עצמי חושבת עליו,על אלירן.
על אותו נער,על אותו נער היפה טוהר הזה,על אותו אלירן שאני אוהבת,
למרות כל זה,אני יודעת שאלירן הוא בעצמו לא יודע למה הוא מסוגל.
לאחר ההפסקה שהתנהלה במשך כחצי שעה עם לא יותר,חזרנו לכיתות שלנו.
השיעור שהיה אמור להיות לנו היה זה היסטוריה,עם המורה הרוסי הזה שמכונה בשם בוריס.
לא אהבתי אותו במיוחד,למרות שהיה מורה נחמד , אך אינו היה יודע ללמד.
הוא היה יודע רק היה קשה מאוד להבין את השפה ה"גבוהה" שבא היה מדבר,
והיה קשה עוד יותר להבין את מה שהוא היה כותב.
מדי פעם הסתכלתי מסביב הכיתה כשבוריס היה מסתובב ללוח,ראיתי את אלירן בכיתה
מצד אחד זה הפתיע אותי,מצד שני שמחתי,כי אלירן לא היה נוהג כלל להיכנס לכיתה.
הוא חייך אלי,ואני,אני שוב נמאסתי מהבט שלו ,חייכתי אליו בחזרה והסתובבתי חזרה ללוח.
לא כל כך הבנתי אתפשר החיוך שלו,אך זה עשה לי טוב בלב.
הייתי שונה משאר הבנות בכיתה,הייתי שקטה יותר,רגוע,ולא יותר מידי עושה בעיות למורים.
הציונים שלי במבחנים שהיו עד עכשיו,היו למעשה גבוהים.
