QUOTE (חתולונת16 @ 16/06/2009) שני פרקים מושלמים... 😉
תודה..S:
QUOTE (מאוהבבבבבת @ 16/06/2009) יפפפפפה 😊
תמשיכי ..
טנקס D"
פרק 3-
כך עבר לו השבוע,יום שישי שוב שאני וזואי לא נפרדות אחד מהשנייה כמו בימים ההם.
כל תלמידי הפנימייה כבר ידעו שאי אפשר להפריד ביני לבין זואי,
כולם כבר ידעו שאני וזואי חברות מאז ומתמיד,השמועות הכן רצות מהר,אבל לנו,
לנו זה לא היה אכפת אנחנו חברות טובות ויש בנות שמקנאות בחברות הזאת.
והן מנסות לשבש אותה אך אנחנו שמות עליהן פס ומתעלמות..
לזואי סיפרתי שאני מאוהבת באלירן,סיפרתי לה גם למה איני מתקרבת אליו.
והיא בעצמה אמרה לי לגשת אליו,לראות מה העניין שלו,ומה הקטע שלו ואולי אני סתם טועה לגביו.
בהפסקה שהייתה לנו,לאחר שיעור פיזיקה בחדר המדעים,
מחשבותיי נדדו על אותו נער,על אותו אלירן,שאהבתי כל כך.
חשבתי על העיניים שלו,על האף שלו,על השפתיים שלו,עליו ופתאום הוא,אותו אלירן
עבר במסדרון שבו כל התלמידים מסתובבים מדי פעם לפעם,
נשכתי את שפתיי ונעצתי בו את מבטי,אבל מבלי שהוא יבחין לא רציתי שידע,עדיין לא לפחות.
ככה עברו לאן השיעורים בין השיעורים למדנו שעתיים בחדר אנגלית.
בחדר שבו למדנו היה ריח נעים של פרח כלשהו,איני יודעת איזה סוג פרח זה היה
אבל אני יודעת שאותו פרח היה מריחה ממש טוב.
לקרת סיום הלימודים כשהיה צלצול לסוף היום ארזתי את חפצי וחיכי בחוץ
לזואי,זואי מסמל חיים ואני,אני לא יכולה לתאר את החיים שלי בלעדיה,בעיקר אחרי כל מה שהיא עצמה עברה,
אך מצד שני גם איני מסוגלת להתקרב לאלירן,על פי מה שהיא אומרת,
אבל אני סתם משלה את עצמי אולי הכל הצגה,הרי מה הוא עושה כאן בטוח גם לו יש משהו.
וככה מצאנו את עצמנו בחדר השינה שלנו,אני ושוב לא מתנתקות,שוברות את השתיקה אחד של השנייה.
כשאני וזואי,הגענו לחדר התרסקתי על המיטה,לא אמרתי דבר,
שוב מצאתי את עצמי חושבת עליו,על אלירן.
אני כל כך אוהבת אותו,אבל מפחדת כל כך לומר לו,כמה שאני אוהבת אותו.
וזה בכלל לא כי אני פוחדת להיפגע,זה כי אני פשוט לא אוהבת את האופי
שלו,נכון שמתי שאוהבים לא חושבים אבל אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם האופי
המעצבן שלו הוא גם מעשן וזה נורא דוחה אותי.
אבל ,מצד שני אני לא יודעת אומרים שאם אוהבים לא חושבים על שלילי..
אולי אתחיל לשנות אותו?הרי אני אוהבת אותו
ואולי אני טועה ומאחורי כל הקשיחות מסתתר מישהו אחר..
אני חייבת להתקרב אליו או לפחות לנסות.
המחשבות שלא עזבו אותי,המחשבות על אלירן לא עזבו את מוכי..
רק כשאני חושבת עליו,הלב שלי מתחיל לדפוק לו ללא תחושה אחרת מלבד האהבה
והינה אני שוכבת במיטה,מחייכת חיוך קטן לעצמי ונרדמת,בעוד שהמוח שלי עוד חושב על אלירן.
בבוקר למחרת,זואי העירה אותי,ראיתי אותה שמחה יותר מתמיד.
איני יודעת מדוע היא כל כך עליזה על הבוקר,
לאחר כמה דקות של מחשבה נזכרתי מה שקרה אתמול ולפני שבוע,
והשמחה שהייתה בזואי גערה בי גם כן שמחה,בשבילה לפחות.
לאחר שסיימנו להתרגן ירדנו אל חדר האוכל,זואי ואני לקחנו אותו דבר,לא היה משהו מיוחד לאכול..
לאחר שאני וזואי סימנו את ארוחת הבוקר עלינו חזרה לחדר,לקחת כמובן את תיק הלימוד
שהרגנו ביום קודם לכן.בתחילת הלימודים ראיתי את אלירן,אלירן היה לבוש בחליפת בית הספר,
הם נראו עליו ממש יפה,בית הספר אומר בכדי שלא יהיו ילדים שונים אנו צריכים ללמוד
לכבל אחד את השני כמו שהם,ולראות את אותו הדבר,אז לבנות בית הספר היה ליבוש תואם
וכמו כן גם לבנים היה את אותם הבגדים רק ממקום חצאית מכנסיים.
הצלצול שנשמע ברמקול הוציא אותי ממחשבותיי על אלירן,מיהרתי לכיתתי,
הייתי צריכה ללמוד בחדר מתמטיקה,ואז קלטתי שאני ואלירן בעצם לומדים באותו חדר עכשיו
וכנרה שהפעם הצטרך שוב לסבול אותו יושב לידי.
בהפסקה נשכבתי על הדשא, עצמתי את עיניי והקשבתי למוסיקה שהתנגנה באוזניי דרך
האוזניות הקטנות,שהתחברו אל הפלאפון שהיה לי.
והינה האביב כבר הגיע, אין דבר טוב יותר מהאביב.מזג אוויר מושלם,
נוף מושלם, אין יותר טוב מזה. חייכתי לעצמי.
"מה...?" מלמלתי לעצמי ופקחתי את עיניי, כשמישהו הוריד לי את האוזניות.
"היי..." אמר אלירן והתיישב לידי.
"אתה די מפריע לי." אמרתי בתוקפנות,למרות שלא התכוונתי לתקוף אותו,
"סליחה." הוא אמר, ובכל זאת נשאר לשבת,
"ראיתי אותך לבד,אז חשבתי לבוא להת להכיר אותך "אמר
"אני אלירן." הוסיף, לאחר עשר דקות שבהן שתקתי.
פשוט החזרתי האוזניות לאוזניי והתעלמתי ממנו,ככה אני.
"דרך אגב,אני יודעת ששמך זה אלירן,אני דניאל" אמרתי בחיוך שחושף שיניים לבנות.
"למה את ככה" הוא שאל בשקט , לאחר ששם לב שאני לא מדברת כלל.
"איך ככה" שאלתי אותו.
"איך את שונה מכולם" שאל , אך אני לא הבנתי לאן הוא חוטר.
ידעתי שאני אוהבת אותו,ואכפת לי ממנו אבל בשביל זה צריך להדחיק לגרום לו
להבין שאני לא כמו כל הפרחות כאן שנדבקות לו לתחת.
"למה אתה מתכוון" שאלתי אותו,לאחר מספר דק' של מחשבה.
"את לא כמו כולם כאן,את שונה,אני רואה אותך בצורה שונה,בהתנהגות שלך" אמר
"אתה לא מכיר אותי" אמרתי בוודאות.
"נכון,את צודקת אבל אני רואה אותך מרחוק ואת שונה,שונה מכולם כאן,מכל הבנות שנמרחות או מהבנות
שקופצות מפה לשם,ואני רוצה להכיר אותך" אמר , ידעתי שאיני יכולה לענות לו על כך,אז שתקתי.
"אתה לא יכול להכיר אותי " אמרתי לאחר כמה שניות בודדות שחשבתי מה לומר לו.
"למה?" שאל,כאילו הוא באמת מתעניין.
"כי אתה צבוע,אתה לא מתנהג כאילו שזה אתה וזה מגעיל " אמרתי.
"מה?על מה את מדברת?"הוא שאל שם את ידו מעליי.
"אני לא עוד אחת מהפרחות שאתה רגיל אליהן ואם לא תוריד את היד אני ישר צורחת.."אמרתי..
"אני ממש מפחד מהצרחות שלך" אמר בקול לועג.
"אלירן אתה כזה קטן" אמרתי עושה תנועה עם האצבעות שלי .
"אז תתחפף מכאן" המשכתי..הוא הביט בי ולפתע צירפת אותי..נתתי לו ביטה לביצים ודחפתי אותו..
"אני לא עוד אחת מהפרחות שלך..אז שמור ממני מרחק..אוקי?"אמרתי לו..
"מי את חושבת שאת שתדברי אליי ככה?" שאל אותי
"אחת שתראה לך מזה לתת כבוד" אמרתי לו.
"אחת שתראיה לי מה זה כבוד?"חיקה אותי בטון מזלזל..
"כן..אלירן אתה עדיין לא מכיר אותי אבל שאתה תלמד להכיר אותי..אתה תיראה מי אתה באמת.."אמרתי
לפתע שמה את הביישנות שלי בצד..
"שמעי..איך אמרת שקוראים לך מריאל?"הוא שאל.
"לא..דניאל" אמרתי מעוצבנת טיפה על כך שקרא לי מריאל ולא דניאל.
"את חושבת שתצליחי לשנות אותי דניאל?"שאל ספק ברצינות ספק בציניות.
"אתה רוצה לנסות אותי אלירן?"שאלתי אותו והרמתי אחת מגבותיי.
"את יודעת מה?כן..אם את חושבת שתצליחי לחשוף את המסכה האמיתית שלי תזכי בלב שלי.." אמר
"ובלב שלי לא כל אחת זוכה..לוקח לי הרבה זמן להתאהב במישהי" הוסיף לאחר כמה שניות
"כן..ראיתי כמה קשה לך להתאהב.."אמרתי מצחקקת מעט.
"מה?אני בנאדם מאוד רגיש" הוא אמר.
"תעשה לי טובה..כל הפרחות האלה..הן הטעם שלך..אתה סתם שמוק,מגעיל,דוחה,צבוע,עצלן.."הבטתי עליו מנסה להמציא עוד השמצות..
"את כל כך טועה לגביי דניאל..."הוא אמר..
"תתפלא אבל אני מכירה אותך הרבה יותר מימה שנידמה לך.."אמרתי לו,קמתי משם והוא,
הוא נישאר להביט בי,כולו היה בהלם.
עברו רק כמה ימים מאז שאני ואלירן דיברנו,המשכתי להראות לו שאני לא כמו כולם,
כמו שהוא אמר באותו יום.
במהלך הימים האלה,אלירן ניסה לשבור לי את הלב,בכמה וכמה מכתבים שהיה שולח לי
בשעורים,אך איני נשברתי קרעתי אותם לחתיכות כמובן לאחר שקראתי אותם.
וככה מצאתי את אלירן מביט בי בפנים חמוצות כאילו הבין,אבל לא רצה להבין,
שאני לא כמו הפרחות שלו שאני קשה לפיצוח,חייכתי אליו ויצאתי מהכיתה בצלצול להפסקה.
ראיתי את אלירן רץ אחריי אך לא נעצרתי הוא המשיך לרוץ אחרי ובשגריר של שנייה
מצאתי את עצמי שוכבת על הרצפה שאלירן מעליי..מתנשף..
"אלירן..אתה יכול לרדת ממני?"שאלתי אותו מרגישה את נשימותיו מעליי..
"אה אהה..כן.."הוא גמגם וקם ממני,עוזר לי גם לקום..
"תקשיבי..אממ..אני לא מתלוצץ עם כל המכתבים האלה..אני הכי רציני שבעולם" הוא אמר..
ניקיתי את עצמי ממשיכה לקשיב למילותיו .
"אל תשלה את עצמך" אמרתי לו לאחר ששתק ואחר כך הלכתי משם מתרחקת ממנו.
משאירה אותו שוב המום,בעוד שאני ממשיכה לחייך לעצמי..
QUOTE (מלאכית122 @ 27/06/2009) מדהיייייייייייייים המשך
תודה
מדהיייים!
מה מהמה הוא כתב לה ?
אני סקרנייייייית! חחח תמשיכי!
QUOTE (Tuliii @ 16/07/2009) מדהיייים!
מה מהמה הוא כתב לה ?
אני סקרנייייייית! חחח תמשיכי!
טנקס..
כנסי לכאן-
לכאן עלה הסיפור...מוזמנת להיכנס ולהגיב שם...(פרק 5 עלה שם)
אהבתי )))
את כותבת ממש יפה
תמשיכי 😉
