פרק 6 :]
http://www.youtube.com/watch?v=gJMSBxQLC6E...7&shuffle=18675
9:25 בכיתה.
"מה אתם עומדים בלי לעשות כלום? לכו תביאו מים" צעקתי על כולם ובינתים רוצ'י ניסתה לעשות לחסמין הרגעות כאלה. "חס בבקשה דברי איתי תגידי מה את צריכה" אמאלה היא פשוט לא מפסיקה להשתעל. מהר לוקה בא עם המים ונתנו לה לשתות. היא סופסוף נרגעה. "חס מה קרה?" שאלתי במהרה והיא רק נשמה עמוק. "אני בסדר עכשיו.. תודה" אמרה בלחש ממשיכה לנשום בכבדות. "צריך לקחת אותה למרפאה" אמרתי בדחיפות. "אני מזמינה אמבולנס" הודיעה לונה וסופסוף עשתה משהו.
התיישבתי ליד חס וליטפתי אותה. "אל תדאגי, נבדוק מזה היה" ניסיתי להרגיע אותה. "לא אל תבדקו!!" היא צעקה והתחילה להשתעל שוב. "עוד מים" צעקתי ללוקה שכבר רץ להביא. "מה עם האמבולנס?" צעקה רוצ'י ללונה. "הזמנתי" היא אמרה. נתנו לה שוב מים והפעם היא נרגעה ולא דיברה. ראיתי שדמעות צצות בעיניה והם צצו גם בשלי.. אני מכירה אותה כולה יומיים וכבר צצות לי דמעות כשקורה לה משהו... איזה התחברות.
"דיי אני בסדר" היא אמרה דומעת. חיבקתי אותה אליי. "חס, אנחנו איתך.. זה יעבור" אמרתי לה בניסיון לעודד.
"להתקשר להורים שלך?" שאלה לונה. "לא! דיי הכל בסדר עכשיו" אמרה וקולה נשמע יותר טוב. היא לגמה עוד קצת מהמים.. "טוב מריאנה רוסיו ולוקה לכו ללוות אותה ותטפלו ותבדקו שהכל בסדר.. ביטלתי את האמבולנס אבל התקשרתי לאחות והיא תבוא לחדרה אז קחו אותה לשם" אמרה וקמנו לקחנו את התיקים ויצאנו איתה לאטלאט. "ואתם" אמרה לכל הכיתה כשאנחנו עוד היינו שם. "שבו בשקט אני מלמדת" אמרה וכולם חזרו למקומות שלהם..
10:00 מר רוסיו ולוקה מחכים לחסמין שאצל האחות.
"מר, אל תדאגי היא תהיה בסדר" אמרתי למר שישבה על הספה וכססה ציפורניים ורעדה ברגליים. "אני מבטיחה" הוספתי כדי להרגיע אותה. "בטח שהיא תהיה בסדר, חסר לה שלא" היא אמרה, קצת בלי ביטחון. "את יכולה להפסיק לרעוד?" שאל אותה לוקה והתיישב לידנו. "יהיה בסדר" הוסיף ושם לה יד על הרגל והיא הפסיקה לרעוד. "סליחה" היא אמרה ולא הפסיקה עדיין לכעוס ציפורניים ולהסתכל למטה. "אני דואגת!" אמרה לפתע ודחפה את ראשה בין רגליה. "כולנו" אמרנו. "אבל זה התקף קטן אני בטוח שזה שום דבר" אמר לוקה.
"די מר הכל יהיה בסדר.. היא תכף תצא ותגיד שזה שום דבר" הוספתי.. היא התרוממה וחיבקתי אותה אליי ולוקה חיבק את שתינו. יהיה בסדר, אני מקווה.
אחרי כמה דק' שנראו כמו הרבה נשמעה פתיחת הדלת וחס והאחות יצאו ביחד ואני מר ולוקה התרוממנו מהר.
"הכל בסדר?" שאלה מהר מר וחיבקה את חס. "סי, אל תדאגי אמיגה" הרגיעה אותה חס ואני ולוקה צחקנו בקטנה. "מה אתם צוחקים? " שאלה מר. "אני אוהבת אותך" אמרה לה חסמין וחיבקה אותה יותר חזק. "וגם אותכם" אמרה לי וללוקה והתקרבנו והתחבקנו כולנו. "אני כלכך שמחה שהכרתי אתכם" הוסיפה.
חבריך יכירו אותך טוב יותר למן הרגע הראשון לפגישתכם מאשר יכירו אותך מכריך באלף שנים.
11:56 הפסקה גדולה. לולה באולם הפנאי.
ישבתי וקראתי לי ספר.. 'הרוזן ממונטה קריסטו'. פעם 10 שאני קוראת אותו.. אבל הוא תמיד יפה.
"היי לולה" אמרה לי רוצ'י והתיישבה לידי. "מה נשמע?" שאלתי אותה בחיוך. "הכל טוב מה איתך?" היא ענתה. "אחלה, מה שלום חסמין, החברה שלכן?" "יותר טוב, היה לה סתם התקף אסטמה קטן.. יעבור אני חושבת" "אני בטוחה" אמרתי לה בחיוך מרגיעה והיא חייכה גם. "איך את תמיד כזאת רגועה?" היא שאלה אותי לפתע וצחקתי צחוק קטן. "לא באמת, כל הזמן שראיתי אותך את רגועה, ואני מכל דבר מתעצבנת..." הוסיפה וצחקתי שוב. "זה משהו שלומדים עם הזמן" אמרתי. "תנסי, לא תמיד זה ילך לך אבל בסוף זה יצליח. זה שווה את זה" הוספתי שוב. ראיתי את בנחה מתקרב אלינו והחלטתי להשאיר אותם קצת לבד. "אני הולכת לשירותים" אמרתי בחיוך וקמתי מהר חלפתי על פני בנחה וקרצתי לו. הסתכלתי עליו מהצד וראיתי שהוא מתקרב לרוצ'י והם מסתכלים אחד על השני והיא מחייכת.
12:00 בנחה ורוצ'י באולם הפנאי.
"היי" אמרתי לה בחיוך ונתתי לה נשיקה. היא מהממת, השיער הבלונדיני שלה והשחור שהיא שמה בעינייה פשוט עושים אותה מדהימה. "הולה" היא אמרה בחיוך גם. "אז, איך בבצפר ?" שאלתי והתיישבתי לידה. "בואנו אתה יודע, לומדים.. אבל הולך בסדר" אמרה. "כן הא, אם את צריכה עזרה או משהו" "לבקש ממך?" קטעה אותי באמצע. "לא דווקא לא.. אני לא טוב חחח רציתי להגיד שתבקשי מאחותי" אמרתי וצחקנו שנינו. "אה כן, אחותך חכמה" היא אמרה והסתכלה למטה. "כן, ממש" אמרתי וגם הסתכלתי למטה. זה כמעט ולא קורה לי עם בנות שאין לנו נושאי שיחה או שאנחנו מתביישים. משהו מוזר...
14:09 חסמין בחדרה נחה.
"אפשר להיכנס?" פתחתי את עיניי וראיתי את לוקה מציץ לעברי מהדלת של החדר. "אוביו ( ברור ) " אמרתי ברכות, מתפנקת על המיטה. הוא נכנס עם זר פרחים ענק וניסה להסתיר אותו מאחורי גבו אבל קלטתי את זה וחייכתי חיוך קטן וביישני, הוא כזה מדהים! "בואנו איך אנחנו מרגישים?" שאל והתקרב אליי נתן לי נשיקה בלחי, הפרחים עדיין מאחורי גבו. "הרבה יותר טוב כשאתה כאן" אמרתי והחיוך לא ירד מפניי. איך התאהבתי בבנאדם תוך שלושה ימים? "בואנו תיזהרי אני אסמיק" אמר כאילו כהזהרה וצחקנו. "זה בשבילך" הוציא את הפרחים ופשוט חיבקתי אותו ויצא שמשכתי אותו מדיי והוא נשכב כאילו מעליי והפרחים מפרידים בינינו. הסתכלנו אחד לשני בעיניים, העיניים המדהימות שלו. פשוט נמסתי באותו רגע.
"אהמ" שמענו רעש כזה מהדלת לוקה קם ממני מיד וראיתי שאלו אבא ואמא שלי, מחכים בלי הבעה על פניהם. אוי ואבוי...
15:26 מר לבד בכיתה, עדיין לא התחיל השיעור.
"בואנו אבא אני מצטערת שחכתי להתקשר אתמול.." אמרתי לו וכ"כ התגעגעתי לדבר איתו. "כן טוב לי פה אבא, הילדים נחמדים והשותפות לחדר חמודות" הוספתי. "אל תדאג פאפי אני שומרת על עצמי. מה איתך איך אתה? איך בעבודה?" "אני שמחה לשמוע שהכל טוב.. " אמרתי והתמלאתי בנחת, העיקר איתו הכל טוב.
"אתה בא לפה ביום שישי? אני מתגעגעת אבא" אמרתי לו בחיוך. "לא?" כשאמר שהוא לא יכול התאכזבתי. "טוב אבא אז שבוע הבא...." אמרתי לו בברירת מחדל כזאת. "טוב ביי אבא, אוהבת" הוספתי וסיימנו את השיחה.
"מר?" שמעתי את קולה של מריה מהכיתה, היא נכנסה לכיתה והתקרבה אליי. "היי" אמרתי, אנחנו לא כאלה בקשר. רק מדיי פעם.. "מה נשמע סוויטהארד?" שאלה בחיוך ונתנה לי נשיקה. "הכל טוב האני מה איתך?" אמרתי בקול שלה וצחקתי בלב על מה שיצא לי. "הכל טוב בובי" היא הוסיפה בחיוך גדול מדי. "שמעתי במקרה שאת ביום שישי נשארת פה נכון?" היא אמרה ולא הבנתי איך היא שמעה, אבל אין לי כוח לעוד דיבורים איתה. "כן ו..?" "אני עושה מסיבה אצלי בבית של כל הכיתה ועוד כמה יאים ויבים, אז את מוזמנת גורדי" אמרה. "בתשע וחצי אצלי אני גרה פה ליד, תחכה לכולם הסעה ליד הכניסה" הוסיפה. "אממ טוב" אמרתי והתחילו בדיוק להגיע עוד ילדים והיא הודיעה את זה בפומבי. יאים היא אמרה? זה אומר שפבלו גם יהיה? אם כן, אני באה בטוח.
