פרק 3 :
http://www.youtube.com/watch?v=k9xCCjL1RZE
13:00 גסטון פיטר ולוקה בקפיטריה, הפסקה + ארוחת צהריים.
"אלה היו השעתיים הכי משעממות בחיים שלי" אמרתי. "כן הא? אני הולך לקחת אוכל שבו פה ותלכו אחרי זה" אמר פיטר ואני ולוקה התיישבנו ליד שולחן. "בואנה לוקה הרגת אותי אין אתה מלך" אמרתי וראיתי שלוקה עסוק בלהסתכל על מישהי. "לוקה?, לוק, לאקי לוק , לוקה נו" עשיתי לו אצבע צרדה והוא התעורר סופסוף. "מה אחי?" "על מי הסתכלת?" שאלתי והסתכלתי לכיוון שהוא הסתכל. "השחורה או אחת הבלונדיניות?" שאלתי , שלושתן נראו טוב. "הבלונדינית הימנית" אמר. "כוסית אחי" אמרתי לו. "והיא תהיה שלי" "פחחח מה אתה חושב שאתה, מלך הבנות?" "אתה עדיין לא מכיר אותי?" "אני מכיר אותך כולה יום לוקה" "אה נכון " אמר וצחקנו.
"בהצלחה מה אני אגיד לך" אמרתי ואז ראיתי את מריה זאת שהכרתי בבוקר נכנסת לקפיטריה עם עוד מישהי. "מריה" סימנתי לה. "תראה את מי אני תפסתי.. " קרצתי ולחשתי ללוקה. פיטר בדיוק חזר. מריה הגיעה עם החברה שלה. "היי גס, פיט מה נשמע? " היא אמרה בחיוך גדול. "זאת טפי ואתה?" היא שאלה על לוקה. "לוקה.." "בואו שבו" אמרתי. מריה נדחפה ביני לבין פיטר וטפי ביני לבין לוקה. טפי לא הסתכלה על פיטר..
"קרה בינכם משהו?" שאל לוקה את טפי ופיטר. "לא.. לא בכלל לא" הם אמרו, ושוב לא הסתכלו אחד על השני.
אני כבר אוציא מפיטר מה קרה..
"סו בויס, נכון שהיה משעמם מוות בשיעור? היא כזאת מכשפה" אמרה מריה. " כן.. ואי התחשק לי למות אבל אז הסתכלתי עלייך ונרגעתי" ניסיתי להמיס אותה במחמאה. "גורדיייייי אתה כלכך מתוק.. לא טפי?" "חייכה אלי חיוך גדול וחיבקתי אותה אליי וככה ישבנו, אני אלוף בלהתחיל עם בנות. "בואנו אני כבר חוזר" אמר לוקה עם עדיין מבט לכיוון הבלונדה, והוא גם באמת הלך אליה.
"נראלי שגם אנחנו נלך לא? או שאתה עוד רעב.. " אמרה לי מריה אחרי שאכלנו הרבה ודיברנו. טפי ופיטר שתקו ומדי פעם אמרו מילה קטנה. "גם אני אלך" אמר פיטר וקם. "יאללה בואי, אבל מה איתה?" לחשתי לה והצבעתי על טפי. "טפי תסתדר.. נכון טפ?" היא שאלה אותה. "כן בטח" היא אמרה, ממורמרת...
13:56 מר ורוסיו הולכות לחדרן.
"הלוקה הזה, נראה טוב" אמרתי לרוצ'י. "כן הא? חתיך ! כיף לחס.." "אל תדאגי גם לנו יבוא חתיך כזה" אמרתי לה. "כן זה כולה היום הראשון, אני לא דואגת" אמרה כשעברנו במסדרון. לפתע שמעתי מישהו מנגן בגיטרה. "אוי קה לינדו" אמרתי לרוצ'י והתחלנו לחפש מאיפה זה בא. "הולה" אמרתי כשראיתי את אותו חתיך ועוד בן ובת גדולים כאלה שרים איתו ומנגנים, הם היו כזה בפינה מתחת למדרגות.. כדי שלא יראו אותם. "הולה מריאנה" הוא אמר, הוא זכר אותי יאא. "היי" אמרתי בבישנות הפעם. "זאת רוסיו, אתם יכולים לקרוא לה רוצ'י" אמרתי להם. "אני פבלו" אמר החתיך. פבלו, פשש.. "זה בנחמין, בנחה.. וזאת אחותו לולה. היא איתכן בשכבה" הוסיף והם חייכו אלינו. "בואו תצטרפו" אמר בנחה והם פינו לנו מקום לידם. "אתם ביא?" שאלתי. "כן" פבלו אמר וחייך אלי. יש לו חיוך ממש יפה.
אני ורוצ'י התיישבנו איתם ופבלו התחיל לנגן איזשהוא שיר. הוא פתח בנגינת סולו מדהימה לשיר המוכר snow
והדהים את כולנו. "היי הו ליסטן ואט איי סי הו" שרנו כולנו בפיזמון וחייכנו במין תזמון מושלם.
באותו זמן בדיוק, חשבתי על אבא שלי. אבא שמתחיל היום לעבוד במקום חדש.. מהבוקר עד הערב.. ואני בפניימיה רחוקה נורא מאיפה שאנחנו חיים. ושאני לא אראה אותו כל יום כמו תמיד אלא פעם ב..כשהוא יוכל לבוא, מעניין מה הוא עושה עכשיו..
התחלות חדשות, כמה שאני אוהבת וכמה שאני שונאת.
מצד אחד זה תמיד מהול בעצב, כי מוותרים על משהו ישן.. משהו שלא רוצים לוותר עליו אבל כדי להתחיל מחדש חייב לוותר עליו, אפילו רק על חלקו.
14:24 טפי ומריה בחדרן.
"נמאס לי, נמאס לי לראות את הפנים שלו כל הזמן" אמרתי והרגשתי את הדמעות מתחילות לצאת.
הכאב הזה, על הפגיעה הזאת מותירה אותי בלי מילים כשאני לידו.. התיישבתי על המיטה ומריה ישבה לידי וליטפה אותי. "טפ, קה פאסה?" אמרה. "אני לא יכולה יותר איתו, כל הזמן הכל קשור אליו.. עד שכבר שחכתי ממנו שוב אני רואה אותו" אמרתי לה מנגבת את הדמעות שיוצאות ללא הרף.
"טפ..." היא אמרה וחיבקה אותי.
"גורדה, עזבי אותו.. את חייבת להמשיך הלאה. לשבת ולבכות פה לא יעזור לך בכלום. זה רק היום הראשון של התיכון, מה תעשי כל שאר הימים?" היא אמרה, ואני הבטתי בעיניה והקשבתי לה.
"את צריכה לשכוח אותו, לעזוב אותו.. עם כמה שהפגיעה הייתה קשה וכואבת. יש לך פה הזדמנות. ואת צריכה לפתוח דף חדש.. ולנצל את ההזדמנות. כי הזדמנויות כאלה לא באות כל יום" הוסיפה. ובאמת חשבתי על זה, והיא צודקת.. אי אפשר כל הזמן להיתקע בלחשוב עליו, על מה הוא עושה, על הפגיעה.
אני צריכה לשכוח אותו, וזה מה שאני אעשה..
החלק שאני אוהבת בהתחלות החדשות, זה שהתחלה היא תמיד הזדמנות. לפתוח בדף חדש.
להמשיך הלאה. ולא להיתקע בעבר.. כי את העבר רק אתה יודע ולא כל השאר.
"מרי, תודה. באמת תודה ענקית" אמרתי לה וחיבקתי אותה. "בכיף טפ, אני תמיד פה.. זכרי את זה!" היא אמרה וחייכה אליי. "עכשיו נגבי את הדמעות.. יש המשך לשיעור ב3, בואי נתארגן" הוסיפה וניגבתי את הדמעות,קמנו והתלבשנו והלכנו לעוד שיעור משעמם כמו הקודם.
15:23 כל התלמידים בכיתה, שיעור ספרות.
"אז מה קנדלה אומרת בעצם שיר, מריאנה?" אנה שאלה אותי כשחלמתי בהקיץ בשיעור,על מי? על פבלו. נראלי אני מתחילה להרגיש אליו משהו. "אממ" התעוררתי במהרה. הסתכלתי סביב לראות אולי מישהו יגיד לי את התשובה כי לא היה לי מושג וראיתי את אחד הילדים לוחש לי משהו. "היא מחפשת אהבה" אמרתי את מה שהוא לחש. "יפה" היא אמרה בפרצוף עגום, היא כאילו רצתה לתפוס אותי על משהו. חייכתי חיוך גדול. הסתובבתי אל אותו הילד. "תודה" אמרתי לו בחיוך. "בכיף" הוא אמר. הוא ישב מאחוריי.. היה נראה בסדר.
"איך קוראים לך?" שאלתי. "פיטר, ולך אני יודע שקוראים מריאנה" ענה. "אתה יכול לקרוא לי מר" עניתי לו בחיוך. "בואנו, מר" אמר וצחקתי בקטנה.
"פיטר, עכשיו אתה תגיד לי.. מה אומרת השורה "עוד לא אהבתי דיי עד מלאי " " אמרה המורה כי היא ראתה שדיברנו. עשיתי כזה פרצוף מוזר, כי ידעתי שאם היא הייתה שואלת אותי, לא הייתי יודעת לענות על זה.
פיטר, לעומתי התחיל לדבר ולדבר. פשוט לא הפסיק לחפור על השורה הזאת. הייתי בשוק. הסתכלתי עליו במבט של 'איך אתה יודע את כל זה?' הוא רק סיים את התשובה [סופסוף] וחייך אלי. "כל הכבוד פיטר" אמרה המורה, קצת מופתעת, כמו כל הכיתה בערך.
אחרי חצי שעה של שיעמום, נשמעה דפיקה בדלת. נראלי באותו רגע כולנו התעוררנו מהשיעמום הזה.. חוץ מפיטר כמובן. "כן" אמרה המורה שהדפיקה הפריעה לה באמצע הדיבור. "הולה" נכנסו בנחמין ופבלו לכיתה, שניהם עם חיוך גדול כזה. אחח פבלו, הוא פשוט נראה טוב. התיישרתי וסידרתי את השיער בשבילו. הוא קלט אותי וקרץ לי ואני החזרתי לו חיוך גדול. "מה אתם רוצים?" שאלה המורה אנה. "רצינו להודיע שהיום תתקיים מסיבה באולם הכניסה של הבית ספר לכבוד פתיחת שנת הלימודים" אמר בנחה. "היא תהיה ב8 וכמובן שכולכם באים.. יהיה שתייה,אוכל, והרבה מוזיקה" הוסיף פבלו וכולנו צעקנו ושמחנו. "כל דבר שאתם צריכים תפנו אלינו, אני פבלו וזה בנחה ואנחנו ביא2" הוסיף פבלו והסתכל עליי שוב. "בסדר תודה" אמרה המורה,"אני רוצה להמשיך בשיעור" אמרה כאילו גירשה אותם. "בסדר אנחנו הולכים" הם אמרו ויצאו מהכיתה.
יש עוד משהו שאני אוהבת בהתחלות חדשות, אפשר להכיר אנשים חדשים ודברים חדשים.
