אמאבא ...

עכשיו - אפריל 2009 , אחרי המכתב שכתבתי לכם ב-מרץ 2008 אני כותבת לכם שוב , אחרי קצת יותר משנה ..
במכתב שכתבתי לכם אז,ספרתי לכם בעצם על המשיכה והאהבה שלי לבנות . הסברתי לכם למה אני מתכוונת ומהם רגשותיי .
היה לי קשה לכתוב לכם ולתת לכם את המכתב ההוא .. ידעתי שאחרי שתקראו אותו,דברים ישתנו .
והם בהחלט השתנו . קראתם,בהתחלה די כעסתם.לא הבנתם,האשמתם,כאבתם.
אבל לא עבר זמן רב עד שנסיתם והצלחתם להבין אותי ולקבל אותי כמו שאני .
הסברתי לכם שטוב לי ושאני מאושרת ושבסך הכל אני הולכת אחרי הלב שלי ולא נגדכם !
לקח לכם קצת זמן,אבל הבנתם.
ולא הייתה מאושרת ממני על ההבנה שלכם ועל הקבלה שלכם והתמיכה שהייתי צריכה .
אמנם ראיתי שלא אהבתם את זה ושאף פעם לא השלמתם עם זה לגמרי , אבל שמחתי שנתתם לי פשוט להיות אני ולהיות מאושרת.
והנה היום , שנה וחודש אחרי , אתם מתנהגים פתאום כאילו המכתב שלי בכלל לא נקרא ,
כאילו התהליך הזה שעברתי איתכם בשביל שתקבלו אותי בכלל לא היה .
ואני לא מבינה למה . למה אתם חושבים שאם סיימתי קשר עם חברה שהייתה לי,אני חוזרת כביכול ל-"מוטב" ?
למה אתם חושבים שפתאום אסתכל על גברים? אתחיל לאהוב אותם, ארצה אותם?
אתם חושבים שהפרידה הזו היא בגלל ש"הבנתי שעשיתי טעות" ושלא אהיה יותר עם בנות.
אתם חושבים שאם היה לי קשר והוא נגמר,אז זהו . אין יותר .. לא יהיו לי עוד קשרים בהמשך עם בנות .
וכאן אתם כל כך טועים .
אתם מנצלים את הפרידה הזו , אתם רואים בה הזדמנות בשבילכם
להתנהג כאילו הכל פתאום בסדר וכלום לא קרה
ו"להחזיר" אותי לדרך ה"ישרה" .
אבל אתם לא מבינים עד כמה אתם טועים בחשיבה הזו שלכם ובהתנהגות הזאת.
כואב לי,כואב לי שאתם משחקים את המשחק הלא ברור הזה שהולך לפי החוקים שלכם בלבד!
אתם מתנהגים כאילו לא היו כל המכתבים שכתבתי לכם אז,וכל השיחות,וכל הדמעות שלי והכאב
והדרך הזו שעברתי עם עצמי וההחלטה הזו לשתף אתכם במה שקורה איתי,במה שאני מרגישה,במה שאני אוהבת וחושבת.
זה לא היה לי קל בכלל . אבל עשיתי את זה . ובכל פעם שהנושא היה נפתח הלב שלי היה נקרע כי ידעתי שזה עושה לכם רע
ידעתי שאתם לא אוהבים את זה ולא רוצים בזה,ידעתי שבשבילכם אני בושה. שבשבילכם אני כבר לא "נורמלית" .
וזה צבט ועדיין צובט את הלב בכל יום . אבל המשכתי בדרך עם הלב שלי ולא הסכמתי לתת לעצמי לסבול ולחיות בשקר.
רציתי שתדעו את האמת שלי . את האמת שבי,שאני גליתי עם הזמן .
רציתי שתשמחו שטוב לי,שאני מאושרת . שתשמחו כי הבת שלכם הולכת אחרי הלב שלה .

אעשה לכם רענון קצר מהמכתב שכתבתי לכם לפני שנה ..

" אני רק מבקשת שתקבלו אותי כמו שאני שתקבלו ותכבדו את דרך החיים שלי .
אני לא חושבת שאני שונה מאחרים , זה לא משנה במי אני מאוהבת .
אני לא שונה ואני לא היחידה , יש עוד כמוני וזו ממש לא בושה .
אני הולכת אחרי הלב שלי ועושה מה שהוא אומר לי ומה שטוב לי .
אני לא משקרת לעצמי ולא משקרת לכם ולאחרים ,
אני לא אעשה מה שמקובל לדעתכם ואהיה עם גבר בגלל שככה יהיה לכם ולאחרים טוב .
זה לא שווה דבר אם לא ארגיש שלמה עם עצמי .
אני מבקשת שתקבלו את זה ותבינו , שתמיד אהיה הבת שלכם ,
ואתם לא צריכים כלל להתבייש בי , ובמה שהלב שלי בחר .
אתם כהורים צריכים להתגאות בי ולתמוך לכבד ולהבין ,
שזו הדרך שלי בחיים .
ונכון,אני לא אומרת שככה אהיה כל חיי , מי יודע, אולי זה עוד ישתנה .
אבל כרגע זה ככה וטוב לי עם זה . אני רק מבקשת שתבינו ותכבדו את זה .
בבקשה ממכם , תפקחו לרגע את העיניים ואל תפחדו להסתכל על זה כמו שזה .
אתם רק תראו שזה לא כזה נורא כמו שאתם מדמיינים לעצמכם .
זה האושר שלי , זה מה שעושה לי טוב , אז תנו לי להיות מאושרת . "

זוכרים את המילים האלה שנכתבו עבורכם ?
וזו רק טעימה מכל המילים שנכתבו על הדף ההוא,ובכלל,על עוד דפים רבים שנתנו לכם ממני .
עכשיו,אחרי הכל , אתם מתנהגים שונה. זה לא נראה לכם בסדר . אתם מתנגדים ואין בכם טיפת הבנה והקשבה בשבילי .
זה מציק לכם , מפריע לכם , ואתם רק רוצים ש"אסיים" עם זה .
לאן נעלמו כל המילים שכתבתי בשבילכם? כל ההסברים ? כל הדמעות שבכיתי ... כל הכאב והזמן המתנה הזה כדי שתבינו ותקבלו .
לאן כל אלה נעלמו ? לאן אתם העלמתם אותם?
למה אתם מתנהגים ככה כאילו דבר לא היה ולא נברא ?!
אתם לא קולטים שאתם עושים לי רע עם ההתנהגות הזו שלכם כלפיי ? שאתם מקשים עליי ?
הרי אתם יודעים כמה קשה היה לי לפתוח את כל זה מולכם אז , אז למה אתם פתאום "מוחקים" את הכל ?
אני באמת רוצה שיהיה לכם טוב ושתהיו רגועים . אבל אני לא מוכנה שזה יהיה על חשבון הלב שלי , לא מוכנה לוותר על עצמי .
כי הדבר היחיד שיצא מזה זה שלכם יהיה טוב בזמן שאני בעצם מאבדת את עצמי - בגללכם,בשבילכם.
אבא,לפני בערך שבועיים שלושה,אחרי שגילית על הפרידה , אמרת לי " תכירי חבר חמוד " , " תתחתנו עוד שנתיים .. "
המילים האלה גרמו לי לצחקוק בתור תגובה ראשונית . ושנייה אחר כך רק הבנתי .. הבנתי שאתה באמת מתכוון לזה .
הבנתי שאתה מדבר כאילו אף פעם לא ידעת ולא שמעת מה אני באמת מרגישה וחושבת לגביי זה .
הבנתי בעצם שאתה מתעלם מהרגשות שלי . מדחיק אותם . מנסה להעלים באותם . כאילו לא היו ... מנסה לשנות את התמונה .

זוכר מה כתבתי לך במכתב בנובמבר 08 , לפני חצי שנה ? הנה תזכורת ...
" יכולתי להמשיך כמו אז , וכל כמה זמן למצוא לי איזה חבר חדש . אבל זה לא היה עוזר .... זה פשוט לא זה .
אני לא יודעת איך להסביר לך כל כך , אבל זה משהו שאתה מרגיש בתוכך . אתה יכול ללכת נגד עצמך , נגד ליבך , ולהיות איפה שהאחרים רוצים שתהיה .
ואתה יכול וצריך , ללכת עם ליבך , ולהיות איפה שהאושר שלך נמצא . - וזה מה שאני עשיתי , אבא .
אז תגיד לי , מה לא בסדר עם זה שהלכתי אחרי ליבי ? מה רע בזה שהלכתי למקום שהאושר שלי היה טמון בו בזמן שאני חיפשתי אותו במקום אחר ?
אז מצאתי אותו , אחרי שחיפשתי כל כך הרבה . ועכשיו כשמצאתי אוותר עליו ? זה לא נראה לי הגיוני !
אני לא יכולה להרשות לעצמי לפגוע בלבי ולהרוס את כל האושר שמצאתי . כי אם אאבד אותו , כבר לא אמצא אותו שוב ....
למה אתה לא יכול לבוא לקראתי ולהבין את ליבי ? אני רוצה שתבין שזה בסדר , כי זה באמת בסדר . אני רוצה שתיתן לי להמשיך להיות מאושרת .
אני רוצה שתהיה עד כמה שאפשר שלם עם זה . ושגם לי וגם לך , יהיה טוב . זה אפשרי , אז למה אתה לא מוכן לנסות ?
אני רוצה להבהיר לך כמה דברים - אני עשיתי צעד שלאנשים שגדולים ממני בהרבה ועם הרבה יותר נסיון חיים - לא היה את האומץ לעשות .
הצעד הזה זה ללכת אחרי הלב שלי , ללמוד לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי כמו שאני . כי אם אני ככה זה אומר כנראה שזה מה שאלוקים רצה לא ?
אני למדתי , ולא ממך או מאמא , למדתי מעצמי ומאחרים - שהכי חשוב זה ללכת אחרי הלב שלנו , לעשות מה שהוא אומר ולא לוותר על האושר שלנו , לא לוותר על עצמינו .
וזה מה שעשיתי ... מצאתי את האושר שלי והחזקתי אותו חזק , הלכתי לצידו והייתי איתו ולא עזבתי . ואני לא מתכוונת להרפות ממנו דווקא עכשיו .
אחרי שעברתי כל כך הרבה ביני לבין עצמי , עד שלמדתי כל כך הרבה דברים . שאחד מהם היה לקבל את עצמי ולאהוב את מי שאני !
זה לא היה קל בשבילי .... בכלל לא . אבל עברתי את זה ועברתי עוד המון דברים בדרך ...
אז למה בעצם אתה רוצה להרוס לי את כל זה ? את כל הדרך שעברתי , את המכשולים והמשברים שבסופם אני זו שניצחתי . זאת אומרת - הלב שלי .
אתה לא מוכן לראות את זה , לראות את האמת . אולי אתה מפחד להבין שזה בעצם לא כל כך נורא כמו שחשבת ? שזה בסדר להיות עצמך , להיות מאושר ?
יש בי המון כאב על כך שאתה - אבא שלי , לא מוכן להבין אותי ולא אכפת לך מהכאב שאני מרגישה כשאתה נותן לי את היחס המזלזל הזה שלך .
כאילו אני לא יודעת מה אני עושה . תתפלא אבל אני יודעת טוב מאוד . הלב שלי יודע .
אני ויתרתי המון פעמים על דברים ואנשים שהיו חשובים לי ועכשיו אני כבר לא מוכנה לוותר בשביל אף אחד !
אני רוצה להיות מאושרת ואני לא אמנע מעצמי את האושר הזה .
לא משנה לי ההשלכות של כל זה , ועם כמה שזה כואב , אני מוכנה להכל , לגרוע מכל . העיקר שאמשיך ללכת אחרי ליבי ....
ואני רק אחכה , אולי יגיע הרגע שגם אתה תבין , שזה מה שחשוב באמת . . .
שכל החיים אנחנו מחפשים אחרי האושר שלנו וכשמוצאים אותו אסור לנו לשחרר אותו ! אנחנו חייבם לשמור עליו .... כמו שאני שומרת על שלי .
אני אוהבת אותך , אבא . ואני מקווה שיום יבוא , ותשים את הגאווה הזו שלך בצד ותילך איתי , במקום נגדי . . . "

אתה זוכר את המילים האלה שנכתבו שם בשבילך ?
הן נכתבו מכל הלב . בצורה הכי טובה שרק יכולתי,כדי להסביר לך בדיוק מה עובר עליי,מה אני מרגישה,להסביר לך את האמת שלי.
וגם את - אמא , הייתה תקופה ארוכה שהבנת אותי והיית לצידי ועזרת וכל כך שמחתי .
ועכשיו את שוב חוזרת לאחור ? שוכחת מהכל ? את ראית מקרוב כמה קשה היה לי .
כואב לדעת שזה מה שאת עושה עכשיו . מתעלמת מכל הרגשות שלי .
אומרת לי שאת יותר לא תסכימי שיהיו לי בנות זוג , שזה לא מתאים לך ולאבא .
שבאתם לקראתי ונתתם לי פעם אחת לעשות את ה"שטות" הזו וזה היה יותר מדי . ושלא תסכימו שזה יחזור שוב ..
המילים האלה הכאיבו . אבל שתקתי . לא יכולתי לומר לך כלום חזרה . רק הקשבתי ..
מדי פעם את באה וזורקת לי כמה משפטים על הנושא ומזכירה לי כמה את לא תסכימי לזה לקרות שוב .
ואני , יש לי כל כך הרבה לומר לך . רוצה לצעוק לך שאני עדיין אותו אדם עם אותן הרגשות .
והאהבה והמשיכה לבנות עדיין קיימת בתוכי ושום דבר לא שינה את זה , גם לא הפרידה הזו שעברתי .
אבל אני מחליטה להמשיך לשתוק . יודעת שאין טעם שאדבר .. הרי כל מה שאומר יהיה פסול מבחינתך .
אז למה לי להתחיל לדבר מלכתחילה ? אז אני שותקת . וכותבת . ומקווה לפחות שדרך המכתב הזה !
תתחילו לקלוט את הדברים כמו שהם באמת .
ותפסיקו להדחיק אותם ולנסות להעלים אותם . כי הם קיימים,הם ישנם .

אוהבת אתכם ומבינה עד כמה שאפשר ...
מקווה שגם אתם תבינו אותי .
3>