**קוראת חדשה** 😁 הסיפור מדהים...מחכה להמשך..
היי יפות , סליחה על האיחור (:
ותודה על כל התגובות המפרגנות !! 3>
פרק 5 -
"בואי , נעשה את זה ביחד." אמרה לירון והחזיקה בידי.
שתינו נכנסנו ברגל ימין,למזל כמובן,לבית הספר.
היום מתחילים ללמוד בכיתה י"א !!
איך שנכנסנו התאספו סביבנו כמה ילדים.
נו , כל הצבועים האלה שקוראים לעצמם "חברים".
כן , איפה הייתם כשהייתי בבית חולים, ולא הפסקתי להקיא מהכימותרפיה ?
ואיפה הייתם כשהייתי בסכנת חיים בגלל שקיבלתי מכה , ונהיה לי שטף דם כחול ?
ואיפה הייתם , כשלירון ואביב,ורק הם היו לצידי ותמכו בי ?
"רוני איך את מרגישה ?" "את בסדר ?" "איך את ?" , אמרתי צבועים או לא אמרתי ?
"בסדר , תודה." עניתי להם ולמרבה הפתעתי חייכתי אליהם חיוך אמיתי ולא צבוע.
כשהשאלות התחדשו על ידי ילדים אחרים , לירון משכה אותי לבית הספר.
"תגידי , את ראית את השלט היצירתי שתלו בכניסה ?" שאלה אותי בזמן שהלכנו לראות באיזה י"א אנחנו.
"זה נראה כמו משהו שראם צייר !" אז כן , זהו הזמן להכיר לכם את הילד הכי מתוק ביקום !
ראם זה האח הקטן והפוצי מוצי של לירון.
איכשהו תמיד שאני באה אליה אני נמצאת יותר איתו מאשר איתה.
"איזה , ראם מצייר יותר יפה." אמרתי לה וצחקנו.
"מי את חושבת שאת ?" התקרבה אליי ילדה, שלפי הכרותי [הקצרה , אם יורשה לי.] איתה הייתי אומרת שהיא קצת פחות עמוקה מאנשים רגילים.
וקצת יותר חשופה , נחמד שהיא באה לבית ספר תחתון וחזייה.
ועוד מחזירי אור !
"מה את רוצה ?" חזרתי לראות,לאחר עיוורון רגעי שתקף אותי בזכות הבגדים הנוצצים שלה.
"מי את חושבת שאת ?" כן , גם אני חושבת שיש לה בעיות בשמיעה, היא לא אמרה את זה כבר ?
"מה את חושבת שלא ראיתי את כל האסמסים ששלחת לערנוש שלי ?" אמרה והדגישה את השלי, אני חושבת שכדאי שנחזור לאתמול.
-
'רוני,מה נשמע ?' קיבלתי הודעה , מערן ?!
'הכל טוב מאמי מה איתך ?' שלחתי בחזרה לאחר שנחתתי מהמחשבות הנודדות שלי.
'מעולה,במיוחד עכשיו (:" קיבלתי לאחר כמה דקות, אה שניות. יש לו כישורי הסתמסות מעולים אני חייבת לציין !
'למה ?' שלחתי , לא מבינה.
'כי אני מדבר איתך.' הוא שלח , והלב שלי איים לפרוץ מהחזה שלי.
'(:' שלחתי לו סמיילי. מה ? אני לא רוצה לצאת קלה להשגה,ולהבין שהוא ניצל אותי אח"כ.
'את יודעת בעולם בני האדם,נהוג להגיד 'גם אני מרגישה מעולה כשאני מדברת איתך' אם מישהו אומר לך דבר כזה.' שלח לי עם קריצה.
'אמא לימדה אותי לא לשקר.' שלחתי לו גם עם קריצה.
'נעלבתי.' שלח לי עם סמיילי עצוב,עוד לפני שהספקתי להניח את הטלפון.
'סתם מותק,הכל מאהבה.'
'יאלה חיים אני זזתי למיטה,אני הרוגה.' שלחתי לו,לא שיקרתי לו,באמת הייתי הרוגה.
'ביי יפה.' שלח לי ובכך סיים את השיחה שלנו.
אתם רואים פה משהו יוצא דופן שבגללו ההיא צרחה עליי ? כי אני לא.
טוב , אולי קצת. אבל לא יותר מקצת.
-
"נו ו.. מה את רוצה להגיד בזה ?" שאלתי אותה והנחתי את ידיי על מותניי.
"מה זה מה אני רוצה ?" אמרתי טיפשה , או לא אמרתי ?
"שתתרחקי ממנו , זה מה שאני רוצה !" אמרה וגם היא הניחה את ידיה על מותניה.
וכאילו שזה סימן מוסכם לתחילת מכות בין בנות ,התאספו סביבנו ילדים ויצרו מעגל.
"ברור לך מותק ?" תפסה ביטחון.
חייכתי אליה.
"א' אל תקראי לי מותק אני לא הכלבה שלך," אמרתי והתקרבתי אליה.
"ב' מי את חושבת שאת שתבואי ותאיימי פה עליי ?" התקרבתי עוד,ולירון כאילו ידעה שאני הולכת להעיף לה כאפה, תפסה לי את היד ומשכה אותי אליה בעדינות.
"ג' מו-תק ," אמרתי בזילזול ,"אם זה כ"כ הפריע לערן , אז למה הוא התחיל את השיחה איתי ?" שאלתי והשתקתי אותה.
"ברור לך חומד ?" שאלתי ומיד המשכתי , "יופי , אני שמחה שאנחנו מסכימות."
"חצופה , למה מי את בכלל שתקבעי לי מה לומר ? חולת סרטן מסכנה." אמרה ופגעה בנקודה רגישה.
"למה מי את ?" שמעתי פתאום קול מוכר.
ערן נכנס למעגל שהילדים עשו סביבנו ונעמד לצידי.
"ערן .. אני.. זה .. היא קיללה אותי !" התבכיינה אליו.
"שמעתי , גם שמעתי איך את קוראת לה חולת סרטן מסכנה." אמר והיא האדימה ממבוכה.
"את לא חושבת שאת קצת פתטית,את יוצאת עם חולה סרטן אבל מקללת אותה על זה ?" תקף אותה והילדים סביבנו התחילו לצחקק ולגחך.
"לא , א..בל לא התכוונתי מאמי." גמגמה מעט,אבל הצליחה להרכיב משפט שלם [שזה הרבה ביחס למנת המשכל שלה].
"עברת כל גבול עדן," סופסוף גליתי איך קוראים לפרחולה הקטנה !
"אין בעיה ערן, ככה אתה רוצה את זה ?" תפסה ביטחון והלכת משם.
"תודה," אמרתי לו כשמעגל הילדים סביבנו התפזר, לאחר שערן צעק להם 'ההצגה נגמרה,לכו הביתה !"
"אין על מה , במילא כבר חיפשתי סיבה להפרד ממנה." אמר בחיוך.
"סליחה ?! ומה אני הייתי אמורה להיות , הסיבה ? מי אתה שתנצל אותי ככה ?!" שאלתי אותו בכעס.
ומיד הסתובבתי ומשכתי את לירון אחריי.
לירון לא דיברה איתי , היא יודעת שכשאני כועסת אני לא רואה אף אחד בעיניים,אז היא נתנה לי קצת להרגע.
"תודה רבה לך לירון,שעזרת לי,את יודעת .. כשגל צרחה עליי וקיללה אותי !" אמרתי לה בציניות מופגנת.
"זה לא שהיית זקוקה לעזרה." אמרה לי ומשכה אותי לכיתה.
"אז מה, בתור החברה הכי טובה שלי זאת חובתך-" התחלתי להגיד ונעצרתי כשכיתה שלמה בהתה בנו.
"כן בנות , מה פשר האיחור על היום הראשון ?" אמרה מורה שלא הכרתי.
"הייתי אתמול בטיפולים עד מאוחר בלילה , והתעוררתי מאוחר," אמרתי, "ולירון הייתה איתי." הוספתי לאחר שהיא דפקה לי מרפק [כואב !] לצלעות.
"אוקיי .." אמרה מבולבלת.
"אה את כנראה רוני , לא ?" כנראה שעידכנו אותה במצבי, אז מה אם לא באמת הייתי בטיפולים אתמול,עם המחלה מגיעות ההטבות , ואיתם התירוצים שלא ניתן להתווכח עליהם.
"הכנסו,הכנסו." נפל לה האסימון שאנחנו עומדות כבר 10 דקות ליד הדלת.
התיישבנו בשולחן האחרון בקצה , ואני הרגשתי שזאת הולכת להיות שנה מטורפת.
אם אני יצליח להגיע לסופה כמובן. אבל העיקר שאנחנו אופטימיים.
אוהבת 3>
מושלם..
ואם אפשר לשאול מי זה ערן???
חח , אפשר (:
זה הנער שהיא הכירה בבית החולים דרך האמהות שלהם .. (:
המשךךךךךךךךךךךךך ! מייייייייייד ! חחח
מדהים !!!
