"לא כמו כולם" - סיפור בהמשכים (:

הייייי יפות (:
מקווה שנהנתן בעצמאות , אני כן D;
תוווודה על כל התגוובות !!

פרק 3 -

"רונננננננננננננננננננננני !" שמעתי צרחה לתוך אוזני,בזמן שעניתי לפלאפון. מאה שקל שזאת לירון. או בעצם אביב.
"אאאאאאאאאאאאאאאאאה ?" צרחתי בחזרה.
"איפה את י'מטומטמת ?" לירון שאלה,הסתובבתי לאחור וראיתי אותה.
"פה." עניתי לה צחקתי וניתקתי.
"מה את צוחקת ? כאילו שאני יבין את צוחקת עלי ?" שאלה אותי בפרצוף כועס.
"לא , אני ? צוחקת עליך ? מה פתאום." עניתי לה ברצינות.אוקיי זאת הייתה ציניות.
"טוב,טוב סתמי בואי לאכול אני מתה מרעב." ענתה בזעף.
"סתתתתתם מאמי,איך התגעגעתי !" אמרתי וקפצתי עליה בחיבוק.
"את .. חונ ..קת..או ..תי.." היא אמרה. טוב ניסתה,אני מודה החיבוקים שלי באמת חזקים – יחסית לחולת סרטן.
"בואי כבר לארומה אביב מחכה לנו שם." אמרה אחרי שהצליחה להסדיר את נשימתה.
"טוב."

"רווווווווווני !" אביב צרח לי. אני רואה אוהבים לגרום לי לקריעת עור התוף.
"אביבי ,אני רואה אתם אוהבים לגרום לי היום לקריעת עור התוף." כן,לרוב מה שאני חושבת אני אומרת.
"אה ?" שאל לא מבין.
"עזוב .." עניתי לו וחייכתי,עוד שנייה מתפקעת.
"טוווווווווב ," ענה לי ומשך את ה'טוב'.
לירון חייכה רק מהפרצוף שלו, וזה הוביל לחיוך שלי, שהוביל לחיוך שלו,שהוביל לכך,
שישבנו מתפקעים מצחוק באמצע 'ארומה'.
"סליחה , אתם מוכנים להיות קצת בשקט אתם מפריעים ללקוחות." פנה אלינו אחד העובדים שם.
"ומה , אנחנו לא לקוחות ?!" שאלה לירון אחרי שנרגענו מהצחוק.
אביב חייך אליי,יודע שהולך להתפתח שם ויכוח.
"לירון,ארצה." הוא אמר וחייך אליה.
"היא תמיד כזאת עוינת ?" שאל אותו העובד שהעיר לנו.
"לא. רק לאנשים שמעירים לה." ענה לו אביב.
"בשפה פשוטה : לכולם." הוספתי וחייכתי אל לירון שהסתכלה עליי בכעס מדומה.
"אה , עכשיו אני מבין." אמר העובד, שמהסתכלות מהירה בתג שהיה לו על החולצה,הבנו שקוראים לו עומרי.
"הזועפת זאת לירון,זה אביב – " אמרתי והצבעתי עליו, "ואני רוני."
"היי רוני , אביב ולירון הזועפת."
"חה חה חה , ממש מצחיק. הכישרון שלך ממש מבוזבז,אתה צריך ללכת להיות סטנדאפיסט .." אמרה לירון, כשהבעתה הקשוחה התרככה קצת.
"אני רוצה להזמין !" אמרתי,בלי קשר לחיים.
"או-קיי !" אמר עומרי בפרצוף לא מבין.
"אז ככה,סלט עוף,עוגת שוקולד,ו ... שוקו !!!" אמרתי מתבוננת בעומרי שהתבונן בי מופתע מכמות האוכל שהזמנתי.
"כן, יש לה תאבון." אמרה לירון.
"את הבת הראשונה שאני מכיר שלא מתביישת לאכול ," אמר כהסבר.
"יאי מי !" אמרתי בהתלהבות מזוייפת,ומחיאת כפיים מהירה.[מישהו אמר מושפעת מסדרות ולא קיבל ? זאקוש וקודוש ?]
"מושפעת מזאק וקודי !!" אמר אביב והצביע עליי.
כן, כזאת אני מושפעת מסדרות של ערוץ הילדים.
עוד לא התגברתי על השלב הזה בחיים,שבו מפסיקים לראות ערוץ הילדים,אני עדיין מכורה.
"תראו מי שמדבר,מאיפה אתה מכיר את הסדרה בכלל ?" יריתי לעברו.
"אני ? אני שומע אותה ממך כל יום,כשאת חופרת עליה." אמר לאחר קצת מחשבה.
"שקרן,תודה שגם אתה אוהב את הסדרה וזהו !"
"לא !"
"כן."
"לא."
"כן."
"לא."
"די, קרציות." הפסיקה אותנו לירון.
"אתם לא רואים שאתם חופרים לעומרי הסקסי ?" הוסיפה לירון,כן הביטחון שלה בשמיים,ולא מעניין אותה מה שהאחרים אומרים עליה. היא אומרת מה שבא לה מתי שבא לה.
"אה ? ולך הם לא חופרים ?" שאל עומרי ונתן בה מבט מופתע על המשפט הקודם שהוציאה מהפה שלה.
"לא. אני רגילה." אמרה ובהרף עין נעלמה לנו, "עפתי לשירותים," שמענו אותה קוראת לנו מרחוק.
"אז מה , עומרי שמת עין על לירוני שלנו הא ?" שאלתי אותו בלי בושה.
"כן." ענה בחזרה בלי בושה.
"אוקי אתה הראשון שמודה בזה בכל כך קלות.את כל השאר לוקח לנו שנים לשכנע אותם שיגידו לנו." אמרתי בטבעיות.
"את כל השאר? למה כמה נדלקים עליה ?" שאל מופתע בפעם השלישים היום.
"תגיד,-" שאל אותו אביב, "ראית איך היא נראית ?" כמעט צעק עליו.
"שיער שטני גולש,ועיני חתול שמהפנטות את כל מי שמתקרב אליה." הוספתי.
"אם לא הייתי מכירה אותך,הייתי חושבת שאתה דלוק על לירון." אמרתי לאביב במבט מאשים.
"פחח,אני ?" אמר ברצינות."יש לי רף מסוים את יודעת,אני לא יורד כ"כ נמוך." אמר והוציא לי לשון.
"חחחחחח ," צחקתי בקול,ואליי הצטרף עומרי.
"אז מה , דיברתם עליי ?" שאלה אותנו לירון כשחזרה לאחר 2 דקות של צחוק מצידי ומצד עומרי,והבעה קפואה מצידו של אביב,שלא נכנע לרצונו לצחוק גם.
"האמת,שכן." ענה עומרי.
"דברים טובים אני מקווה." אמרה יותר מששאלה.
"רק טובים," אמר לה עומרי וקרץ.
"רוני פוני." שמעתי את הכריזה קוראת בשמי.
כן,ככה אני קוראת לעצמי תמיד כשאני באה לארומה,זה כ"כ מצחיק אותנו.
"אביב המגניב." שמענו עוד קריאה.
"לירון הבלון." שמענו עוד אחת וראינו את עומרי במבטים לא מבינים בעוד אנחנו מתים מצחוק.
"אלה הכינויים שלנו בארומה." ענה לו אביב כיוון שהוא היה הראשון שנרגע.
"אוקיי." אמר עומרי ונענע את ראשו,מימין לשמאל ובחזרה.
"הדור שלנו מתדרדר." הוסיף.




אוהבת אתכן 3>

סיפור אחד הטובים באתר.. וגם עם נושא שונה...

פרק מעלף..

ואיי, אחלה סיפור😊

תמשיכיי מאמי..😊

אהבתי (:

מדהים!!!
תמשיכי 😊

חחחחחחח איזה פרק מצחיק D:,
ישלי הרגשה שזה קרה לך פעם במציאות בארומה והכנסת את זה לסיפור נכון ? חחחחחחחחחח
[גם אם לא תגידי שכן שלא יהיו לי פאדיחות טוב ? חח ]
תמשיכי

שלווווום יפות (:
תודה על כל התגובות המחממות , 3>

פרק 4 -

"מה את עושה ?! " צעקה לירון.
"מה את צועקת פוסטמה , את ביקשת ורוד , תתמודדי !" צעקתי עליה בחזרה.
כן , כך התחיל לו ערב בנות טיפוסי.
ההורים של לירון היו בחופשה , ואנחנו החלטנו לחגוג את היציאה שלי מבית החולים במסיבת פיג'מות.
כרגע , אני מורחת לה לק ורוד צעקני בציפורניים ברגליים , אחרי שכל אחת מאיתנו התקלחה , ונשארנו עם החלוקים.
"את מלכלכת את כולי מטומטמת !" היא צעקה עליי שוב , רק הפעם בפה מלא בגלידה.
בן אנד ג'ריס שליטה !! [פרסומת סמויה (: ]
"תסתמי ותמשיכי לטחון את הגלידה חתיכת .... אה .. אה " - חשבתי וניסיתי למצוא קללה מתאימה ,
"טוחנת גלידות !" מצאתי אותה !
"לא יכולת למצוא קללה יותר טובה מזאת ? חתיכת .... אה .. אה .. " - גם היא לא הצליחה למצוא קללה כנראה.
"לא יודעת לקלל !" גם היא מצאה אותה לבסוף.
לא ,אנחנו פשוט שתי ילדות מוגבלות שכלית רגשית ונפשית.
"את התחלת פה במלחמה !" צעקתי לה ומיד אחר כך זרקתי עליה במבה.
במשך חצי שעה , שיחקנו כמו ילדות בנות 4 עם פיגור שכלי במלחמת אוכל.
בלגנו,זרקנו,אכלנו,התלכלכנו,קיללנו,ובמיוחד הרסנו ללירון את הבית עד יסוד.
"מה את אומרת על זה ?" היא צעקה אליי מבעד למגן שלה[מחברת מתמטיקה] וזרקה עליי גלידה.
"אני אומרת , עלוב !" צעקתי לה מבעד למגן שלי [ קלסר ספרות] ולאחר שניה היא מצאה את עצמה מרוחה בעוגת שוקולד.
משם עברנו לכריות,ציפיות,טלפונים,עפרונות,עטים,דובים חמודים ובעיקרון , כל מה שבא ליד.
"די אני נכנעת !" אמרתי כשזה עבר לדגדוגים.
אין אני פשוט הילדה הכי רגישה לדגדוגים, אמא שלי אומרת שכשמדגדגים אותי אז שומעים את הצחוק שלי עד לקצה השני של העולם.
לפעמים אני תוהה אם זה עושה גם סופת טורנדו.
ציניות , חברים.
התיישבנו על הרצפה , הסתכלנו סביב , והתחלנו לצחוק.
אחרי שנרגענו גיבשנו תכנית עבודה.
אני השתלטתי על הקומה התחתונה והיא על העליונה.
לגג לא הגענו , אם אתם תוהים.
"אאה," נאנחנו והתיישבנו על הדשא בחצר של לירון.
"סופסוף ! , הגאולה !" אמרה ונשכבה.
סיימנו לנקות את הבית וישבנו מצוחצחות בחצר , היה יום נעים.
נשכבתי לידה על הדשא והסתכלנו על העננים.
"תראי הענן שם נראה כמו פודל ," אמרתי והצבעתי על הענן.
"אסור להצביע !" אמרה והורידה לי את היד.
הסתכלתי עליה במבט המשתק שלי , "מה את אומרת ? ובמי זה יפגע בעננים ?" שאלתי אותה שאלה רטורית.
לקח לה בדיוק 3 שניות להכנס לצחוק מטמטם.
נו אתם מכירים אותם , שצוחקים הרבה זמן ואז פשוט בא לך להעיף כאפה למי צוחק שיסתום כבר.
ללירון יש צחוק כזה מתגלגל , אני יתגעגע אליו , כשאני יהיה למעלה.
נו אתם יודעים.. מתה.
"מה אמרת ?" שאלה אותי וברגע הפסיקה לצחוק.
אופסי , נראה לי שאמרתי את זה בקול רם.
כבר הזכרתי שלירון שונאת שאני מדברת ככה ?
"את מוכנה להפסיק לדבר ככה ? את לא הולכת למות.את לא מבינה שאת לא תמותי ? פשוט לא. לא !ואני מדגישה את הלא !"
היא התחילה לגעור בי,ואני חושבת שהיא שברה שיא בכמות הפעמים שהיא אמרה "לא" במשפט , לא ?
"אוקי , אוקי אני מבטיחה לא לדבר ככה יותר לעולם. אני רוני לוין מבטיחה בזאת לא לדבר כך לעולם ולעולמי עד."אמרתי לאחר שלירון הכריחה אותי להישבע לפחות 20 פעם.
"אוקי, מאמינה, ותזכרי ! הבטחת !" אמרה והפנתה אליי את האצבע כמו מורה.
"אוקי , זוכרת." אמרתי, "חיבוק ?" שאלה , ולי היא נתנה אישור למחוץ אותה.
"קומי ממני שמנה !" צעקה עליי,כשנפלתי עליה, עדיין בחיבוק.
"הלוואי !" אמרתי תוך כדי קימה ממנה.
לירון תמיד אומרת שהלוואי שכל הנשים בעולם היו שמנות כמוני.
ציניות, חברים !
אני רזה כמו דף נייר, ולבנה כמו דף נייר, [לא שטוחה כמו דף נייר אבל שיהיה,] הלוואי שהייתי משמינה,
אבל עם כל הטיפולים,והטיפולים שגורמים להקאות,זה בלתי אפשרי.
כולם מקשים להיות כמוני , ואני רק מבקשת להיות כמו כולם.
אני רק רוצה להיות ילדה רגילה.
עם בעיות רגילות,[ולא אם עשיתי פיפי , כי זה נורא חשוב ! נורא.]
עם התלבטויות רגילות [ולא אם כדי להכניס בעירוי מקל על כאבים, או מרדים].
אני רוצה להתייעץ עם אמא שלי אם ללבוש את השמלה החורה או הצהובה ליציאה.
אני רוצה לריב איתה ריבים מטופשים על דברים מטופשים.
אני רוצה ללכת לישון בלילה ושהדבר האחרון שעליו אני יחשוב הוא אם הוא נדלק עליי או לא , ולא אם אני יקום מחר בבוקר.
אני רק רוצה את כל הדברים הרגילים,שיש לכולם.
ולי לא.
אני רק רוצה להיות כמו כולם,ולא להיות הילדה הזאת , שחולה בסרטן.
אני רק רוצה,
להמשיך לחיות כדי לרצות את כל הדברים האלה.






שבת שלום אהובות (:

ואו.. זה מדהים אותי מחדש..

^ 😊

ואאאאאאאאאאאאאאאאאאי מדהים !

"אני רוצה להתייעץ עם אמא שלי אם ללבוש את השמלה השחורה או הצהובה ליציאה.
אני רוצה לריב איתה ריבים מטופשים על דברים מטופשים.
אני רוצה ללכת לישון בלילה ושהדבר האחרון שעליו אני יחשוב הוא אם הוא נדלק עליי או לא , ולא אם אני יקום מחר בבוקר.
אני רק רוצה את כל הדברים הרגילים,שיש לכולם.
ולי לא.
אני רק רוצה להיות כמו כולם,ולא להיות הילדה הזאת , שחולה בסרטן.
אני רק רוצה,
להמשיך לחיות כדי לרצות את כל הדברים האלה."

ואוווווווווווווווווווווווווווו
הקטע הזה ריגש אותי כ"כ ^^
הסיפור הזה פשוט מושלללללללללללללם!!!!!! 😊 😊

מדהים מאמי 😊😊
תמשיכי 3>

תוווווודה רבה יפווווווות , 3>

סוף הדרך מאמי...

סיפור מהמםםםםם!!! 😂

שבת שלום!! 😉

יאללה המשך! 😁
מדהיםם