הפסקת חשמל.

בכל פעם שארגיש שאני לא מתלהבת מהפסקות חשמל יותר, אדע.
אני אדע שאני חייבת לרוץ אלייך, לברוח מהכל ולבוא עד הבית הרחוק שלך, הרחוק כל כך ממני.
אני אבוא מותשת , עייפה , באיפור מרוח, עיניים אדומות כל כך, ואגיד לך, אני אגיד לך את הכל.

אני אעצור, אעצור כדי לחשוב עלינו, אחשוב עלייך יותר ועליי פחות.
ואחשוב שאם אני כבר לא מתעצבנת כשמבקשים ממני להוריד את הזבל .
לא יהיה אכפת לי אם הזבל יהיה כבד, או שזה יהיה רטוב, ומלוכלך עם ריח של דגים ואני אגעל עד מוות ממנו.
אני אוריד את הזבל בלי טיפה של עצבים וארוץ אלייך .
בלי שום בכי אני אבוא, בלי דמעות, ללא עצב, רק התלהבות, התלהבות יתרה , שבגללה אני באה אלייך.
להגיד לך את הכל , להשפריץ עלייך את כל מה שיש בי, אני אוריד את כל התמונות מהקירות.
אוריד את כל הסדינים, אני לא אקנה יותר בגדים ולא אשים חזיה, וגם לא תחתונים.
אני לא אקנה קרם גוף, ולא בשמים ואני אזרוק נייר טואלט על הרצפה ואפורר מצות על הספה.
לא אתקלח יממות, אני אחסוך מים בשביל הכינרת, אני לא אשטוף כלים, או שאני בכלל לא אוכל.

אני רק ארוץ אלייך, עייפה ומסריחה מסיגריות אני אבוא.
אני אתן לך להריח אותי, אתן לך להגעל ממני, לרצות להקיא בגללי, כמו שאני רוצה להקיא בגללך.
להקיא את כל הרגש המזויין הזה שנמצא בי.
אני אזרוק עלייך שקיות מים מפוצצות במילים וברגשות ובעיקר - ללא הגיון.
אני אכוון אותן ישר אל הפרצוף היפה שלך, שאתה דואג לטפח כל כך ולמרוח קרמים.

את כל התמונות שלך אני אביא, בקופסא מיוחדת שהכנתי לכבודך, עם כל המכתבים שכתבתי לך.
יחד עם השקיות אני אצרף אותם .
ואני לא אבכה, אני אשמח, אני אגיד לך " טוב לי איתך" ואחייך .

אני אדע, ברגע שאתיידד עם הג'וקים שנמצאים מתחת למיטה שלי.
זה הסימן שבו אני צריכה לרוץ אלייך , ללא אמצעי תחבורה.
אני, עם שמלת הבית של אמא, שגזרתי לה והיא צעקה עליי כי זאת שמלה שהיא הייתה שמה להלוויות.
שחורה, קצרה לאחר שגזרתי אותה, שמלה של הומלסים.
ללא שום דבר מתחת, אני אבוא אלייך , ללוויה שלנו.
אני אקבור יחד איתך את הבלונים האדומים שניפחתי בשבילך, שעליהם כתבתי שאני אוהבת אותך.
אני לא אוהבת אותך, אני אוהבת את הריח של הסיגריות שמצחין ממני.
אני אוהבת אותי ואותי ושוב אותי. אני אזרוק את הנרות שקניתי לרגע שתהיה הפסקת חשמל של שנינו ביחד.
לכל שני אנשים יש הפסקת חשמל ביחד, ורק לנו אין.