נשימה אחרונה

עצוב לחשוב שככה מתנהלים החיים.
לקום בבוקר בפחד,
להתחבא יום יום,
לחשוש שמא יראו אותי ברחוב,
להיות תלוי במשפחה או אדם נדיב כלשהו,
לחיות בפחד שיגלו אותי,
שמישהו ילשין.
שבכל שניה יכול להיות ש-
שאחייך פעם אחרונה,
שזאת תהיה הדימעה האחרונה שתרד לי,
שאראה אור יום בפעם האחרונה,
שהמוות ידפוק לי בדלת,
או במקרה שלי הרוצח,
זאת יכולה להיות הפעם האחרונה שאנשום,
הנשימה האחרונה.
מעניין איך היא תהיה..מתי..עם מי?
מי יהיה לידי כשזה יקרה?
מישהו ידע בכלל?
מישהו ינסה לעזור אולי?
מישהו אולי יחליט להציל אותי?
אי אפשר לדעת.
ובינתיים,
בינתיים אפשר רק לחיות בתקווה שזה רחוק היום הזה,
שעוד יש סיכוי,
שלא תהיה נשימתי האחרונה,
במקום הזה שהפך לבית,
למקום מסתור,
למקום מפלט.
הרי מה בסך הכל עשיתי?
נולדתי יהודי?


-------------------

בהשראת יום הזיכרון...

לזכור ולא לשכוח!

😢