כואב לי ונמאס לי...

נמאס לי כבר, הרגשתי שאני מתפוצצת. הרגשתי שאת כל הרגשות הכי טובים שהיו בי, את כל התכונות המצויינות שהיו בי הוא לקח, אהבה הראשונה שלי, הכאב הכי גדול שידעתי מתמיד.
הפגיעה בי והשקרים הלא פוסקים, ההזדמנויות הרבות שהיו ושום דבר, בן אדם קרח, רע כל כך ראיתי לו את זה בעיניים, כמו רוצח , כל כך רע ומגעיל.
הגעתי למצב שהוא פשוט הגעיל אותי שלא יכלתי להסתכל עליו בכלל,
הוא גרם להרגיש רע עם עצמי, חוסר ביטחון מוחלט, כאילו אני לא שווה דבר, הוא ידע להתעלל לי ברגשות, לא יכלתי להרגיש עוד, הרגשתי חלולה מרגשות.

אני זוכרת אז, לפני שהיינו יחד זה היה לפני שנתיים, שרציתי כל כך אהבה שמישהו יעריך אותי, ויבין אותי למרות שלא ידעתי כל כך, מזה לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי, לא ידעתי מה הפירוש, מה המשמעות, והתמסרתי לאהבה, לכאב.

לא ידעתי שקיים הבן אדם שיפגע בי ככה, גם לא לתת מעצמך כלום וגם לפגוע בי להעריך שום דבר , רק להתלונן רק לשקר, להכאיב, לפגוע, לגרום לרגשות שלעולם לא זכיתי להכיר להתעורר, להאמין לאנשים רעים שרוצים להזיק לנו, לתת להם את ההזדמנות להפריד בנינו, ולהצליח, להכאיב להכאיב... כל כך.

לא האמנתי שהבן אדם שהכי אהבתי בעולם, יגרום לי להרגיש ככה, יכאיב לי ככה, יגרום לי להרגיש מתה מבלי לשים לב מבלי לראות מה עובר עליי, מבלי לשאול אם אני בסדר, אם נפגעתי.

אני רק יודעת שנפלתי חזק, נפלתי כל כך חזק לאדמה היישר לתוכה, נמאס לי ממנו, נמאס לי כל כך, מצטערת שהכרתי אותו, מצטערת שה' הפגיש בנינו, אני מצטערת שהוא החבר הראשון שלי, אני מצטערת בכלל שהתאהבתי בו, אני מרגישה שאני שונאת אותו כל כך.

לא משנה מה הקרבתי בשבילו, את החיים שלי, ולהשאיר אותי ככה תלוייה על חוט, לשחק ברגשות שלי, לפגוע בי ככה.
למרות שהזהרתי אותו שזו ההזדמנות האחרונה, דיברתי כל כך בעדינות, שאני רוצה שזה ימשיך אבל שיפסיק לשקר לי, שאני לא יוכל לשאת עוד.
הכי כואב זה שהוא שיחק אותה הקורבן לכל זה, השאיר אותי ככה, כל כך תמימה, לקח לי את כל התמימות שהייתה בי, והיא הייתה כל כך מקסימה,גרמה לי להיות שונה, מיוחדת ועכשיו היא נעלמה, תפסה את רגלייה והלכה, בעזרתו ובגללו.
הוא הרס אותי לגמרי, הרס אותי, למרות שניסתי להזהיר ולהגיד לו, שאין סיכוי שאני יוכל לשאת עוד שקרים ורמאויות, אין סיכוי זה לא תלוי בי, והוא המשיך להכאיב לי המשיך לשקר לי לא לשתף אותי בחיו, הרס אותי ...

למרות שלפני שהקשר שלנו הסתיים סיפרתי לו הכל, מה שהפריע לי ולמה וזה בכלל לא עזר לו , הוא המשיך בדרכו שלו, והמשיך לחסל את כל הרגשות שלי, כל האיכויות שלי.
אני רק מקווה שהוא יצא לי מהחיים ומהר, שיעוף לי מהמחשבות, אני לא רוצה לראות אותו יותר, יש בי הרגשה של כעס וגועל, לא רוצה אותו יותר. רק רוצה לשכוח אותו לשכוח אותו לגמרי שילך לי מהחיים, שהיו כל כך יפים ופשוטים לפניו.




אנא שמור אותי מאוהביי,
את שונאי אשאיר לחרבות, או לסיכינים שבידי,
בנתיים אוהביי אלא שפוגעים בליבי יותר,

אלא שהורסים אותי, מחריבים את חומותיי,
את תשוקותיי, ואת אהבתי אל החיים,

סלחתי, כאב לי, סלחתי, כאב לי שוב,
סלחתי,
כמה ניתן לכאוב? כמה אפשר כבר, לסבול
ולמחול?או אהוביי,הורסים אותי,
מחריבים את חומותיי,שבניתי היטב,
את תשוקותיי, ואת אהבתי אל החיים,

הנקמה לא תגיד מילה ,
הנקמה לא תגיע,
כי בנדאם נקמן אני לא,
כואב אני כן,
ומכאב תבוא הנחמה, תבוא האהבה,
והאמת תדבר בפני עצמה,

תאהב אותי בגלל מי שאני, אל תוותר על מה שאני,
כי מה שיש בתוכי, אין בכולם, כי את רצונותיי
ותשוקותיי אלייך אין לכולן,


אוהבת אותך היום, אבל מחר,
לא בטוח שעוד ארצה אלייך, שתשוקותיי
ישתקקו לך,
ושאהובתיי יאהבו אותך,
כי עוד תצטרך אהבה בחייך,
תזדקק לה, תרצה אותה,
ושם אני יעלם ולא אהיה יותר,
בחייך,
כי לא אהיה מעוניינת,
כי לא ארצה עוד אותך,

תמיד, או לנצח תדע לך שאהבתי אותך!