המשכתי הלאה, בלעדייך.

כנראה שזה לא היה יכול להיות כמו שזה היה פעם, הרי דברים משתנים..
אני השתניתי, אתה השתניתי, הכל בנינו השתנה..
אני לא מצטערת שהייתי איתך, שהיינו.
הרי היו לנו הרבה רגעים מדהימים, ששווה היה לחוות אותם, ושווה לזכור אותם.
היו גם רגעים שלא הייתי רוצה לחוות שוב, אבל אני שמחה שחוויתי אותם, כי למדתי מהם.
בסה"כ, היה טוב, טוב שהיה, וטוב שנגמר!
היה לי כיף איתך, ברגעים מסויימים, וברגעים אחרים פשוט לא יכולתי יותר.
החזקתי את עצמי חזק שלא לוותר, להשאר, להלחם..
כי אולי זה שווה.
והיו פעמים שזה היה שווה את כל הפעמים שנשברתי בהם, את כל הדברים שוויתרתי עליהם.
כנראה שכבר לא נחזור למה שהיינו פעם, לא נחזור לקשר כמו שהיה פעם, לפני כל.. הרי הכל השתנה.
ולמרות הכל, אני בטוחה שתמיד תיהיה הדאגה הזו, אחד לשנייה כמו תמיד..
כי יש דברים שנשארים תמיד..וזה מן הרגל כזה.
כמו שהתרגלתי אלייך, אני אלמד להתרגל ללבד, למישהו חדש, אחר.
ובתקופה הזו, אני לא אשבר!
כי בידיוק כמו שידעתי להחזיק את עצמי מלפול אז, איתך..אני אדע להחזיק את עצמי לא לפול, לא להשבר עכשיו, בלעדייך.
יש עוד אנשים יחזיקו איתי, ואם אני אפול, ירימו אותי.

מה שחשבתי עליו הרבה, ולא רציתי שיקרה,
שאני אחפש באנשים אוך, וזה קורה.
יש בו קצת ממך, אבל הרבה משלו.
דברים שבך, לא היו, או שלא הספקתי להכיר.

הלוואי שתכיר מישהי שתאהב אותך, ואתה אותה.
שיהיה לך טוב.
שתשנה בך, את מה שאני עוד לא הספקתי.
שתעשה לך טוב.
שתפסיק עם השטויות שלך.
מישהי שתתן לך יותר ממה שאני נתתי לך, תרמתי לך.
שתחזיק אותך כשאתה נשבר, שתרים כשתיפול.
שתקח אותך הבייתה כשאתה קצת מסטול.
כי אני כבר לא איהיה שם בשבילך כמו אז.
כבר אין לי כוחות לדאוג לך כמו פעם. אין טעם.