יש כזה דבר ידיד ל"הרפתקאות"?

טוב הסיפור שלי הוא די ארוך אבל אני אנסה לקצר אותו כמה שאני יכולה,
אני והאקס שלי נפרדנו לפני חצי שנה בערך..היינו ביחד בסביבות ה5 חודשים עם פרידה אחת באמצע שגם בה הוא נפרד ממני ואחרי זה הוא ממש רצה שנחזור ובפעם השניה הוא נפרד ממני שוב. לא דיברנו אחריה הרבה ושניינו היינו ממש פגועים והיה ממש קשה כי ממש אהבנו אחד את השני .
וכשהתחלנו לדבר שוב ולהעלות כל פעם את הנושאים למה נפרדנו הוא אמר שהוא אשם והאשים את עצמו ואמר שהוא ממש מטומטם שהוא נפרד ממני ותמיד לא שכח להוסיף "אבל אין מה לעשות בקשר לזה אנחנו לא נוכל לחזור להיות ביחד".

עכשיו נכון, הוא גבר וגם לו יש צרכים ולכל אורך התקופה שלנו ביחד לא נתתי לו יותר מדי אם אתם מבינים למה אני מתכוונת, רק בקטע של חירמונים וכאלה זה היה. ואני תמיד חשדתי שהפרידה שלו ממני הייתה בגלל הסיבה הזאת שלא נתתי לו אבל כמה שניסיתי לרמוז לו שזה בגלל זה הוא הכחיש ואמר שזה לא הסיבה העיקרית.
עכשיו אחרי הרבה זמן שאנחנו מדברים וסיכמנו שאנחנו נישאר ידידים כי הקשר שלנו הוא ממש מיוחד, ובואו לא נדבר על זה שהוא תמיד מזכיר לי כמה שהוא ראה אותנו ממשיכים עוד הרבה זמן ביחד וכמה שאני הייתי החברה שהוא הכי אהב והכי ריגשה אותו ושהכי אהב להיות איתה אבל עדיין תמיד בא המשפט "אבל כן, בחיים לא נוכל לחזור להיות ביחד, זה בעייתי מדי".

והחלק הכי חשוב בסיפור הזה הוא זה:
תמיד כשאנחנו מדברים יוצאים לנו השיחות על הקטע המיני שכביכול לא היה ביניינו כמעט כי לא נתתי לו כל כך וזה לפעמים זורם בתור בדיחות מתח מיני כאלה ושהוא רוצה שנשלים פערים בקטע הזה ואני כבר די התבגרתי מאז אותה תקופה שהיינו יחד והמשכתי הלאה בקטע הזה וכן אם לא הייתי מוכנה להתקדם הלאה פעם אני כן מוכנה היום וכשהשיחות ביינינו הופכות להיות רציניות והוא כן מרגיש אלי עדיין דברים וגם אני אליו וכן יש ביניינו מתח מיני ממש גדול אנחנו כן נסחפים לקטע של "טוב כשיהיה לי בית ריק אני אזמין אותך ומה שיהיה יהיה", בגדול אם לא הבנתם מה שהוא בעצם רוצה זה שניפגש וכשניפגש זה יהיה כדי שנעשה את מה שלא עשינו כשהיינו יחד כלומר "יענו נזרום עם מה שיהיה", העניין הוא שהכל נראה כאילו נשאר וישאר בגדר ידידים ל"הרפתקאות" (תקראו לזה ככה) בישבילו והאמת שגם בישבילי כי אני לא יודעת אם אני רוצה אי פעם לחזור אליו ואני יודעת שאם אני אסכים לעשות כזה דבר תמיד בלב שלי תישאר השאלה: מה זה אומר עליי בישביל עצמי?, ואם זה הגיוני בכלל? ואולי זה סתם יפגע בנו ויחזיר את הכאב של העבר?

זה מוזר ועם חברות שלי אני לא יכולה לדבר על זה כי הן לא יבינו בחיים, בישבילהן אני והוא זה היסטוריה וגם באיזה שהוא מקום בישבילי אבל יש מתח שעדיין נשאר, שאם אני כן אסכים שנעשה את זה זה יהיה מין סגירת מעגל כזאת..ואני שואלת איך זה נראה מהצד? מהעיניים שלכם? זה נראה לכם טבעי או שזה גם מוזר ממש ושאני לא צריכה לעשות את זה? כי כל עניין הקביעת פגישה הזאת שבה "יהיה מה שיהיה( ובטוח יהיה)" והמתח המיני הזה שחזר הוא לא עניין של שבוע זה קורה בסביבות כל החצי שנה שהיינו פרודים.