ואחרי שנתים

ואחרי שנתים
של מחשבות,געגועים מיידי פעם,זכרונות על מה שהיה ומה שלא היה בעיקר
אנחנו נפגשים מחדש כאילו כלום לא היה,פגישה מקרית לחלוטין.
והכול חוזר להתחלה,פשוט שום דבר לא השתנה.
השתיקה הבלתי-פוסקת שיכולה להטריף כל בן-אדם,
העינים שמחפשות את המבט,בשביל להסתכל עוד פעם אחת עמוק בעיניים
ולדעת שוב שזה המבט האחרון.
ולהיזכר באותן הדמעות לפני שנתים שידעו מראש שזהו,זה הסוף.
אך מי ידע שאחרי שנתים נתראה שוב לכמה שעות בודדות,שעות של שקט,אווירה מתוחה ואין סוף מבטים
מבטים שפשוט מדברים בינהם בלי לדבר עם השפתיים.
ואני עדין מנסה לפענח את המשפט שאנשים מסביב אמרו לי : "תשכחי ממנו הוא לא בשבילך"
ועד היום עדין לא הבנתי את המניע למשפט זה.
גם אחרי שנתים שאתמול ישבת ליידי,הסתכלת לי עמוק בעינים ואני שאלתי את עצמי
"למה הוא באמת לא בשבילי?" ועדין לא קיבלתי את התשובה המספקת.
והמתח שכמעט נקרע בנגיעה אחת,נשאר כמו שהוא,והמבטים שעדין השתלבו רק דיברו ודיברו.
והבנתי שגם אחרי שנתים,אחרי כ"כ הרבה שעות שעברו,יממות שחלפו
אני עדין מרגישה משהו שקשה להסביר,והחומה שתמיד הייתה תקועה באמצע לא נשברת לעולם
גם אחרי שנתיים היא חזקה ופוגעת.
פוגעת בכך שלא נותנת לנו להסביר את רגשותינו,לא נותנת לנו לדבר עם השפתים אלא רק העיניים.
החומה שמחזירה אותי אחורה,לא נותנת צעד אחד להתקדם
ואי-אפשר ללכת הלאה כי היא מסתירה את כל הדרך להמשך.
והנה כמה השעות הבודדות בקרבתך הסתיימו להן,והגיע זמני ללכת,הסתכלת עלי ודמעה התחילה לזלוג מעינייך ואני חשבתי למה גם אני לא בוכה
הלכתי,התחרטתי שלא דיברנו,התחרטתי שלא אמרנו,היו לי כ"כ הרבה דברים להגיד
ושוב בן-אדם עבר אמר לי : "תשכחי אותו מחדש כי הוא פשוט לא בשבילך"
וכמה שבא לי לדעת מה בדיוק מסתרר מאחורי המשפט זה רק מחמיר ומכאיב כי האמת היא שאני והוא לא נהיה יחד לעולמים.

ואחרי שנתים,
הוא חזר רק לכמה שעות,ובדיוק מה שהיה לפני זה,קרה גם עכשיו.
השתיקה,המבטים,הרצון לדבר והחומה שנמצאת באמצע.
ואני רק רוצה לדעת ולפענח את המשפט "תשכחי אותו הוא לא בשבילך"
איך הוא לא בשבילי אם הוא היה כל עולמי?