נשברתי :\

לא יכולה כבר עם התקופה הזו, נמאס לי מכל דבר, מכל מקום, מכל אחד.
נמאס לי כ"כ מהפנימייה, היא כמעט ולא מועילה לי.
נמאס לי ממלא אנשים שם, אבל אני מנסה לא לייחס לזה חשיבות ולהנות כמה שיותר מהאנשים שחשובים לי.
נמאס לי מכל מיני חברים פה, אם בכלל אפשר לקרוא להם ככה.
הוא, שאמור להיות איתי, לתמוך, כמו שאני תמכתי בו כשהוא היה צריך ת'תמיכה הזו, לא פה, בשום דרך.
אחרי שבועיים שלא התראינו בגלל הצבא שלו, הוא פשוט לא שם עליי.
כל הערב בא והלך, היה עם החברים שלו, אפליו לא התקרב אלי..
ניסיתי לרמוז לו, והוא ראה והבין כי הוא מכיר אותי, אבל עדיין העדיף להתעלם מהכל.
מהסופ"ש ועד עכשיו עדין לא דיברנו.
ומה לעשות, גם לי יש ת'אגו הזה שלא נראה לי אינ אתקשר אליו בנתיים :X
למרות שאני יודעת שאנחנו חייבם לדבר..
חודש הייתי חולה, והפסדתי מלא חומר..ועדיין לא הצלחתי להשלים כמעט כלום.
עוד כמה ימים שי לי בגרות בתיאטרון..אנחנו כבר שבועיים בחזרות אינטנסיביות ככה שזה גם משפיע לי על שאר הלימודים..
כל יום עד 7 בערב אני בחזרות, יוצאת משיעורים, ואחרי חזרות למי יש כח לשבת על התחת וללמוד? ומי יצליח להתרכז?
המורה גם לא הכי מעודדת..אומרת שהיא תשמח אם לפחות נקבל ת'עובר :\
מורידה את כל הביטחון.
מחר יש ל מבחן בתנ"ך ובוחן בהיסטוריה, ואני לא מרגישה בכלל שאני מוכנה.
כבר הייתי בתקופה כ"כ טובה, אז איך זה שתוך שנייה הכל פתאום השתנה, ומכל שטות אני נשברת ובוכה.



😯