שוב הגשם
פרק 1
שוב בדרך פוסעת בשביל המוכר , הולכת ללירוני בפעם המיליון בערך?
לבושה בטייץ שחור, גופייה אדומה ונעלי אצבע... החום הלוהט של חופש יולי-אוגוסט...אין דברים כאלה.
עוד 5 דקות אני כבר שם, הפלאפון שלי צילצל.
"נו?? מתי את באה?" ישר שמעתי את קולה של לירון מאיץ בי,
לירון- החברה הטובה ביותר שלי מאז היסודי, תמיד ביחד בכל מצב לא משנה כלום,
ביום בלילה באש ובמים האחת לצד השניה! אם חשבתם שלא קיימת חברה אמיתית?
טעיתם בגדול...לירון היא החברה המושלמת,המדהימה, החצי השני שלי...הנפש התאומה שלי, אני מתה עליה.
היא בגובה ממוצע, רזה ומלאה במקומות הלגמרי נכונים! יש לה גוף מדהים..
שחומה מתולתלת בעלת עיני דבש מהפנטות.. יפה בקיצור, באמת יפה (:
אני לעומתה, בהירת עור, עם שיער חלק שחור ופוני לצד, עיניים ירקרקות חתוליות שכאלו,
גבוהה ודי רזה.. אני די מרוצה מהמראה שלי תודה לאל.
"חחח אני עוד 5 דקות אצלך, מה הלחץ? כל שניה את מתקשרת!" עניתי לה מאיצה את צעדיי.
"אמרתי לך יש לי הפתעה בשבילך, היא פה מחכה לך" היא אמרה וסיקרנה אותי כל כך... אני מתה כבר לדעת מה זה! במשך שבוע היא חופרת לי על ההפתעה הזאת...סופסוף!
ניתקתי את השיחה והפלאפון שלי צילצל שוב, הפעם זה היה תום, הבויפרינד החתיך המושלם שלי.
תומי שלי- גבוה עם גוף שרירי לא מהעולם הזה! קוביות על גבי בטן חלקה משיערות... שיער שחור ועיניים כהות, שחום, עם אף קטן וסולד, בקיצור חתיך אמיתי.
אנחנו ביחד כבר 3 חודשים הכי יפים בחיים שלי.
"שוקו?" שמעתי את קולו המקסים והלב שלי כבר פעם בהתרגשות,
כל יום שאני איתו זה כאילו נפגשנו מחדש והתאהבתי בו מחדש... ההתרגשות ממנו לא חולפת אף פעם!
"קוקו?" צחקתי ועניתי לו.
"איפה את יפה שלי?" הוא שאל.
"אני בדרך ללירון מאמי למה?"
"עוד פעם אצלה? מה את עושה אצלה כל כך הרבה?!" קולו התחלף לעצבני וכועס"
מאז ומתמיד הם שנאו האד את השני.. זה כל כך הקשה עלי.. "
"חלאס תום.. כמה פעם אמרתי לך לא לדבר ככה? היא החברה הכי טובה שלי!!" כעסתי עליו.
"טוב טוב מאמי אין לי חשק לריב איתה בגלל הקרציה הזאת.. רואים אותך בערב כבר? אני מת מגעגועים!" הוא אמר בקול שגרם ללב שלי...וואוו...להשתולל בתוך החזה!
"בערב תיראה אותי שמן, מה הלחץ? תתאפק קצת!" צחקתי בהקנטה.
"קשה לי! טוב אני לא יחפור לך אהובה שלי נדבר,"
"חח אתה אף פעם לא חופר לי! אוהבת אותך מלא"
וניתקתי את השיחה, חיוך עלה על פניי מאוזן לאוזן... הוא פשוט עושה לי טוב, משרה עליי נחת הבן אדם היפה הזה!
כבר הגעתי לבית של לירון, תקתקתי וענו לי להכנס,
ניכנסתי בירכתי לשלום את ההורים שלה ועליתי לחדר של לירון...
וואאאאאוו... כמעט ונפלתי על הריצפה למראה עיניי.
על המיטה שלה ישב הבן-אדם הכי יפה שראיתי בכל 16 שנות חיי, ובאמת שאני לא מגזימה...
בלב שלי אפילו הודיתי שהוא ניראה קצת (אבל ממש ממש מעט) יותר טוב מתום!
היו לו עיניים כחולות, זיפים קטנים וכהים, עור שחום כזה, שיער חלק קוצים שעמד על השיער שלו בצורה מושלמת,
הוא היה עם בוקסר צמוד ואפילו הגוף שלו היה פשוט מהסרטים,
כולו כהה כהה חלק ומלא שרירים עם כתפיים גדולות וחסונות כאלה,
בקיצור- אגדה. הפה שלי נפער לרווחה בהתפעלות..
"א..א..איפה...לי...לירון..?" גימגמתי קצת...הרבה.
"לא כאן, בחדר של נבו" הוא ענה סקר אותי מכף רגל ועד ראש וחזר לצפות בטלוויזיה....והבנתי מהמבט הסנוב שהוא דפק שאין מה לעשות, לא כולם מושלמים, והוא עם כל היופי שלו, היה חייב להיות בו איזשהו פאק.-האופי.
יצאתי במהירות הבזק והלכתי לחדר של נבו-האח הקטן של לירון.
היא ישבה שם וכתבה איזה דף אין לי מושג מה זה היה.
"מהמהמה??לירון? מי המושלם שיושב לך בחדר..?" די צעקתי כשנכנסתי לחדר של נבו,
היא הסתובבה אליי עם הכסא המסתובב וחייכה בערמומיות.
"אל תגידי שאת לא זוכרת אותו!" היא צחקה.
"אני לא זוכרת אותו...מיזה?? אני לא מכירה אותו!" הסתקרנתי כ"כ.
"את כן...את כן..." היא המשיכה לצחוק
"נו מיזה?" לא עלה לי שום דבר במוח! אני לא מכירה אותו!
"תנסי להזכר" היא סיקרנה אותי עוד יותר. חשבתי קצת....
"דייייייייייייייי...תישבעי.....אל תגידי לי שזה...." העיניים שלי נפתחו עד הסוף עד שהעפעפיים כמעט נקרעו!
"כן כן" היא הינהנה בחיוך...
"זה אריאל?". "הוא חזר מאמריקה?" שאלתי שוב והמוח שלי התחיל לחבר זיכרונות.
"כן...והפעם הוא נישאר בישראל...לתמיד!" היא צחקה.
שיואו..אז ככה אריאל הוא הבן דוד של לירון לפני 5 שנים הוא עזב לאמריקה ומאז לא ראיתי אותו בכלל...
לא האמנתי שבן אדם יכול להגיע לרמות כאלו של יופי..הוא באמת היה מדהים!
"רגע רגע רגע...ומה ההפתעה שלך בשבילי?" שאלתי אותה מעבירה נושא.
"זאת ההפתעה😊" היא קרצה אליי
"אוראל?"
היא הינהנה.
"די לירון תפסיקי אני עם תום מה ניראה לך? שיהיה לי איתו משהו?
תפסיקי לעשות את זה עם כל אחד טוב לי עם תום, הוא האהבה שלי!" אמרתי לה מיואשת מהנסיונות שלה להפריד ביני לבין תום,
היא שנאה אותו..הם מעולם לא הסתדרו וזה כל כך הקשה עליי לפעמים...
"אוף הדר את יודעת שאני שונאת אותו..."
"הדר??? מה זאת את???" שמעתי פתאום קול מאחוריי...
מקווה שאהבתן את הסיפור החדש...
מצטערת שעזבתי את הקודם
אוהבת..מוריאל.




