תודה בנות...עוד מעט מעלה😊
מהפרק הקודם:
"אחמממ" שמענו כיחכוח בגרון.
במבוכה קם תום מעליי והיו אלו לירון ואוראל.
שוב אוראל \:
"אתם לא רוצים לבוא לאכול? אנחנו יורדים פה לפיצה" אוראל דיבר, והביט בי במבט חודרני ביותר.
"לא, לא, זה בסדר אנחנו נשארים פה" תום דיבר במקומי.
"בטוח?? אתם תהיו רעבים" אוראל התעקש.
"זה בסדר אנחנו נאכל יותר מאוחר" תום תירץ ולירון ואוראל יצאו.
"תגידי יש לאוראל משהו איתך?" תום שאל פתאום.
ישר נלחצתי, הלב שלי האיץ פעימות. "לאא!! למה?!" עניתי במהירה.
"סתם סתם, הוא מביט בך מוזר..." תום אמר עם מבט מהורהר.
"מה יש לך מה את נלחצת?" הוא חייך אליי, "כולה שאלתי" הוסיף.
חייכתי חיוך מאולץ... מנסה להראות שאני רגועה.
שוב הגשם
פרק 4
אני ותום ישבנו עוד קצת בחדר, ואחר כך הלכנו ביחד לאכול.
היה כל כך כיף, היה לנו זמן איכות מצוין... הבנתי שאני אוהבת את תום, אני אוהבת אותו.
הוא האהבה הכי גדולה בחיי.
ואוראל לא יכול בכלל לבוא ולנסות ולערער את האהבה הזאת כי היא עצומה וחזקה מידי מכדי שמישהו יוכל לשבור אותה.
הגענתי לחדר, נכנסתי.
"שמני לא ראיתי אותך כל היום!" לירון קפצה עליי כשנכנסתי לחדר.
"גם אני מאמי חחח וואי כבר סיימת להתארגן?!" אמרתי מביטה בה לבושה כבר, היה לה חצאית מיני ירקרקה מתנפפת וגופיה לבנה, נעלי אצבע ירוקות, לבוש קיצי שכזה.
היא היתה מאופרת מהמם, יפה שלי!
"חחח כן, לא היית פה מלא זמן כולנו כבר מאורגנות!" היא אמרה והסתכלתי סביב וראיתי את אופיר ואוריין מאורגנות גם כן..
"מהה? אז רק אני נשארתי? טוב אני הולכת להתארגן" אמרתי וישר הלכתי להתקלח,
יצאתי לבשתי חצאית מיני שחורה צמודה וקצרצרה, מחוך אדום ונעלי אצבע אדומות,
שמתי סיכה אדומה בשיער והתאפרתי קלות,
פיזרתי את השיער החלק שלי השטני והיפה,
והייתי מאורגנת.
הבנות שרקו ואני צחקתי.
חיבקתי את לירון וירדנו ללובי.
בלובי פגשנו את הבנים, ישר קפצתי על תום וחיבקתי אותו.
כולנו עמדנו מדברים ואוראל לא הוריד את העיניים שלו ממני.
איי איי לפעמים המבטים שלו פשוט מטריפים אותי, אני לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד אני חייבת לא להסתכל עליו! מצד שני הוא כזה יפה שאני לא יכולה להוריד ממנו את העיניים... במיוחד היום,
הוא לבש מכנס ברמודה ירוק-חאקי כזה וגופיית סבא לבנה, נעלי אצבע של גברים כאלה,
הוא סידר את השיער בקוצים עומדים ומלאי ברק מהג'ל, הקוצים הבליטו לו את כל תווי הפנים והוא היה פשוט מהמם.
כולנו עלינו על מונית ונסענו למועדון.
ישבתי על הבר עם תום ודיברנו, כולם רקדו והשתגעו...
אוראל רקד וחירמן את כל הבנות שהיו במועדון בערך,
שלא לדבר על הצירפותים שהוא דפק עם אופיר שעיצבנה אותי כל כך. איך היא מסוגלת להימשך אל האידיוט השחצן הזה?!
העיניים שלי לא יכלו לרדת מאוראל... לא ידעתי מה נסגר איתי.
לא הבנתי מה קורה לי,
למה זה כל כך מעצבן אותי שהוא עם בנות אחרות? למה? אני צריכה להיות עם תום ולשכוח מכולם.
אוף, המחשבות האלה לא הפסיקו להתרוצץ לי במוח, ובינתים אוראל מחרמן את כל המועדון ובכלל לא מעיף אליי מבט.
"בואי שניה החוצה." תום צעק לי באוזן מנסה להתגבר על המוזיקה הרעשנית במבט כועס ויצא החוצה.
יצאתי אחריו.
"מה מאמי?" אמרתי מחייכת אליו לא מבינה מה מתרחש.
"תגידי הדר מה ניסגר איתך? את לא מפסיקה להסתכל על אוראל!!!" הוא הטיל את הפצצה.
"מה?!" אמרתי לא מבינה כלל וכלל.
"מה ששמעת, מהרגע שהגענו לאילת בערך את לא מפסיקה להסתכל על אוראל!"
"תום מה יש לך? כל היום היינו ביחד!! הייתי רק איתך אז מה אתה רוצה?!" התעצבנתי עליו שהוא ככה כועס על כלום.
"אוקיי סבבה, וחוץ מזה? כשאנחנו עם כל החבר'ה, את לא מורידה את העיניים מאוראל!!" הוא המשיך לרתוח.
"אולי תירגע קצת??!" ניסיתי להרגיע אותו.
"לא רוצה להרגע!!!" הוא המשיך לצעוק כמעט לא שולט בעצמו, פחדתי שהוא ירים עליי יד!
נזכרתי ב2 הפעמים הקודמות שהוא התנהג ככה, כמו אובססיבי מפחיד, לא שולט בעצמו צורח וצורח כמו משוגע.
"תום לא בא לי לריב איתך עכשיו ובמיוחד לא בגלל אוראל המטומטם שכל כך לא שווה את זה!" כעסתי והסתובבתי ללכת משם.
תום תפס אותי וסובב אותי.
"את לא מבינה אבל!? זה לא קשור!!!" הוא הדביק אותי לקיר בחוזקה והראש שלי נחבט מעט בקיר.
"זה מטריף אותי אני לא יכול לראות אותך מסתכלת על בנים אחרים אני לא יכול זה משגע אותי!!!!!!!" הוא צרח.
התחלתי להלחץ!
"תום תירגע, מה יש לך!??!" פחדתי מעט, הוא התנהג מפחיד.
"לא יכול, כוסאמק לא רוצה לראות אותך מתקרבת אליו יותר זה מובן?" הוא המשיך לצעוק.
"תום אל תאיים עליי, תוריד את הטונים ותעזוב אותי!" השתחררתי מהאחיזה שלו וברחתי משם בריצה.
הדמעות ישר עלו לעיניי והחלו לזלוג במורד לחיי,
לא מפסיקות.
כמו ברז שאי אפשר לסגור אותו.
הלב שלי פעם בחוזקה הרגשתי כאילו מחדירים לי ללב אלפי סכינים ומוציאים, ושוב מחדירים מסובבים ומוציאים.
זו הפעם השלישית מאז שאנחנו ביחד שתום עושה לי קטעים כאלו אובסיסיביים.
וכל פעם אני מפחדת מחדש, ומרוב האהבה העצומה שלי אליו אנחנו חוזרים.
המשכתי ללכת לאן שרגליי הובילו אותי.
המשכתי והמשכתי.
והדמעות לא מפסיקות לרדת.
זה פשוט בא כל כך בפתאומיות.
מה יש לו? למה הוא מתייחס אליי כך אם הוא טוען שהוא כל כך אוהב אותי?
הגעתי לים, ישבתי על הסלעים מול הגלים המתנפצים והתייאשתי כבר מהחיים שלי.
הפלאפון שלי צילצל. זו הייתה לירון.
"הדרי איפה את מאמי? מה קרה, תום מתחיל להשתכר פה בלי הכרה!!" היא ישר צעקה אל הטלפון.
לא עניתי לה, רק בכיתי ובכיתי. היא נלחצה. "הדרי למה את בוכה? מה קרה יפה שלי, איפה את!? תעני לי!" והמשכתי לבכות בקול.
"די אבל תעני לי בבקשה, אני אבוא אלייך עכשיו!!" היא המשיכה לנסות לפענח את הבכי שלי.
"אני פה, בים, מול הטיילת" אמרתי לה מבעד לקולות הבכי השוטף שהוצאתי בלי הפסקה.
"טוב יפה שלי שניה אני אצלך!" היא אמרה וניתקה.
המשכתי לבכות שם ללא הרף.
"הדר!!!"
"הדר!" שמעתי קולות קוראים לי אחרי כמה דקות מאז שיחת הטלפון,
היו אלו לירון ואוראל.
הם הגיעו אליי תוך שניות.
"למה הבאת אותו?" התעצבנתי על לירון שהיא באה עם אוראל.
"תעוף מפה!" צעקתי אליו, והבכי שלי רק הולך ומתחזק.
"כוסאחתק באים לעזור ואת מתנפלת, יאללה כבר נשבר לי הזין מהקריזות שלך עליי!!!!" הוא צעק והלך משם בצעדי ענק.
הבכי שלי הפעם היה אנוש.
הרמתי את הברכיים שלי וחיבקתי אותם, הנחתי את הראש עליהם והמשכתי לבכות ללא הפסקה.
לירון רק חיבקה אותי....
- - -
בדרך כלל הסיפורים שלי רגועים,
הפעם התחשק לי שהם יהיו סוערים ומופרעים.
מקווה שאתן אוהבות..
חופש שמח ומהנה, וחג מקסים😊 3>
המשך מחר בעז"ה.
ממש יפפה (:
את כותבת מדהים .. !
מחכה להמשךך .. 😊
QUOTE (-ליאורוש- @ 01/04/2009) ממש יפפה (:
את כותבת מדהים .. !
מחכה להמשךך .. 😊
😉
QUOTE (lidorushit @ 01/04/2009) QUOTE (-ליאורוש- @ 01/04/2009) ממש יפפה (:
את כותבת מדהים .. !
מחכה להמשךך .. 😊
😉
😉
בכל מקרה זה מדהים 😊😊
תמשיכי ..
ווואי תמשיכי 😊
ממש יפה אני מחכה להמשך !
QUOTE (שירקיייXD @ 01/04/2009) מדהים המשך (:
😊
מ-ו-ש-ל-ם
מחכה כ"כ להמשך . . . .
יאאאאאלההההההההההה
תודה יפות שלי. המשך עוד כמה דקות!
תודה יפות שלי. המשך עוד כמה דקות!
