פרק ראשון:
"אני לא מאמינה שהבת שלי כבר גדולה " אמרה אמא שלי בזמן שדימעה קטנה צצה מעינייה הירוקות
"אמא...אני כולה סטודנטית עכשיו...לא צריך לעשות מזה עיניין" אמרתי.
"אבל עדיין...את גדלת כ''כ"
"את מדברת כאילו שלא ראית אותי 10 שנים חח זזתי למפגש הכרות,יום טוב" נתתי לה נשיקה על הלחי ויצאתי מהבית.
אני לא מאמינה שאני מתחילה ללמוד..מתחילה ללמוד כדי להיות מישהי בעולם הזה..
מישהי בעלת מקצוע..
אלה לא סתם עוד מקצועות ושיעורים של בית ספר. זה משהו מעבר לזה.
נכנסתי לכיתה...יותר נכון לאולם..וראיתי שיש כבר קבוצות של אנשים שהתחברו..
ראיתי מישהי שישבה לבד אז התיישבתי לידה והתחלתי לדבר איתה.
"היי. אפשר לשבת פה?" שאלתי
"כן =] אני יעל ואת? " שאלה
"אני רוני. אני לא מאמינה שזה מתחיל...זה קצת הפחיד אותי האמת היום בבוקר"
"כן..גם אותי.." היא אמרה.
"שלום לכולם וברוכים הבאים " אמר מרצה שילמד אותנו במשך הסמסטר הראשון.
"אני אסי ואני אלמד אתכם במהלך הסמסטר הראשון...וכמובן שאתם יכולים לפנות אליי בכל נושא"
בשיעור הזה הוא רק הסביר לנו מה יהיה..מה נדרש מאיתנו..
אחרי כמה ימים התחלנו ללמוד..
"יווו אני לא מאמינה ! תראי איזה חתייייך ! " אמרה לי יעל...
"מי??" שאלתי
"המרצה...."
"את לא רצינית...הוא הטעם שלך???" שאלתי
"כן..."
"חחחחחחחחחח"
"מה את צוחקת? תסתכלייי עליו ! "
"הוא לא הטעם שלי חח מצטערת" עניתי
אחרי השיעור הזה אני ויעל יצאנו והצטרף אלינו טל..ידיד חדש...
"רואים בחור עם חליפה וטיפה אינטיליגנצייה וכולן מטורפות אליו...נו באמת!" אמר מישהו שהלך מאחורי
"צודק" הסתובבתי עליו וחייכתי
"נווווו רוניייי בואי למטה" משכה אותי יעל
"אני רוצה חבר" אמרה לי יעל בעצב...
"לא רק את " עניתי לה
"אני רוצה את האקס שלי..." היא אמרה.
"את רוצה מכות ???" שאלתי בכעס
"כבר דיברנו על זה ! הוא לא בשבילך ! הוא סתם מניאק מפגר !" הזכרתי לה..
"אני רוצה חברה" אמר טל
"נו יופי..אז קח את יעל וצאו לדייט" אמרתי
דיברנו והתווכחו עד שהגיע הזמן לחזור לאולם.
באמצע השיעור קיבלתי הודעה : "אני מתגעגע..."
לא עניתי לו...זה היה האקס...
כ''כ כעסתי עליו...שנאתי את השקרים שלו...
"אני חייב לראות אותך...בבקשה...רק לשנייה" שלח לי עוד הודעה...
לא עניתי...
הוא התקשר...
"יעל...זה האקס...מה לעשות?"
"תעני..היא לחשה לי"
החלטתי לענות לו..."אני באמצע שיעור..." אמרתי
"אני פה..אז כשאת יוצאת דברי איתי כמה דק ואני מבטיח לך שלא תשמעי ממני יותר..." ביקש
"תיהיה לך דקה..." אמרתי..
QUOTE (טוניטה @ 09/02/2009) אהבתי(:
תמשיכי..😛
😉
פרק שני:
החלטתי לענות לו..."אני באמצע שיעור..." אמרתי
"אני פה..אז כשאת יוצאת דברי איתי כמה דק ואני מבטיח לך שלא תשמעי ממני יותר..." ביקש
"תיהיה לך דקה..." אמרתי..
יצאתי מהכיתה לכיוון היציאה...
הוא עמד שם..ליד האופנוע שלו...מעיל אדום..קסדה על הכיסא גם אדומה...וסיגרייה ביד...
הוא ראה אותי מתקרב לכיוון שלו...והוא זרק את הסיגרייה...הוא ידע שאני לא אוהבת סיגריות..
"היי" הוא אמר ובא לחבק אותי.
"בלי חיבוקים..בלי נשיקות...יש לך דקה..." עצרתי אותו.
"רק דקה?"
"59...58"
"טווב..." הוא אמר והפסקתי לספור.."אז אגיד לך את זה וזהו...אני מתגעגע...אני רוצה שנחזור להיות ביחד...רוני...אני לא יכול....לא יכול לחיות בידיעה...שאת לא שלי..." אמר לי וכמעט האמנתי לו...אבל באמת שכמעט...
"2...1...0..." המשכתי..."שלום"
התחלתי ללכת והוא נשאר מאחורי...אחרי שנייה הוא נעמד מולי...
"מה עכשיו?" שאלתי
"לא נמאס לך?!?! לפגוע ולפגוע בי שוב?? אתה נהנה מזה???" שאלתי בכעס...
"תראי...רוני...אני אידיוט ! ואני מצטער על זה..כ'כ...אני ממש רוצה שנחזור...."
"תשכח מזה..."עניתי לו מיד...
"למה?? יש לך מישהו?" הוא שאל...
התלבטתי אם לשקר לו...או לא...
"יש לי מישהו...." עניתי
"וואלה...ואיך הוא?" שאל
"הוא סבבה לגמריי..הוא אוהב אותי...הוא תמיד פה בשבילי...והוא לא מתנשק עם מישהי אחרת כשהוא שיכור! "
"נשבע לך שאני לא רציתי בזה...."
"לא מאמינה לך...כל טוב..."
רצתי לתחנת אוטובוס...
חשבתי לעצמי...אם הוא באמת השתנה...אם הוא באמת דובר אמת...
ניסיתי לשכנע את עצמי שכן...שהוא השתנה...אבל הלב שלי אמר לי שלא....
"נווווו! איך היה אתמול?" שאלה אותי יעל..כולה מתלהבת..
"איפה?" שאלתי לא מבינה
"עם האקסססס" היא הזכירה לי...
"הוא כזה חתייייך !!!!" היא אמרה..
"תשמעי....הוא סתם פוץ וונה בי ערס..." עניתי ישר
"אז זהו...?" שאלה
"זהו..." עניתי
החלטנו לעלות למעלה..לקומה רביעית שם אנחנו לומדים...
בדרך לשם ראיתי את אותו הבחור שהסכמתי איתו על המרצה...
אמרתי לו "נסעת היום בקו 40 " אמרתי
"כן.." הוא ענה לי בחיוך "נעים מאוד...אני דוד" הוא הושיט לי את היד...
"רוני" אמרתי והושטתי לו גם את ידי...
"הוווולהלההה" אמרה יעל...
"תשכחי מזה...הוא לא בשבילי" עניתי מיד...
אחרי עוד שעתיים של היסטוריה של המשפט..[שכחתי לציין...אני לומדת משפטים]
אני וחברה שלי וידיד שלנו הולכים לקנות אוכל...פתאום אני רואה את דוד...
"היי בנות..מה קורה?" שאל
"היי בנות ובן..."אמר טל
"ווואייי לא ראיתי שאתה בן...תסתפר אחי...." אמר דוד...
"רוני...אפשר לדבר איתך?" שאל דוד
"כן...? "
"אממ...את רוצה לשתות איתי קפה?"
"חחח תודה אבל כבר קניתי..." אמרתי לא מבינה..
"לא...אני מתכוון..."
"אווייי רוניי אנחנו צריכות לעלות למעלה" הפריעה יעל באמצע
"נדבר" אמרתי לדוד
"תודה תודה תודה ! " אמרתי ליעל
"מה קרה??" שאלה
"הצלתי אותי..." עניתי
מזכיר לי איזה אקס שלי 😁
ממש יפה,
רק המלצה ממני, אל תפרסמי כמה פרקים ביום.. שיהיה מותח כזה 😉
תמשיכייייייייייייייייייייייי
נייס (:
באנת כמו שעדי אמרה כדי שיהיה יותר מותח תפרסמי פעם ביום
וארוך[=
פרק שלישי :
"תודה תודה תודה ! " אמרתי ליעל
"מה קרה??" שאלה
"הצלתי אותי..." עניתי
"למה הצלתי?" שאלה
"דוד..." עניתי
"שמעי...נראה לי שהוא דלוק עלייך..." אמרה
"הוא לא הטעם שלי..הוא לא אינטליגנט..לא ג'נטלמן...לא בשבילי..."
"צודקת..." אמרה.
"יעל...שמעי ! " פרצתי לאולם כולי מתרגשת כדי להגיד לה מה קרה לי.
"מה קרה?" שאלה מופתעת.
"הסכמתי בסוף לצאת עם דוד..." אמרתי בחיוך רחב..
"מה?? למה??"
"כי..באמת אכפת לו ממני..." עניתי
"אבל השאלה אם את דלוקה עליו?"
"זה יבוא..." אמרתי כשהחיוך נעלם מפניי.
"את לא רצינית...את באמת רוצה לצאת איתו??" קמה ממקומה וגררה אותי החוצה.
"כן!" עניתי לה כשהיא מנסה להקים אותי
יצאנו מהאולם והיא אמרה לי "את השתגעת ! "
"מי השתגעה?" שאל מישהו..
זה היה דוד...
יעל ניהייתה אדומה..לא ידעה מה להגיד..
"רוני..אפשר לדבר איתך?" שאל אותי דוד...בקול כזה שהבנתי שזה לא משהו טוב..
"כן?"
הלכנו לצד..הוא לקח לי את היד ואמר לי
"תראי...אני לא חושב שזה יילך..."
"אוקיי...."
"אז..בהצלחה ! "
אמר..והשאיר אותי בהלם לבד..
אני לא מאמינה שהוא עשה לי את זה...יום אחרי שהסכמתי...
חשבתי שהוא רצה בזה...
"מה הוא אמר?" שאלה יעל.
"שאשכח ממנו...ואין בעייה ! אשכח ממנו! "
"למה את עצבנית?? הוא כן מוצא חן בעינייך...אחרת לא היית מתעצבנת ככה!" היא הסגירה אותי...
אבל זה לא משנה...
בסוף היום דוד שלח לי הודעה "חכי לי..צריך לדבר איתך.."
חיכיתי והלכנו ביחד לתחנת אוטובוס..
"אז מה עכשיו?" שאלתי לא מבינה
"אני מצטער על מה שאמרתי מקודם...אני כן רוצה שנצא.."
"אתה לא יכול להגיד לי לא ואז כן ! " כעסתי..ובצדק..
"אבל את לא מבינה...אני חייב אותך! ואני פוחד לאבד אותך!"
"דיבורים כמו חול ואין מה לאכול..." אמרתי כשלפתע ראיתי את האוטובוס שלי.
"שלום" אמרתי לו מבלי להסתכל עליו...
"רוני! תיזהריייייייי!" הוא צעק...
הסתובבתי לראות מה הוא רצה...
אבל לא הספקתי...עיניי נעצמו ואיבדתי את ההכרה...
מחככההה לפרק הבאאאאא.!!
באמת מענין אחלה התפתחיות 😊
פרק רביעי :
"שלום" אמרתי לו מבלי להסתכל עליו...
"רוני! תיזהריייייייי!" הוא צעק...
הסתובבתי לראות מה הוא רצה...
אבל לא הספקתי...עיניי נעצמו ואיבדתי את ההכרה...
"אני לא מאמינה....אני לא מאמינה..." שמעתי את אמא שלי.
פתחתי את עיניי...'איפה אני ? ' חשבתי לעצמי..'מה קרה לי?'
"רוני !!" אמא שלי צעקה.
שמעתי את המכונה שבודקת את דפיקות הלב..
הייתי מחוברת למכשיר הזה..ולמכשיר שהיה מחובר לאף שלי.
"הכל כואב לי...מה קרה?" שאלתי. בקושי יכולתי לדבר.
הסתכלתי סביבי..מיד הבנתי שאני בבית חולים.
הייתה לידי עוד מיטה אבל לא היה שם אף אחד..החדר היה יחסית גדול.
ויכולתי לראות את השכונה שלי.
מסביבי ראיתי פרחים ובלונים שחברות וידידים שלי הביאו לי.
"שלום רוני,אני ד''ר חגית יאיר..איך את מרגישה?" שאלה.
היא הייתה בלונדינית מתולתלת..נמוכה יחסית. היה לה אף סולד ועיניים ירוקות עם משקפיים.
בחיים לא הייתי מנחשת שהיא רופאה.
"איך נראה לך שאני מרגישה?" שאלתי בטון ממורמר "כואב לי הגוף..הראש..מה קרה לי? כמה זמן אני פה? כמה זמן איהיה פה? מתי אשתחרר?" שאלתי מופתעת
"מכונית פגעה בך..." היא אמרה
פתאום שמעתי את אמא שלי פורצת בבכי, לא הבנתי מה קרה ולמה היא בוכה ככה. היא אמורה לשמוח שאני שלמה ושאני חיה. חשבתי לעצמי.
"ידיד שלך...נדמה לי ששמו דוד...התקשר אליינו וחיכה עד שההורים שלך הגיעו" היא הוסיפה.
"דוד?" שאלתי
"כן..הוא אמר לי שהוא לומד איתך"
"כן..." עניתי..אך לא הייתי מרוכזת...חשבתי עליו..
"כמה זמן איהיה פה?"
"כמה ימים..." היא ענתה..
"כמה זמן אני פה?" שאלתי לא מבינה
"את כאן כבר 4 ימים..." ענתה
"אבל יש משהו שאנחנו צריכים לספר לך..." היא מיד הוסיפה..
התחלתי להכנס ללחץ...לא הרגשתי את הרגלים שלי !
"למה אני לא מרגישה את הרגליים שלי??" אמא שלי שוב פרצה בבכי...מיד הבנתי...שאני לא אוכל ללכת...
"תראי...ניפגעת קשה מאוד...ו..." הרופאה התחילה להסביר.
"תחסכי ממני את הסיפור הזה בבקשה..." פרצתי בדברייה. "אני אחזור ללכת???" שאלתי
"אנחנו לא יודעים...סביר להניח...ש..." היא עצרה...
הבנתי את התשובה...
פרצתי בבכי...
אמא שלי באה לחבק אותי..אבל לא יכולתי..
"תצאו מכאן...כולם!! אני רוצה להיות לבד !!" אמרתי בעודי בוכה..
"אבל רוני...מתוקה שלי.." אמא שלי נרגעה והחליטה לעודד אותי.
"אמא! קחי את הכבשה הבלונדינית הזאת...ותצאו מפה !!! תנו לי להיות לבד !!!"
"בואי נצא" אמרה הרופאה.
הן יצאו..נשארתי לבדי.
לא אלך יותר..חשבתי לעצמי. לא אלך לים..לבריכה..לא ארוץ..
כיסא גלגלים...כיסא גלגלים...
איך ההורים שלי יחיו ככה איתי???
הם יצטרכו לעשות בשבילי הכל...כשארצה לצאת לטייל..כשאלך ללימודים...
הכל...
אני לא מוכנה שזה מה שיקרה...הרסתי להם את החיים...
אחרי חצי שעה..שמעתי דפיקה בדלת..
" עזבו אותי !!!" צעקתי
עוד הפעם דפקו בדלת.
" אמרתי משהו לא ברור??? לכווו מפה !! "
"רוני...זה אני...דוד..." קולו רעד קצת
"לך מפה...ואל תחזור ! "
"אני יכול בבקשה להכנס..פליז..אני חייב לראות אותך..." שמעתי בקול שלו שהוא עוד שנייה בוכה.
"תכנס..." אמרתי.
העיניים שלו היו אדומות ! לא הבנתי למה.
הוא לבש חולצה שחורה ומכנס ג'ינס.
היה לו שיער שחור. עיניים ירוקות עם משקפיים. הוא היה יחסית גבוה.
"רוני !" הוא אמר וחיבק אותי.
"דוד..אתה חונק אותי" אמרתי כשאני כבר לא יכולה לנשום
"מצטער...אבל אני שמח כ''כ שאת חיה ! שאת איתנו ! שלא עזבת אותנו..." הוא ניגב את הדמעות.
"הלכתי לקנות קפה לאמא שלך ופתאום הרופאה אמרה לי שהתעוררת !"
פרצתי בבכי.
"מה קרה?" הוא שאל
"כלום..יעבור.." מילמלתי. לא רציתי שהוא ידע...כי לא רציתי שהוא ישאר איתי או ידבר איתי מתוך רחמים..
"רוני...תספרי לי...תסמכיי עליי..." התחנן.
"הרופאה לא אמרה לך?" שאלתי מופתעת
"אמרה לי מה?" לא הבין על מה אני מדברת.
התחלתי לבכות שוב..
"רוני...מה קרה...?" אמר בקול עדין...ליטף את הלחי שלי...
הסתכל לתוך עיניי..
פתאום ראיתי את הצד הדואג שבו...הצד העדין...הוא לא היה דוד שאני הכרתי..חסר האינטיליגנצייה
"רוני?" שאל שוב
"תראה..." אמרתי..
"אני....אני פוחדת שאם אספר לך....תתרחק...או שתשאר איתי מתוך רחמים...." אמרתי בעדינות.
"רוני...קשה לך לסמוך עליי אה?" צחק
"טוב...אז ככה..." החלטתי לספר לו...יהיה מה שיהיה...
"ללכת...? אני כבר לא...לא...." פרצתי בבכי שוב...
"רוני..." הוא חיבק אותי..פתאום שמעתי גם אותו בוכה...
"אני לא אוכל ללכת !!"
"את תלכי...רוני....אני מבטיח לך...אני מבטיח לך שאני אעזור לך...שיבוא יום ותלכי..." הוא אמר כשהוא הסתכל לתוך עיניי והתקרב מעט...
"דוד...אל תעשה את זה כי אתה מרגיש רע בשבילי...או מרחם עליי..." אמרתי...
"רוני...אני עושה את זה...כי...כי..." הוא הפסיק...
"כי...?" המשכתי אותו
"יבוא יום...ותביני...." הוא אמר "עכשיו..תבטיחי לי שתבכי פחות ותחייכי יותר !!" הוא אמר בחיוך גדול..ניסה לעודד אותי..
"לא מבטיחה..אבל אשתדל..." עניתי עם חצי חיוך...
"אגב...יעל וידיד שלך..ועוד כמה אנשים מהלימודים יבואו עוד שעה לבקר אותך.." הודיע לי
פתאום שמעתי דפיקה בדלת...
"רוני..?"
זו הייתה אמא שלי...היא נירגעה קצת...
"אני אשאיר אתכן לבד"
דוד קם ופתח לאמא שלי את הדלת...
"אם אתן צריכות משהו אני פה..ואם לא פה אז בפלאפון" הוא צחק
"תודה" עניתי לו עם חיוך כזה גדול !
"תודה" אמרה אמא שלי...וסגרה את הדלת.
"אמא...מצטערת על מקודם..."
הרגשתי שוב את הדמועות מתפרצות..
היא לקחה כיסא וישבה לידי..היא נראת כ''כ עייפה...כ''כ שונה...כאילו היא הזדקנה טיפה...
"דוד הזה שלך..." היא אמרה בחיוך..
"מה איתו?" שאלתי
"אחלה בחור" היא צחקה
"אחלה? ממתי את אומרת אחלה? חחחח אמא...הכל בסדר איתך?" שאלתי מופתעת.
"השתדרגתי קצת...אסור?" גם היא צחקה
"אני מצטערת אמא..." אמרתי...
"על מה?" שאלה לא מבינה
"על זה שהרסתי לך ולאבא את החיים..."
"מתוקה שלי....לא הרסת כלום ! " היא קמה מהכיסא והתיישבה על המיטה שלי.
"אבל...אני לא אוכל ללכת ! " בכיתי שוב...
"את תלכי...דוד יעזור לך..לא ? " קרצה לי.
"חח על מה את מדברת? צוטטת לנו??"
"הוא אמר לי עוד לפני שהתעוררת...."
"וואלה?" הופתעתי...
"כן...בהתחלה ניבהלתי לא הבנתי מי הוא. עד שהוא אמר לי שהוא לומד איתך ושאתם ידידים טובים..לא אמרת לי שיש לך ידידים כאלה חתיכים ! "
"אמא.." הסמקתי...
"יהיה בסדר...אל תדאגי" ניסתה לעודד אותי..
"אמא...מה קרה ב4 ימים האלה...? מי היה כאן...?" שאלתי
"האמת...שדוד..."
דפיקת דלת עצרה את אמא שלי...
"יבוא" אמרה
"שלום..את יכולה בבקשה לצאת מהחדר? אנחנו צריכים לעשות לה בדיקות" אמרה אחות רוסייה
"אין בעייה" אמרה אמא שלי..נתנה לי נשיקה ואמרה לי שהכל יהיה בסדר...שאני לא לבד....
סיפור יפה!
תמשיכי,
איזה חמוד דוד...
QUOTE (Crunch2 @ 25/02/2009) סיפור יפה!
תמשיכי,
איזה חמוד דוד...
חח בהחלט חמוד...
תודה !!
אני מציעה לך בשביל שיהיו יותר פערי מידע ויותר מתח ..
לפרסם כל יום ..
ולא אחד אחרי השני.
