אנשים טובים, באמצע הדרך..

אני חייבת לספר לכם משו שראינו/קרה לנו אתמול..
אתמול קפצנו לסופר,
ובכניסה עמדה בחורה בערך בכיתה יא', אולי קצת יותר,
והיא ניגשה אלינו ואמרה שהיא מאיזה אגודה כלשהי,
והם אוספים ממתקים ופינוקים לחיילים שבדרום אז אם אנחנו יכולים
לקנות עוד מוצר מתוק וביציאה לשים בקרטונים של הממתקים לחיילים..
(ששם עמדה עוד מתנדבת..)
אני חייבת לומר לכם, פשוט התרגשנו..
בעלי, שהוא מזה לא רגשן, פשוט התרגש..
(והתחיל לספר לי כמה זה עשה לו טוב כשהוא קיבל חבילות כאלו במלחמה..)
אתם לא מבינים איזה מדהים זה,
שילדה בגיל כזה,
שתכלס אין פה בקושי סימני מלחמה,
שיכולה ללכת לצאת עם חברים, אנערף לאן.. אבל להינות,
והיא בוחרת להתנדב ולעמוד בקור,
בכניסה לסופר,
ולבקש ממתקים בשביל אנשים שהיא לא מכירה אישית.
אין, פשוט עשה לנו טוב לראות את זה..
חוצמזה שזה כ"כ מחזק את הגאווה שלי להיות חלק מעם כזה מיוחד..
תכלס, סתכלו על מדינות אחרות,
מי היה מתנדב לעשות דבר כזה?!
אין, מדהים אותי הישראליות הזו.
אין דבר שאני יותר אוהבת בארץ הזו מאשר העובדה שאתה תכלס יכול ללכת ברחוב הומה אדם,
לא להכיר אפחד, ועדיין להרגיש בלב שכולם פה אחים שלך..
אין. התרגשתי ממש.

טוב, חפרתי ממש.
לילה טוב.