אהבה אמיתית..

אומרים שאהבה ראשונה לא שוכחים
אף פעם לא ממש האמנתי..
ועכשיו זה נשמע לי כל כך נכון.
זה קרה מזמן,
כלום לא היה בינינו,
אבל בכל זאת אתה תקוע לי עמוק עמוק בלב.
הראש חשב עליך,
הלב פעם חזק בגללך.
עכשיו הראש כואב,
הלב שבור,עייף מלדפוק,
אבל אתה עדיין נמצא שם,
אצלי במחשבות.
יש לי חבר עכשיו...
ואני מפחדת,
מפחדת לאבד אותו בגללך.
בגלל שאיך שאני והוא רחוקים ישר אני נזכרת בך.
כשאנחנו ביחד הכל מושלם אבל כשהוא רחוק אתה שוב בא,
ושוב אתה מערער אותי מחדש.
אני לא רוצה לאבד אותו.
הוא מדהים
ואומרים שהוא השתנה,בגללי,בשבילי.
אני לא רוצה לפגוע בו,
מפחדת להרוס את הקשר הראשון שבאמת הכל מסתדר,
שהכל נראה טוב כל כך..
אולי זה פשוט טוב מידי??
אולי לא מגיע לי אותו..
כי אני עדיין חושבת עלייך.
עדיין באיזושהי פינה בלב אוהבת אותך,
את האהבה הראשונה שלי.
ולא,
אני לא מודה בזה בקול,
מפחדת שמישהו ישמע.
מפחדת שניפרד בגללך,
כי אפילו שאני לא אוהבת אותו,
יש לי רגש אליו,אפילו רגש חזק.
אבל איך אפשר להיות עם אחד כשאת מאוהבת באחר?
או שאולי לא מאוהבת כבר..
אולי זה פשוט ההרגל?
ההרגל הזה לאהוב אותך,ולסבול.

אני לא רוצה לאבד אותו,
באמת שלא.
הוא גורם לי לאושר,
הוא מחזיק אותי כשאני נופלת,
הוא נותן לי תקווה להמשיך הלאה גם בלי שהוא יודע.
הוא כאילו האור בקצה המנהרה הארוכה הזאת,
ששנתיים!
שנתיים חיכיתי להגיע לקצה,
לעבור אותה כבר.
אז הגעתי לשם?
הגעתי לקצה הזה שממנו ממשיכים הלאה?
שממנו נפתחת דרך חדשה..
בלעדייך??

----------------------

הייתי חייבת לפרוק את זה..
מצד אחד הכל כל כך מבולבל לי..
מצד שני אני בטוחה שאני לא רוצה לאבד את החבר,שאני רוצה להמשיך הלאה.
הכל מסובך כל כך..
איך יוצאים מיזה??