כל כך כואב לי לראות אותו ככה..

הייתי אצלו היום..
וכל כך כאב לי הלב :|
לראות אותו ככה...
לא יודעת אפילו איך להסביר.
הוא ניראה אבוד כזה,לא יודע מאיפה להתחיל ומה לעשות.
יש בעיניים שלו מן חוסר אונים כזה,שממש קשה לי לראות.
לראות בן אדם מבוגר כמוהו חסר אונים כמו ילד קטן שובר לי את הלב.
ועוד הצרות שרודפות אותו אחת אחרי השניה..
קודם הברך שנפגעה בעבודה,
אחרי זה היד מנפילה בזמן שיפוץ,
ההורים שלו ששורדים בקושי רחוק ממנו,
שכמעט ואין לו אף אחד,
ואנחנו..
יותר נכון אני.
אני שמגעילה אליו,צועקת בלי סיבה,
אני שרעה אליו,לא מקשיבה.
אני,שכבר מגעילה את עצמי.
הוא נותן כל מה שהוא יכול בשבילנו,
כל מה שמתאפשר לו.
לא מגיע לו היחס הזה..
פשוט לא!
רק חבל שהלב והראש לא חושבים ועושים אותו דבר =\
טוב נו..
אני דפוקה,ואני ישאר כזאת.
ואני ש-ו-נ-א-ת את עצמי על זה..
כל כך!
עד מתי זה ימשך??
זה לא מגיע לו.
נכון שלפעמים הוא מעצבן,וצועק,ומתעצבן אבל בכל זאת.
בזכותו אני כאן..
בזכותו.



--------------

אוף...