תהייה

תהייה.

לפעמים נראה לי שהכול סובב סביב אדם מסוים
שאף אחד לא בטוח בעולם
שהמוות הוא היחיד שודאי.
שאף אחד לא באמת חושש, חוץ מאני עצמי.

שנים רבות שאני ככה, שומרת הכול לעצמי
לא באמת משתפת, הכול נשאר בתוך תוכי
בחוץ ארשת פנים רגילה, כאילו כלום לא קורה
בפנים כל כך בודדה, למרות שסביבי זה לא נראה

לפעמים רוצה לקפוץ מאיפשהו
רק לראות אם למישהו יהיה אכפת
לפעמים רוצה לרוץ רחוק,
רק לא להיות כאן.

לפעמים זה נראה כאילו החיים כה נוראיים,
כאילו אין לי למה לצפות
אבל אז שומעת על מקרים אחרים
וזה מרגיש כאילו להרגיש כך אין לי זכות

הרי אני לא הכי מסכנה
ולא הכי בודדה
לא הכי מוזרה
ודווקא דיי רגילה
אבל אי אפשר להסביר את מה שבלב
אי אפשר להצביע על מה שבאמת כואב
מרגישה כאילו הכול סביבי נופל
כאילו אין לי שליטה
מחכה רק לסוף הגדול
אבל כמו שאני מכירה את עצמי, הוא בטח לא יהיה כל כך מר..

הרי מה היה לי בחיים
בתיכון הייתי ממוצעת
בצבא אני חיילת רגילה
אף פעם לא התבלטתי באמת
לא באמת מגיע לי סוף נורא.

אמות כמו אישה רגילה.