שיעבור לי כבר...

שיעבור כבר הדיכאון הזה,
הכאב הזה שלא נגמר,
הסבל הזה שלא עובר,
הלחץ שמופעל לי על הלב,
הסכין שתוקעים לי כל פעם מחדש בגב,ובלב,
החרא תקופה הזאת,עם אפשר לקרוא לזה תקופה.
שתרד כבר המסיכה הזאת,
שלא אצטרך ללבוש אותה יותר,
שאשבור אותה,לרסיסים!,
שהכל כבר יגמר.

זאת לא אני..
שנתיים וחצי.
מאז היא הלכה הכל רק מתדרדר..
ה' לקח לי אותה,נתן אהבה וגם אותה לקח,במובן אחר,כואב באופן דומה.
ואז הוא לקח עוד אחת,גרם לשלושה אחרים לחלות,
הביא לי עוד אהבה,וגם אותה הוא לקח,מחזיר ללב את האהבה הישנה,אבל שוב לוקח בחזרה.
גרם לעוד שניים לחלות,האחד כבר במצב שקשה להתסכל עליו בלי לבכות,השניה עדיין שורדת איכשהו.

אומרים שה' נותן וה' לוקח..

מצידי??
שלא יתן!!
כי אחרי שהוא נותן הוא י-ש-ר לוקח..
אז מה הטעם??


הכל פשוט חרא!
אז מה אם אמרתי שהכל טוב אצלי??
אז אמרתי.

אל תאמינו למילים..
'מילים לא אומרות מאום'